משימה עולמית

בשער הארץ מתפרסמת הבוקר מודעה מטעם ארגון מחסום-ווטש, על אודות "אירוע שהתרחש בשטחים ולא התפרסם בתקשורת". לפי המודעה, ביום שישי האחרון "כוחות הביטחון ארבו ל-4 ילדים בני 6-9, זרקו עליהם רימוני גז, כפתו וחקרו אותם במשך שעה". האירוע, כך נמסר, התרחש בכפר קדום במהלך אחת ההפגנות הקבועות של תושבי הכפר נגד סגירת הכביש לשכם.

פרסום המידע הבוקר בשער הארץ אינו הופך את האירוע לכזה ש"התפרסם בתקשורת" אלא לכל היותר לכזה שהתפרסם בהארץ. מהבחינה הזו, הוא יכול "לשכנע את המשוכנעים", ולמעשה - להטריד לרגע קל בהשלכות הכיבוש את בני המיעוט שעדיין מוכנים לכך, לפני שידפדפו לכתבה על האדריכל השוויצי המינימליסט, זוכה פרס פריצקר, שמופיעה בשער "גלריה" או לכתבה על התנערות ממשלת ישראל מאזרחיה, שמופיעה בכפולה הפותחת של "דה מרקר".

מדורה הקבוע של עמירה הס בהארץ, "שב"חית", נועד למטרה דומה. הבוקר הוא מוקדש לשלב זעיר בתהליך רחב היקף שמתרחש בשנים האחרונות בשטחי הגדה המערבית - השתלטות יהודית על שטחי C והעברת האוכלוסייה הפלשתינית שמתגוררת שם לשטחי A. הס מקדישה את מדורה להחלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי. בסוף אוקטובר האחרון דחתה הוועדה את תוכניות המתאר שהגישו תושבי הכפר סוסיא והמליצה להם לעבור לעיר יטא.

הס כותבת כי לפי חברי הוועדה "למען זכויות הילד הפלשתיני והרחבת אופקיו ולמען זכויות האשה הפלשתינית והיחלצותה מחיי עוני, כדי למנוע שבר בחברה ומתוך התחשבות ביכולות המוגבלות של הרשות הפלשתינית, על תושבי סוסיא לעבור להתגורר בעיר הסמוכה יטא, שתספק להם את התשתית הנחוצה להתפתחותם". לדבריה, "בהחלטה זו מציעה ועדת המשנה ניסוח חדשני, מרענן, לדיבר מהר סיני: היהודי לסי, הערבי לאי".

במעריב מדווחים יוחאי עופר ויאיר קראוס כי על-רקע הרצח שבוצע בשבוע שעבר על-ידי קטין פלשתיני ששהה בישראל בלא אישור, נרשמו חילופי האשמות באשר לאחריות לכניסתם של פלשתינים לתחומי מדינת ישראל. המשטרה האשימה את הצבא, שאינו מונע מכ-30 אלף "שוהים בלתי חוקיים" להיכנס לישראל מדי חודש. בצבא מאשימים את הדרג המדיני, על שהחליט להפסיק להשקיע במימון מחסום ההפרדה שבין ישראל לשטחים. עופר וקראוס מדווחים עוד כי במהלך סוף השבוע עצרה המשטרה כ-70 פלשתינים, מהם הוחזרו 67 לשטחי הרשות הפלשתינית.

בשער הארץ מדווחת עמירה הס כי משרד הפנים שינה נהליו וכעת מאפשר את גירושם של זרים ופלשתינים המבקשים רישיון שהייה בישראל גם בתקופה שבה הם ממתינים לתשובה על בקשתם לקבל אישור שהייה בישראל או להכרעה בערר שהגישו על דחיית בקשתם.

"מי שעלולים להיפגע מההחמרה הם עובדים זרים שאשרתם פגה והם מבקשים להחליף מקום עבודה, מבקשי מקלט מדיני, בני זוג של תושבים ואזרחים ישראלים וקרובי משפחה של תושבים ואזרחים (למשל, ילדים והורים של יוצאי מדינות מזרח אירופה או פלשתינים)", כותבת הס. "לראשונה, השינוי מאפשר גירוש מבתיהם של פלשתינים הנשואים לתושבים ואזרחים ישראלים".

יובל גורן מדווח במעריב כי ביום שישי בבוקר הגיעו עשרות שוטרים, מתוגברים בכוחות מג"ב, למדרחוב נווה-שאנן שבדרום תל אביב ו"בתוך כשעתיים פונו מהמקום כל הרוכלים והמוכרים". לפי גורן, "הנוכחות המשטרתית נמשכה בסוף השבוע, גם לאחר שהפינוי הושלם. שוטרים סיירו רגלית ברחובות המקיפים את נווה שאנן, פרשי סוסים הפגינו נוכחות, אולי בפעם הראשונה מזה זמן רב, כדי להחזיר את הסדר לאזור".

"הממשלה תאשר היום כליאת מהגרים לשנה בלי משפט", נכתב מעל ידיעה מאת אילן ליאור בהארץ. לפי דיווחו, הצעת החוק אמורה להגיע בהמשך השבוע לאישור הכנסת. לצד הידיעה מופיע מאמר דעה מאת אייל גרוס: "מה שחמור הוא לא רק הניסיון לחוקק מחדש הוראות דומות לאלו שנפסלו [...] אלא העובדה שנראה כי המדינה נמנעת במכוון מביצוע פסק הדין [של בג"צ, שפסל חוק המתיר כליאת מהגרים לשלוש שנים ללא משפט]: מההצהרה שהראשונים שיועברו למתקן החדש יהיו אלו שכלואים בסהרונים, עולה כי אין בכוונת המדינה לשחרר את מרבית הכלואים ושהסחבת בביצוע פסק הדין היא מכוונת".

בעמודי החדשות של שני העיתונים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" וידיעות אחרונות, לא עוסקים הבוקר כלל בנושאים אלו.

כותרות עיתוני הבוקר בכל העיתונים, למעט ידיעות אחרונות, מוקדשות לאירן. הארץ ומעריב מדווחים על ההתפתחויות האחרונות בהסכם המתגבש עם המשטר האירני. לפי מעריב קיימת "מחלוקת בממשל האמריקני על מתווה ההסכם עם אירן". הכתב אלי ברדנשטיין מדווח כי בעוד מזכיר המדינה ג'ון קרי מקדם את העסקה במרץ, תת-מזכיר המדינה ונציגת ארה"ב לשיחות עם אירן, וונדי שרמן, מסתייגת מהתוכנית מחשש כי ההקלה בסנקציות תתגלה כבלתי הפיכה. ברדנשטיין מצטט "דיפלומט מערבי", שאמר לו כי "קרי דוחף חזק מאוד לעסקת ביניים בלי שהוא מבין עד הסוף את המשמעויות שלה, בעוד שדווקא שרמן היא הרבה יותר ספקנית".

בהארץ, לעומת זאת, מבליטים מסר מרגיע. לפי הכתב ברק רביד, "ארה"ב גיבשה תוכנית נגד קריסת הסנקציות", כך שגם אם יושג הסכם עם אירן שיכלול הקלות כלכליות, משטר הסנקציות יישאר על-כנו. רביד מדווח כי שרמן העבירה מידע זה ליועץ לביטחון לאומי יוסי כהן, בעת ביקורה בישראל בשבוע שעבר.

בהמשך הידיעה כותב רביד כך: "ישראל לוחצת בימים האחרונים על חברי קונגרס לקדם סנקציות חדשות, ואלה מדווחים כי שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, תדרך ללא הפסקה מחוקקים אמריקנים בסוגיה. הבלוגר ג'ון הדסון כתב בבלוג The cable באתר Foreign Policy כי דרמר ואנשי השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק 'הסתערו' על גבעת הקפיטול בניסיון 'להכפיש' את ההסכם המתגבש".

בעוד דרמר פועל בשם מדינת ישראל מול המחוקקים בארה"ב, "ישראל היום" פועל בחזית הפנים. "הקרב נגד 'הסכם רע'", היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר, המתפרסמת לצד תצלום של נשיא צרפת פרנסואה הולנד (כותרת הגג בעמוד השער כתובה צרפתית ומברכת לשלום את הנשיא הצרפתי, שמגיע היום לביקור בישראל).

"קרב עד הרגע האחרון", מבטיחה הכותרת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". בראש עמוד 5 מתפרסם מאמר דעה מאת השר גלעד ארדן תחת הכותרת "זה הזמן ללחוץ על אירן".

איתמר אייכנר מדווח בידיעות אחרונות כי משרד החוץ חתם על הסכם עם ארגון בשם "הפנים של ישראל", "שיהפוך לזרוע ההסברה והלובינג הבינלאומית שלנו ברחבי העולם".

לפי אייכנר "מדובר במעין 'סיירת הסברה יהודית' שתפעל במימון תרומות של מיליונרים יהודים ולא יהודים אוהבי ישראל [...] המטרה העיקרית של המיזם החדש היא להביא לשיתוף פעולה בין הממשלה לתורמים פרטיים שרוצים להתגייס למאבק על תדמיתה של ישראל בעולם". עד עתה הקציב משרד החוץ 4 מיליון דולר לארגון, ואילו "יהודים מיליונרים מרוסיה" תרמו עוד 6 מיליון דולר. לידיעה נלווה תצלום של סגן שר החוץ זאב אלקין וציטוט מפיו: "זאת משימה עולמית".

ידיעות אחרונות מקדיש את כותרתו הראשית להתפתחות בפרשה שחשף (לצד "מקור ראשון") לפני חודשים אחדים. נחום ברנע, שמעון שיפר ואיתמר אייכנר מדווחים כי מדינת ישראל הודיעה רשמית כי היא מבקשת שעוזי שעיה, לשעבר איש מערכת הביטחון הישראלית, לא יעיד מטעמה במשפט נגד בנק אוף צ'יינה וזאת בטענה כי עדותו עלולה לחשוף מידע ביטחוני סודי.

הבנק, שבבעלות ממשלת סין, ניהל חשבונות עבור ארגוני טרור פלשתיני. בעקבות פנייה של ממשלת ישראל הגישה משפחת וולץ, שבנה נהרג בפיגוע טרור בשנת 2006, תביעה נגד הבנק בניו-יורק. אחרי שסין איימה כי אם ממשלת ישראל תתמוך בתביעה, ייפגעו היחסים הכלכליים בין המדינות, נסוגה ישראל ושינתה את עמדתה. ידיעות אחרונות מבליט הבוקר את הכניעה של נתניהו לתכתיב הסיני.

"ממשלת ישראל הבטיחה לי לעמוד מאחוריי, לתת לי גיבוי וסיוע", אומר יקותיאל וולץ, אביו של דניאל, לידיעות אחרונות. "אחרי חמש שנים אני מוצא פתאום שכל המפקדים ברחו. הם אומרים לי: תילחם לבד; גרוע מזה, הם אומרים לי: לא צריך, אל תילחם יותר". לצד הכותרת הראשית של העיתון ("ממשלת ישראל שלחה אותי, וברחה") מודפס המסר "סין איימה, נתניהו נכנע".

"זה אחד הימים העגומים בתולדות המלחמה ארוכת השנים של ישראל בטרור", נכתב במשפט הפתיחה של הידיעה. על-רקע תצלום של ראש הממשלה ורעייתו בביקור בסין מצוטטת התובעת האמריקנית במשפט נגד הבנק הסיני: "מראש ממשלה שחרת על דגלו את המלחמה בטרור לא ציפינו לכניעה לטרור בדרך כה בוטה".

משום מה, ידיעה מאת אריאל כהנא על הודעת מדינת ישראל לבית המשפט בניו-יורק, שמתפרסמת הבוקר ב"מקור ראשון", לא מצאה את מקומה לעיתון מעריב.

גם ב"ישראל היום" מדווח על הפרשה. עדנה אדטו מתמצתת את ההתפתחות האחרונה לכ-75 מילים, המודפסות בטור צד תחת הכותרת "פרשת הבנק הסיני: המדינה מבקשת לבטל עדות מרכזית". שמו של נתניהו לא מוזכר בידיעה.

א. בכל העיתונים, למעט הארץ, מכבדים באופן בולט את זכרו של יחיאל קדישאי, יד ימינו של מנחם בגין, שמת במהלך סוף השבוע.

"קדישאי ונאמנות הן מילים נרדפות", כותב יעקב אחימאיר ב"ישראל היום" [...] זן נדיר של אדם שחי לצד השררה העליונה שאותה לא ניצל, ושעליה לא רכב". העיתון מקדיש תוכן מערכתי של עמוד שלם למות קדישאי. במרכז שער מעריב תצלום של קדישאי ובגין, לצד הפניות לידיעה על מותו ולטור מאת יוסי אחימאיר. כל עמוד 8 בעיתון זה מוקדש לעוזרו הנאמן של ראש הממשלה בגין. "אלף מילים טובות ונכונות יכולת לתאר את אופיו ואת תכונותיו של יחיאל קדישאי, אבל רק אחת תקלע יותר מכולן: בן אדם. מענטש", כותב איתן הבר בידיעות אחרונות, שמקדיש עמוד שלם לתצלומים, ידיעה חדשותית וטור אישי על קדישאי. בהארץ מסתפקים בידיעה מאת עופר אדרת המתפרסמת בתחתית עמוד 6.

ב. במדור מודעות האבל של ידיעות אחרונות מתפרסמות הבוקר שלוש מודעות שונות בעקבות מותו של שמואל זק"ש, מנכ"ל קרן מכבי, מנכ"ל מכבי אחזקות וחבר הנהלת מכבי יזמות וניהול. מודעה אחת היא מטעם קרן מכבי. מודעה נוספת היא מטעם קבוצת מכבי אחזקות. מודעה שלישית היא מטעם מכבי יזמות וניהול.

ידיעות אחרונות ממשיך להוביל במרץ את סיקור החקירה על אודות זמר מפורסם שחשוד כי קיים יחסי מין עם קטינות. מחצית מעמוד השער מוקדש לפרשה ("שכבתי עם הזמר, עישנו יחד סמים") וכן כל התוכן המערכתי בעמודים 4-9 ("אביו של הזמר חשוד כי ניצל את הערצתן של הקטינות לבנו וקיים עימן יחסי מין תמורת כסף ומתנות"). מוסף "24 שעות" מאפשר למעוניינים בכך להתעמק בתופעה של קטינות המקיימות יחסי מין עם ידוענים. כתבת השער, מאת איריס ליפשיץ קליגר ויהודה שוחט, מביאה את סיפורם של כמה מהן.

מעריב והארץ מדווחים בקצרה ובעמודי הפנים על האפשרות כי בימים הקרובים יבוצעו מעצרים של חשודים בפרשה. ב"ישראל היום" מציגים גישה דו-משמעית. עמוד אחד מוקדש כולו לדיווחים על ההתפתחויות האחרונות בחקירה (כולל תצלום מפוקסל של הזמר "בהופעה ביום חמישי" ותצלום מפוקסל נוסף של הזמר "יוצא מהמלון ביום חמישי"), ואילו עמוד נוסף מוקדש להטפות מוסר.

"תקשורת של מדינה שלמה איבדה את שיקול דעתה. הזמר ישיר; הזמר יידום; הוא יצא מהמלון; חזר למלון; מין 'פיגארו פה, פיגארו שם', אופרה מושלמת של רכילות על מעשים אסורים לכאורה", כותב דן מרגלית. עמיתו לעיתון, דרור אידר, מעדיף לצטט את נתן אלתרמן על פני רוסיני. "מה אומרים לילדים?", שואל אידר. "תמיד חשבתי שיש להשיב את מימד המסתורין שנגזל מהשיח המיני, 'היפה באמת היא תמיד ביישנית', האינטימיות הגואלת שידענו לפני התקינות הפוליטית המסרסת. עכשיו זה בעמוד הראשון. אין ברירה. גיבור תרבות. אכן, להוותנו".

"ויש עוד מגזר ביקורת אחד - כזה שמיוחסת לו חשיבות ואחריות לאומית - שלא בודק ולא מעלה שאלות כלפי בנק הפועלים בפרשת ההלוואות לדנקנר: התקשורת", כותב איתן אבריאל ב"דה מרקר", בסיום טור על קשרי נוחי דנקנר ובנק הפועלים.

לפי אבריאל, "יש שלושה מקומות במשק שבהם הזמן לפעמים עומד מלכת, וכל השחקנים המעורבים רוצים לחזור לימים העליזים של 2012-2007 - והדברים אמורים בעיקר בשלושה מהגופים הבולטים במועדון: קבוצת אי.די.בי, בנק הפועלים וקבוצת 'ידיעות אחרונות'". אחרי תיאור הבעייתיות בהתנהלות הבנק מול דנקנר, קובע אבריאל כי "השקט של התקשורת לא צריך להפתיע איש", שכן בנק הפועלים הוא מפרסם גדול ומממן עיקרי של איש העסקים אליעזר פישמן, בעל השליטה בעיתון "גלובס", ושל קבוצת ידיעות אחרונות.

ב"כלכליסט", שידע בשנתיים האחרונות, לאחר שנפילת דנקנר הפכה ודאית, לבקר בחריפות את אי.די.בי, מתפרסם הבוקר ציטוט בלעדי של דנקנר: "לא אשלוט באי.די.בי. קראתם שגרנובסקי סוחב אותי על הגב". את הציטוט מספק גולן חזני, שאחראי גם לראיון עם נציגו של אלכסנדר גרנובסקי בישראל, שאמר: "לקחנו אותו [את דנקנר] על הגב שלנו כדי שיישאר עם הכבוד".

א. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מעט מוזרה על ישראלים אשר קיבלו זיכיון להציע ברחבי העולם אתרי אינטרנט בעלי הסיומת uno. אילן גטניו, כתב העיתון לענייני טכנולוגיה, מדווח כי "שני יזמים ישראלים נמצאים בליבה של מהפכה בצריכת האינטרנט של דוברי הספרדית בעולם. מחרתיים תתקיים בבואנוס איירס השקה חגיגית לסיומת אינטרנט חדשה 'דוט אונו' (uno.) - ה'דוט קום' החדש של העולם הלטיני".

הידיעה נראית כהודעה לעיתונות. נכתב בה, לדוגמה, כך: "השניים זיהו צורך בשווקים המתעוררים בדרום אמריקה ובקרב דוברי הספרדית בארה"ב לאינטרנט המיועד עבורם, שמבין את התרבות ואת השפה שלהם. uno היא סיומת קצרה ומשמעותית עבור קהל דוברי הספרדית, האיטלקית והפורטוגזית, שמסמלת בעבורם את המספר 1 וכן את המילים 'ראשון' ו'הטוב ביותר'".

ב. בידיעות אחרונות מתפרסמת על פני עמוד 14 כולו ידיעה מאת דני אדינו אבבה על סקר דעת קהל שבחן "את יחסו של הציבור כלפי המוסדות השונים במדינה". מקריאת הידיעה, שמופיעה תחת הכותרת "כל הכבוד לצה"ל", עולה כי הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בלבד. למרות זאת מטעה ידיעות אחרונות את קוראיו וקובע כי ממצאי הסקר מלמדים על עמדות "הציבור הישראלי" ו"החברה הישראלית" (הבהרות לגבי זהות המשיבים מופיעות בעומק הידיעה ובשוליה).

למרבה האירוניה, בין היתר מדווח בידיעה כך: "הסקר עוד מעלה כי החברה הישראלית נותרה חצויה בין מגזריה השונים וממשיכה לסבול מחוסר סובלנות". לפי ממצאי הסקר, בעוד "אשכנזים" ו"עולים חדשים" זכו לאהדה מקרב 64.4 אחוז מהמשיבים, "ערבים" זכו לשיעור אהדה של 26.1 אחוז בלבד. כיוון שלא נערכים סקרים בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הלא-יהודית בישראל, קשה לדעת לאילו שיעורי אהדה זוכים שם ה"יהודים".

צבי זרחיה מדווח ב"דה מרקר" כי יו"ר התאחדות הרדיו האזורי, דוד בן-בסט, מבקש לשנות את חוק הריכוזיות כך שלא יחול על תחנות הרדיו האזוריות. "גורמים בכנסת חוששים כי בעקבות פנייתו של בן-בסט, שהוא בעל השפעה רבה בליכוד, תבוטל החלת חוק הריכוזיות על תחנות הרדיו האזוריות". הדיווח, שבעבר אולי היה מקבל נפח ובולטות רבה ב"דה מרקר", מתפרסם היום בתחתית עמוד 7 של העיתון, ללא טור פרשנות נלווה וללא כל אזכור בעמוד השער.

ענת רואה מדווחת ב"כלכליסט" כי השופטת ורדה אלשיך, שפרשה בסוף השבוע, החליטה לקבל את עמדת כונס הנכסים הרשמי ולקבוע את שכר הביניים של נאמני מעריב על 839 אלף שקל, ולא 5 מיליון שקל כפי שדרשו.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי שר התקשורת גלעד ארגן הורה לרשות השידור לדון בהצעה להעביר את גביית אגרת הרשות מידיהם של עורכי דין חיצוניים לידי רשות האכיפה והגבייה.

בכפולת האמצע של מוסף "דה מרקר נדל"ן" שצורף הבוקר לעיתון מתפרסמת מודעה הנחזית לידיעה עיתונאית, בלא כל רמז כי אינה כזו. המילה "מודעה" אינה מופיעה בראשה או בתחתיתה, אפילו לא האות מ'.

כדאי לקרוא את טור ביקורת הטלוויזיה של עינב שיף בידיעות אחרונות הבוקר, המוקדש לכתב ערוץ 2 גיא פלג, ולשיקולי יחסי הציבור של משטרת ישראל.