השופטת: דורית רייך-שפירא, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום ראשון, 4.11.12, שעה 12:15

הנושא: מעצרים

לא משנה כמה דורית רייך-שפירא מנסה - אולם המעצרים בבית משפט השלום בתל אביב ממשיך להישמע כמו תחנת רכבת. בעוד את הקהל מקפידים אנשי השב"ס, המשטרה ומשמר בתי המשפט להשתיק ולהשקיט, רייך-שפירא אינה מצליחה להביא את עורכי הדין ואנשי המשטרה לשמור על שקט מינימלי. עוד נחזור לזה.

בתיק הראשון מוגשת הצהרת תובע על כוונה להגיש כתב אישום באשמת ניסיון אונס ותקיפת בת זוג. המחזה יוצא דופן, משום שהעצור הוא חרדי מבני ברק. בני הזוג נשואים עשר שנים ויש להם שישה ילדים. הסניגור טוען שמדובר במסוכנות ספציפית (כלפי אשתו של החשוד), ואפשר לאיין אותה על-ידי מעצר בית אצל אחיו של החשוד בבאר שבע.

רייך-שפירא מכתיבה החלטה במהירות וברהיטות, תוך שהיא מסכמת בקיצור את בקשת המשטרה ואת טענות הסניגור. "שמיעת הטיעונים ועיון בתיק החקירה מעלים שיש חשד סביר ואף למעלה מכך. החקירה לקראת סיומה, אך יש לבצע את הפעולות המפורטות בדוח. ראוי לאפשר למשטרה לסיים את החקירה, ולפרקליטות מחוז תל אביב - להכין כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים". עם זאת, רייך-שפירא אינה נותנת למשטרה את כל מבוקשה ומאריכה את המעצר בשלושה ימים בלבד.

כעת נכנס הכוח העליון: המחשב

כעת מתחיל הבלגן. סניגור ניגש לדוכן ואומר משהו. את דבריו אי-אפשר לשמוע, אך תגובתה התקיפה של רייך-שפירא נשמעת היטב: "מה אתה אומר. אני אף פעם לא החלטתי על סמך דברים שנאמרו לי ככה לאוזן, אלא על סמך דיון. אתה לא רוצה דיון?". רייך-שפירא מנסה להשליט סדר ולקדם תיק שצד את עינה: "איזו יחידה מחזיקה לטענתכם אדם בצורה בלתי חוקית?". נציג המשטרה עונה בצורה לא יאה ורייך-שפירא מעמידה אותו במקומו: "מה אתה צועק?". ואילו את הסניגור היא מעמידה במקומו פשוטו כמשמעו: "מה אתם מתקרבים? באי-סדר כזה אני אצא וכולכם תשבו פה עד הלילה. מי שלא מייצג בדיון עכשיו - שיישב".

אלא שהתקיפות הזו נשארת במישור ההצהרתי בלבד. הבלגן נמשך ורייך-שפירא נשארת באולם. לאחד החשודים, עובד זר, אין מתורגמן וכל הנוכחים מתחילים לצעוק זה על זה: השוטר, הסניגורית, האחראית על המתורגמנים. רייך-שפירא תופסת את הסניגורית ומזהירה אותה שאם תמשיך לצעוק - היא תזמן את הסניגורית הציבורית המחוזית. סוף-סוף נעשה שקט, אך רייך-שפירא לא גמרה עם הסניגורית: "אי-אפשר כך. את מתנהגת בצורה שלא מכבדת את המקצוע, שלא לדבר על הלקוחות שלך ובית המשפט".

אפשר להמשיך? לא. עכשיו נכנס לתמונה הכוח העליון הקבוע: המחשב. רייך-שפירא מנצלת את הזמן, לוקחת תיק בו המשטרה ממתינה לצווים וכותבת עליהם בכתב-יד. "לְמה ממתינים עכשיו?", היא פונה לקלדנית. "יש מחשב? למה לא אמרת לי?". סניגור מנסה לדבר, אך רייך-שפירא קוטעת אותו: "יש לי לקוח - נאשם שעומד וממתין".

זוכרת שהייתה בעיית מתורגמן

כעת מגיע תורו של אותו עובד זר, החשוד בתקיפת שכניו לבניין. המשטרה מבקשת לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית, כי כאשר הצליחו כמה צוותי שוטרים להשתלט עליו - הוא טען שעסק בגירוש שדים. הסניגורית מתנגדת וטוענת שבקשה זו אינה מופיעה בתיק, נציג המשטרה מתווכח, אבל רייך-שפירא מוכיחה שהיא קולטת במהירות ומראה שאכן בבקשה נאמר רק שהארכת המעצר דרושה לשם השלמת חקירה. הסניגורית חוקרת את נציג המשטרה, המחשב שוב נופל, רייך-שפירא קוראת לעוזרת המשפטית שלה ("מיכלי, אני צריכה אותך"), כותבת משהו בכתב-יד, לא בטוח שהיא מקשיבה לסניגורית.

רק כאשר הסניגורית וקצין המשטרה מתחילים להתווכח מה בדיוק קרה באירוע והאם החשוד הוכה בידי השוטרים, רייך-שפירא מתערבת: "מה שאני רואה זה שהוא לא הוכה". הסניגורית פונה לחשוד: "תראה לה את הרגל. יש לו שטף דם", היא מסבירה. רייך-שפירא: "אני לא מעוניינת בסטריפטיז". אבל מאחר שהחשוד חבוש מתחת לברך, רייך-שפירא דווקא רוצה לדעת מה קרה, ולכן אומרת לו לעלות על הספסל בתא העצורים ולהראות לה את רגלו.

רייך-שפירא מאפשרת לסניגורית לטעון בקיצור, וזו אומרת שהשוטרים הגיעו מראש בהנחה, על סמך היכרותם איתו, שהחשוד יתקוף אותם. כעת מאפשרת רייך-שפירא לנציג המשטרה להגיב ולהסביר את נסיבות הפעלת הכוח. הסניגורית תוהה: "איזו עבירה הוא עשה?". רייך-שפירא פוקחת עיניים תמהות ופורסת את כפיה: "הסגת גבול". הסניגורית טוענת שהחשוד רק דפק על דלתו של שכנו ולכן זו אינה הסגת גבול, אך רייך-שפירא עושה תנועה של "נו, באמת".

גם הפעם רייך-שפירא מכתיבה את ההחלטה בצורה רהוטה ומהירה, תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מן הרעש הבלתי פוסק באולם. היא מסכמת היטב את טענות הסניגורית וקובעת שיש חשד סביר מספק בשלב זה, יש לאפשר למשטרה להשלים את החקירה ולהעביר את החשוד לבדיקה פסיכיאטרית. רייך-שפירא מאריכה את המעצר בשלושה ימים, מורה על בדיקה בבית החולים אברבנאל ומפגינה תשומת לב יפה לפרטים כאשר היא זוכרת את המהומה שהתחוללה במקום: לישיבה הבאה יש לזמן מתורגמן.

השורה התחתונה: מהומה באולם מעצרים אינה גזירת גורל, אלא במידה רבה תוצאה של התנהלות השופט. רייך-שפירא יודעת היטב שהאולם שלה הפך לשוק, אך נראה שהנוכחים מצידם יודעים היטב שהיא רק תאיים ולא באמת תפסיק את הדיון. התוצאה היא אותו בלגן, שבוודאי אינו מוסיף כבוד לבית המשפט, ומעלה תהייה עד כמה ניתן בתנאים כאלו לקבל את ההחלטות הטובות ביותר.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 6.