הסגן של אלוהים

גיא רולניק, העורך הראשי והמייסד של "דה-מרקר", לא הגיע לכנס שנערך (22.4.13) באוניברסיטת תל אביב, אולם נוכחותו הורגשה גם בכיסא הריק שהותיר על הבמה. רולניק אמור היה להצטרף לעמיתיו, עורך "גלובס" חגי גולן ועורכת "כלכליסט" גלית חמי, ולהשתתף ברב-שיח מטעם הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב בנושא "מצוינות בעיתונות הכלכלית-עסקית", וזאת לרגל ציון 100 שנה להקמת ארגון המצטיינים הבינלאומי במינהל עסקים BGS. במקום להשתתף בדיון, הפכו רולניק והעיתון שייסד לשני הנושאים המרכזיים בו.

"אם היה פה גיא רולניק", תהה מנחה הדיון גיא זהר, "מה הייתם אומרים לו על קמפיין דנקנר-לאומי?".

"קודם כל הייתי אומר לו, משהו שהוא לא כל-כך אוהב אולי לעשות במקרים ההפוכים, הייתי אומר לו שאפו על החשיפה ועל התוצאה שקרתה בסוף התהליך", השיב גולן. "ראינו שחשיפה עיתונאית הובילה תהליך מסוים, והבנק חזר בו. כל הכבוד. רק אגיד דבר אחד נוסף בהקשר זה. אני שואל את עצמי אם לא היה מדובר בנוחי דנקנר וההיסטוריה המשותפת של 'דה-מרקר' ונוחי דנקנר, האם היינו באותה נקודה? אני לא בטוח".

עורכת "כלכליסט" לא החמיאה לעמיתה על חשיפת ההסכם למחיקת החוב של דנקנר לבנק לאומי. "מצוינות זה לעמוד בהבטחות ולהגיע", העירה ביחס לעובדה שרולניק ביטל את השתתפותו באירוע. בהמשך הוסיפה: "לא כך-כך הבנתי את השאלה. שאלת את זה כאילו שני העיתונים האחרים לא כתבו על זה".

בתשובה לשאלת המשך ביחס לקמפיינים שמוביל "דה-מרקר" דרך קבע, הסבירה חמי כי על עיתון לספק מגוון דעות וסיקור רחב של הנושאים שעל סדר היום. "טוב שיש עיתון כמו 'דה-מרקר'", אמרה, "אבל לפעמים אני יודעת מה הולך להיות כתוב בו עוד לפני שאני פותחת אותו בבוקר, וזו כבר בעיה". לדברי חמי, במקרה של "דה-מרקר" עולה השאלה האם העיתון "סובל מהעדר חופש עיתונות", וזאת משום ש"חופש עיתונות זה לא רק התערבות של בעלים, אלא גם כשמדובר בדעה אחת, כשכולם מדברים בקול אחד".

גולן החרה החזיק אחריה. "אין בעיה שלעיתון יש אג'נדה", אמר, "אבל מה קורה אם האג'נדה הזו כמעט תמיד מבטאת דעת אחד, שברוב המקרים האחד הזה קוראים לו גיא רולניק? יישור הקו הזה מטריד אותי. איך זה יכול להיות שבכל הנושאים האלה אני לא מוצא שם כמעט אף פעם דעה הפוכה? כולם נולדו עם אותו גן שהם חושבים אותו דבר?".

"אולי כי זה נכון?", הציע זהר.

"יש נכון אחד?", תהה גולן, "לא מכיר את זה".

לדעת עורך "גלובס", במקרה של סיקור נוחי דנקנר ב"דה-מרקר", "לא מעט מהקוראים שואלים את עצמם אם לא היה כאן לכל אורך הדרך איזשהו מסע צלב, שבחלקו לפחות נבע ממניעים שהם אולי לא ענייניים". גולן טען כי "התפתח בשלב מסוים קרב מאוד קשה בין 'דה-מרקר'-'הארץ' לבין נוחי דנקנר סביב החרמת פרסום מצד הגופים של אי.די.בי את 'הארץ'-'דה-מרקר', למרות ההכחשות. בשלב מסוים זה הפך להיות מאבק מסחרי, במובן מסוים אפילו קיומי, של 'הארץ'-'דה-מרקר', וברגע שהכל מתערבב שם, אני כבר לא יודע אם זה באמת מה שהוא חושב".

בתשובה לשאלת המשך על חרם המודעות שהטיל דנקנר על הארץ-"דה-מרקר", ביקש גולן להציג גם את נקודת המבט של המפרסם. "לא שאני מצדיק את זה", הדגיש, "אבל שים את עצמך לרגע בכיסא של המנכ"ל או הבעלים של אי.די.בי, שכל בוקר קם, עוד לא מפסיק לפתוח את העיניים ולצחצח שיניים, וחוטף באבי אביו. כל בוקר, כל פעם מסיבה אחרת, בין אם היא עניינית ובין אם לא עניינית. האם אחר-כך, כשהוא צריך להחליט אם הוא הולך ומקצה תקציבי פרסום, האם זה נשמע הגיוני לדרוש מאותו בן-אדם לתת כסף לאותו גוף תקשורת, בעצם לממן את ההתקפה הפרועה עליו, שבעיניו נעשית ממניעים לא הגיוניים?".

זהר השיב שהתשובה לשאלה זו היא "כן", אולם גולן וחמי לא הצטרפו לקביעתו (עידכון, 23.4: גלית חמי מוסרת כי היא מתנגדת נחרצות לחרם מודעות ואף מחזיקה בדעה כי ספק אם זהו מעשה חוקי כשמדובר בחברות ציבוריות כמו אלו שבשליטת דנקנר).

גולן מודה באשמה ומבקש להתחלק

כמה מהשאלות שהפנה זהר לשני העורכים הבכירים נתרמו לו מבעוד מועד על-ידי גולשים בטוויטר. כך, לדוגמה, תהה אורן פרנק אם חמי חוששת מהאזנות לטלפון ולמייל שלה, ואם גולן עורך את טוריו של אלי ציפורי. עורכת "כלכליסט" אמרה: "אני כל הזמן יוצאת מנקודת הנחה שמאזינים לי. אני שוקלת את מלותי". ואילו גולן השיב כי ציפורי נערך. "מה שאתם רואים זה עוד אחרי עריכה", אמר, "אז תארו לכם מה זה היה לפני".

שאלה נוספת הגיעה מטעמו של ירון טן-ברינק, שתהה: "האם האדרתם המתמשכת של טייקונים בתקשורת תרמה לתנאים המפליגים שלהם זכו מהבנקים ומהמדינה?".

"את זה צריך לשאול את מי שלא נמצא פה", השיבה חמי, ברמז לרולניק. "כשאתה הבעלים של הקונצרן הגדול במשק, אתה זוכה ללא מעט מותרות כי יש לך הרבה מאוד עסקים", הסבירה בהמשך. לדבריה, העיתונאים עצמם, ועוד יותר מכך בעלי ההון, חיים בתחושה שהעיתונות הכלכלית דווקא ביקורתית מאוד.

לגולן, לעומת זאת, הייתה תשובה שונה. "אני מודה באשמה", אמר. "אני בהחלט חושב שהתקשורת הכלכלית האדירה אנשים, עשתה מהם אלוהים, בחרה בהם בתור אנשי שנה. אבל לא היינו בודדים. זה קרה גם בתקשורת הכללית, אם אתם [הכוונה לחברת החדשות של ערוץ 10, שבה עובד זהר] הייתם משיגים בתקופות הגאות ראיון עם נוחי דנקנר, הייתם עושים ממנו הסגן של אלוהים, פחות או יותר. זה היה אצל כולם, ובמובן מסוים זה היה נכון לשעתו. כמו שקבע בית המשפט העליון במקרה של אילנה דיין, האמת הייתה נכונה לשעתה. האנשים האלה בנו, עשו, הגיעו להישגים אדירים. אתה שואל אם בגלל זה קיבלו יחס יותר טוב מהבנקים? עזוב, עם התקשורת ובלי התקשורת, לא זה מה שהביא להם את היחס".

"היו לו גם שנים טובות, לנוחי", הסכימה חמי בהמשך הדיון.

האם ב-2020 יהיה בכלל "גלובס"?

גם לעיתונות המודפסת היו שנים טובות, אולם זה זמן שהיא נתונה במשבר חריף. לדברי גולן, המשבר כה חריף עד שהוא בספק אם "גלובס" יצליח לשרוד. "מתי לא תהיה עוד מהדורה מודפסת של 'גלובס'?", שאל זהר, והזכיר כי מו"ל ה"ניו-יורק טיימס" העריך כי עד סוף העשור לא תצא לאור גרסה מודפסת של עיתונו.

"אני הרבה יותר מוטרד לא ממתי לא תהיה יותר מהדורה מודפסת של 'גלובס'", אמר גולן בתשובה, "אני יותר מוטרד מהשאלה, באמת, האם ב-2020 יהיה בכלל 'גלובס'".

גולן הסביר כי אף כלי תקשורת עדיין לא מצא את המודל הכלכלי שיאפשר לו לשרוד, והעריך כי על כל שקל שהעיתונות המודפסת מפסידה כתוצאה מהירידה בפרסום בפרינט, היא מרוויחה כ-10–20 אגורות בהכנסות מפרסום באינטרנט. לדבריו, במצב הנוכחי רק כלי תקשורת שבעליהם יהיו מוכנים להמשיך לסבסד אותם יוכלו להמשיך להתקיים.

"האם אתם חושבים שלאליעזר פישמן ולנוני מוזס יש יתרון כאנשי עסקים בגלל שהם בעלי כלי תקשורת חשוב בישראל?", שאל זהר.

"אין לי מושג", השיבה חמי. "האמת? זה לא מעניין אותי. אני בטוחה שהם סובלים מהרבה כאב ראש והרבה טלפונים שהם מקבלים מכל מיני אנשים שמבקשים 'תכניס לי את זה' ו'תוציא לי את זה'".

בהמשך טענה חמי כי מו"ל כמו ארנון מוזס, שנולד למשפחה של בעלי עיתונים, אינו חווה אותו שכרון כוח כמו איש עסקים מצליח שמוסיף לעסקיו כלי תקשורת. "זה יהיה יומרני מצדי לדבר בשם הבעלים של העיתונים", אמרה, "אבל אני חושבת שכשאתה גדל לתוך זה, כשזה ממש משפחה ודור שני, זה אחרת מאשר אם כל אחד מכם כאן היה קונה עיתון מחר, הוא היה מסתחרר תוך שנייה, מקבל שכרון כוח מטורף. זה שונה ממישהו שגדל לתוך זה".

גולן, לעומת זאת, השיב כי בעלות של איש עסקים על עיתון היא חרב פיפיות. "בתקופה שיש לך כוח", אמר, "זה מוסיף לך כוח, לפחות בתחושה הסובייקטיבית שלך. בתקופה, ואני אומר לך את הדברים כמי שמכיר את המטריה, בתקופה שאין לך כוח – זה בדיוק ההפך. אני מתכוון כוח מבחינה עסקית בשאר המקומות שאתה נמצא בהם. כי כשאין לך כוח זה מחליש אותך. אתה הרבה יותר פגיע. ואז, מה לעשות, הטלפונים מגיעים, וגם מי שיכחיש אל תאמין לו, הטלפונים מגיעים. ובתקופות שאתה פחות חזק, הרבה יותר קשה לקבל את הטלפונים האלה".