בשבוע הקרוב יתחדשו בג'נבה השיחות בין קבוצת P5+1 חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם וגרמניה לבין אירן בסוגיית הגרעין. סבב שיחות זה יהיה השני במספר לאחר בחירתו של חסן רוחאני כנשיא אירן ובהמשך לשיחות שהתנהלו בחודש האחרון.
בשיחות אוקטובר 2013 היו כמה מאפיינים חדשים: מצידם של האירנים הן התנהלו באנגלית, והאירנים הגישו הצעה רצינית ומפורטת, תוך שימוש במצגת ממוחשבת. מומחים סוברים כי מדובר ב"מרק ישן" וכי אירן לא נתנה מענה לדרישת המדינות החברות במועצת הביטחון שאירן תישאר לא גרעינית ותיסוג חד-משמעית משאיפותיה לפתח גרעין למטרות צבאיות, שלשם השגתן התאמצו האירנים והשקיעו מיליארדי דולרים במהלך 26 השנים האחרונות.
בשבוע החולף נפגשו נציגי אירן עם ראשי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית וחזרו והדגישו את כוונותיהם לשתף פעולה עימה ועם הקהיליה הבינלאומית. ככל הידוע לשירותי המודיעין של מדינות המערב, לאירן יש כיום כל היכולות הטכנולוגיות לפרוץ ולהגיע לפצצה גרעינית.
בזירה הבינלאומית מבקשת אירן לשמור על תדמיתה כמעצמה. היא השתלטה למעשה על חלקים של סוריה ולבנון ועל 60 אחוז משטחה של עירק, והיא שואפת להשפיע במישרין ובעקיפין על מדינות "משולש הזהב" - סעודיה, עירק, כווית וקטר - שבהן מרוכזות כ-50 מהרזרבות הידועות בעולם של נפט וגז.
אירן, כמדינת הטרור מספר אחת בעולם, ממשיכה לתמוך בחיזבאללה בלבנון ובחמאס ברצועת עזה, ומקיימת בסיסי טרור באמריקה הלטינית. היא מאמנת מחבלים בברזיל, בארגנטינה ובקולומביה, מקיימת מערכת להחדרתם של מחבלים וסמים לארצות-הברית מהגבול עם מקסיקו, וכן משתפת פעולה עם
קוריאה הצפונית בסוגיות נבחרות של פיתוח נשק גרעיני.
"גמישות אמיצה"
עם זאת, אירן מתייצבת כיום לשיחות בנושא הגרעין בג'נבה כשנשיאה, הנשלט על-ידי אנשי הדת, מבקש להסביר למדינות העולם ש"אנחנו שונים מכפי שחשבתם". מטרתו האמיתית היא הפגנת מראית-עין של שיתוף פעולה, במטרה למנוע את האפשרות של הגברת קצב-הסנקציות הלוחצות של הקהיליה הבינלאומית בתגובה לאי-הציות המתמשך שלה בנושא הגרעין.
הסנקציות נגד אירן בהובלת ממשלו של נשיא ארה"ב
ברק אובמה, או בפי האירנים "השטן הגדול", גרמו להתדרדרות מתמשכת של כלכלת אירן. האינפלציה נעה סביב ה-60 אחוז, האבטלה בקרב האוכלוסיה של 77 מיליון תושבים היא של 20 אחוז ומתוכם 4 מיליון צעירים בוגרי מאות אוניברסיטאות, שהם חלק מהמעמד הבינוני המשכיל.
ההכנסות מיצוא נפט המהוות כ-80 אחוז מהכנסותיה של ממשלת אירן ירדו בכמחצית בעקבות האמברגו שהטיל האיחוד האירופי על אירן ביולי אשתקד, וגרמו לה להפסד של 40 מיליארד דולר. מחירי מוצרי המזון הבסיסיים - בשר, סוכר ולחם - עלו בשנה האחרונה ב-50 אחוז, והריאל, המטבע האירני שערכו ירד למחצית ביחס לדולר, גרם לאוכלוסיה להסתער על הבנקים ולרכוש מחלפנים דולרים וזהב.
המשטר העלה את הריבית ופעל לסילוק המילה דולר מהשיח הציבורי, כאשר החשש ממלחמה עם ארה"ב וישראל הוביל למעשה לחוסר אמון מוחלט של הציבור בכלכלת ארצם, ומיליוני עובדים ספרו אחורה את הימים עד המשכורת הבאה בתקווה שעוד תהיה שווה משהו.
לאחרונה מנסה הנשיא רוחאני לבצע צעדים לשיפור כלכלתה החולה של אירן. בנאום בפרלמנט לפני כחודשיים אותת רוחאני על כוונותיו למחוק כל זכר למדיניות הכלכלית של קודמו
אחמדינג'אד, שלדעתו ניהל מדיניות כושלת משך שמונה שנות כהונתו.
תוכנית ההפרטה של ממשלת אחמדינג'אד הוכחה כזיוף וכקומדיה עצובה. לאחר ש-70 אחוז מהמפעלים שהופרטו הועברו לשליטתם של ראשי משמרות-המהפכה השולטים בתוכנית הגרעין, חולשים על כמאה חברות גדולות ומנצחים תדיר במכרזים תפורים. הם מהווים הקונצרן הכלכלי הגדול ביותר באירן, ובכלל זה שולטים על חברת הנפט הלאומית של אירן ועל שדות התעופה. במקביל, חברות הסחר של משמרות המהפכה התעשרו מהסנקציות כתוצאה מהיתרים שקיבלו להבריח סחורות ומוצרי יסוד לשוק השחור של אירן.
הסנקציות של המערב הוכחו כחכמות. הם התירו לאירן לייצא נפט בכמויות מוגבלות ובכך מנעו את עליית מחירי הנפט בעולם, אבל במקביל, חסמו אותם בדרכים אחרות ואילצו אותם לייצא את הנפט בתנאים יותר קשים מהמתחרים, והביאו לכך שהאירנים נוצלו ונסחטו על-ידי מתווכים בני ארצם עד שהנפט הגיע לשווקים.
השילוב הזה של סנקציות משמעותיות והאיום הצבאי מצד ארה"ב וישראל מניעים את רוחאני לפעול מול המערב בדרך אחרת, כשהמנהיגות הדתית שומרת על איפוק ונותנת לו חלקית יד חופשית.
הצעד האחרון של רוחאני היה להציג בפני ארה"ב אופציה לשיפור היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות. אפשרות זו העלתה את מחיר המשא והמתן הגרעיני העומד להתחדש בימים הקרובים. זאת משום שאם ידבק ממשל אובמה בעמדתו העיקשת בכל הנוגע להקלת הסנקציות, תיאלץ אירן להציג ויתורים ממשיים.
ד"ר אפרים קם, סגן ראש "המכון למחקרי ביטחון לאומי" ולשעבר עוזר ראש חטיבת המחקר להערכה באגף המודיעין של צה"ל, הציג את הגישה החדשה האפשרית של אירן לשיחות אלה. לדעתו, הסנקציות כואבות ומשפיעות על הגישה האירנית. גם אם אלה לא הביאו עד כה להתפרצות של תסיסה, הייתה להן תרומה חשובה הן לבחירתו של רוחאני לנשיא והן לפעילותו מאז. משום כך, הן רוחאני והן המנהיג הרוחני עלי חמינאי מבקשים להגיע להסדר שיסגור את תיק הגרעין האירני ויוביל להסרת הסנקציות.
בנוסף, רוחאני תלוי בחמינאי, שבידיו נתונות ההחלטות העיקריות, ושלגיבויו הוא זקוק. משום כך טרח רוחאני להדגיש ולהסביר כי חמינאי הסמיך אותו להגיע להסכם. חמינאי מצידו דיבר על הצורך ב"גמישות אמיצה" בטיפול בסוגייה זו, ומשתמע מדבריו כי הוא מצדד בגישתו של רוחאני, לפחות עד גבול מסוים.
חופש פעולה מוגבל
מהצד האחר, יש גורמים חשובים באירן המסתייגים מן ההתקרבות לארה"ב, וביניהם הנהגת "משמרות המהפכה". הסתייגותם באה לידי ביטוי בכמה אירועים סביב ביקורו של רוחאני בארה"ב: דרישתו של רוחאני ש"המשמרות" לא יתערבו בפוליטיקה; האזהרה הפומבית של "המשמרות" לרוחאני, תוך התעלמות מדרישתו, להיזהר בוויתורים לממשל האמריקני; ביטול מעמד לחיצת-היד בין רוחאני לאובמה; והביקורת הפומבית - הנדירה מאד - של מפקד "המשמרות" על שיחת הטלפון בין רוחאני לאובמה. לא ברור מהי עמדתו של חמינאי בעניין זה, אך קשה להניח ש"המשמרות" היו מותחים ביקורת פומבית על הנשיא, אילו היו מניחים שחמינאי מתנגד לה, וייתכן כי זוהי דרכו של המנהיג הרוחני לאותת לרוחאני שיש גבול לחופש הפעולה שלו. מכל מקום, הסתייגות זו מגישתו של רוחאני יוצרת אילוצים על התנהלותו, והוא מבקש לרצות את מתנגדיו.
מותר להניח, לקראת השיחות הקרובות, שהכלי העיקרי שבו יבקש רוחאני לקדם הסדר יהיה המאמץ ליצור אמון בין אירן לממשלות המערב, באמצעות טיפוח של אווירת פתיחות ופריצת הדרך לכיוון ארה"ב. בצמרת האירנית יש הסבורים כנראה, שהמהלך ההיסטורי מול הממשל האמריקני הוא חלק מהמחיר שנדרשה אירן לשלם, ולכן הוא ראוי לתגמול ולצעד בונה אמון מצד הממשל, בעיקר בדמות צמצום ממשי של הסנקציות. אלא שסביר להניח כי אווירה טובה בלבד לא תספיק, וכי ממשלות המערב ידרשו מאירן ויתורים ממשיים שטיבם אינו ברור עדיין, ושעד כה לא היו מקובלים על אירן. הסיבה לכך פשוטה: הסנקציות מהוות הכלי העיקרי בידי ממשלות המערב ללחץ על אירן, ואין סיבה להניח שישמטו אותו מידיהן ללא תמורה ממשית. ואכן, גורמים מערביים כבר הבהירו שלא יסירו בצורה משמעותית את הסנקציות בגלל מילים יפות מצד אירן, ואלו יוסרו רק אם אירן תגלה גישה רצינית ותסכים לוויתורים ממשיים.
לאובמה ברור כיום כי מעבר ללחץ הבינלאומי ולפעילות הדיפלומטית הענפה של ישראל בנושא הגרעין האירני, אין להיכנע ולהסכים עם אירן ללא הוויתורים המשמעותיים של משטר רוחאני. כשמרבית חברי בתי-הקונגרס האמריקני בדעה כי אם המו"מ לא יניב פירות, יש להמשיך ולהחמיר את הסנקציות נגד אירן, הרי שהסכם חלקי או זמני ישמש פלטפורמה אירנית להמשך הפרה של הדרישות הבינלאומיות בנושא הגרעין, ועסקה פחות מסבירה בין אירן למערב לא תהיה קבילה כלל וכלל. חלפו הזמנים שבהם נציגי אירן הגיעו לשיחות עם ויתורים קטנים במטרה להמשיך בביצוע הפרויקטים הגדולים.
חרף כל האמירות מצידה של אירן, יש לציין כי אירן עדיין לא השתנתה רק בשל עצם העובדה שרוחאני עומד בראשה. לכן, למקרה שכל המאמצים הדיפלומטיים ייכשלו, חשוב שהעולם ישמור על האופציה הצבאית.
