|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פיניטה לה קומדיה, בתיאטרון גשר
|
הצגה שמעלה תיאטרון גשר - אשר הופך כל הצגה לחוויה מרגשת ויוצאת דופן ● רגשות מעורבים ומוזיקה מלווים במוזיקה רוסית ואלכוהול
|
|
"המתאבד" בעיבוד חדש [צילום: דניאל קמינסקי]
|
|
|
|
|
אני מציעה למי שטרם ביקר בתיאטרון ומעוניין בכך, או למי שהרבה זמן לא ביקר בתיאטרון ורוצה לבחור לו הצגה, לצפות בהצגה "פיניטה לה קומדיה", בתיאטרון גשר. כ"פריקית" של התיאטרון הזה, ויש לציין כי כל הצגה שראיתי בגשר הפכה, תמיד, בלי יוצא מן הכלל, לחוויה מרגשת, יוצאת דופן בעושר רעיונות הבימוי, התפאורה, המוזיקה, האווירה הקסומה וכמובן השחקנים והטקסטים.
פיניטה לה קומדיה היא עיבוד של המחזה "המתאבד" שכתב ניקולאי ארדמן( 1900-1970) ברוסיה הקומוניסטית. המחזה "הליצני" מלא ביקורת על המשטר, מתאר את החיים הפרולטריים-קולקטיביים, של תושבי הערים הגדולות, שחיו כמה משפחות יחד בדירה, (בין 25-50 איש בדירה), חדר לכל משפחה, עם מטבח משותף, יחידת שרותים ואמבטיה אחת לכולם. את אורח החיים המשותף מתאר ארדמן כסוג של משפחה מאוחדת שמתאמצת להפוך את החיים לטובים ככל האפשר, בגיהינום צפוף וחסר פרטיות זה.
ארדמן נחשב למחזאי וכותב תסריטים מצליח אך, "המתאבד" לא זכה לעלות על הבמה. באחד הערבים הוזמן ארדמן למסיבה בבית סטלין, שם, כטוב לב בוודקה, הפליא לעקוץ את הפוליטיקאים ואנשי השלטון ומיד הוגלה לסיביר... בשנים הבאות המשיך בקריירה שלו ככותב מכובד, נפטר ב-1970 כשההצגה הזו הועלתה לראשונה בתיאטרון במוסקבה ב-1990.
"המתאבד" מחזה של ניקולאי ארדמן
המחזה פיניטה לה קומדיה, עם הבמאי, המעבד והעורך המוסיקאלי, אלכסנדר מורפוב מבולגריה, היא הצגה מטורפת. המעברים על הבמה בין מאניה לדיפרסיה, מתרחשים לעתים קרובות במהלך ההצגה שנמשכת שעתיים חצי. עצב, חידלון, גיחוך וייאוש מתחלפים, לא פעם, בחדווה, אושר, ושמחת חיים ומלווים במוזיקה סוערת רוסית, מלאת -חיים, מתודלקת באלכוהול.
אלון פרידמן, סמיון, גיבור פיניטה לה קומדיה, חי בדירה המשותפת עם רעייתו מאשה (נטע שפיגלמן) ואימה, כיחידה משפחתית עם עוד כעשרים וחמישה בני משפחות אחרים, הגרים באותה דירה. סמיון מובטל כבר שנתיים ואשתו מאשה מפרנסת את אימה ואת בעלה ממשכורתה המצומקת. העוני כה גדול, עד כי מכרו, או העביטו כל פריט לבוש או פריט כלשהו והם מתחרים על מעיל אחד, שאפשר לצאת עימו החוצה, לקור המקפיא.
סמיון מדבר הרבה על ההתאבדות העתידית שלו שהיא הסוף לכל צרותיו ומאידך על כך שילמד לנגן בטובה, כלי נשיפה ענקי, וירוויח המון כסף. מחלומות הנגינה לא יוצא הרבה ואילו פנטסיית ההתאבדות תופסת תאוצה ו"כולם" מדברים על זה ומעודדים את סמיון לגשת לביצוע.
הומור מקאברי בשפע
שיא ההצגה הוא חגיגות ההלוויה: חגיגת ריקודים ושתייה, מוזיקה רוסית נהדרת, מנוגנת ב"לייב" על הבמה, התרגשות ושמחה, של כל המשתתפים שלא זוכים כל יום וגם לא כל חודש לחגוג בעונג כה רב. בהמשך לחגיגת -ההלוויה, בה משתתף סמיון (שלא ממש מתלהב למות), יש גם הלוויה רוסית, היסטרית, חגיגית, מלאה טקסים ומחוות מגוחכות. האם זה העם הרוסי שעובר כך משמחה לייאוש? האם זה הקומוניזם שהפך את האדם לפרור, ליצור מפוחד מהשלטון? לעבד? עבד שמנצל כל הזדמנות לחגיגה? או בכול המשטרים האדם הוא סוג של פרור זעיר וחסר דעה משל עצמו? מעברים מייאוש לתקווה, מיגון לשמחה הם החיים של כולנו, רק בהצגה המטורפת הזו מוגש ההבדל הפתאומי, בין עליבות לבין אושר, בין אושר רגעי ושמחה שמתפוגגת, בין חלום לשברו.
כל השחקנים משחקים נפלא, כראוי ללהקה מהודקת, ממושמעת, עם במאים ואנשי מקצוע מצוינים מלווים את הטקסט, את התנועה, את התאורה והתפאורה. המוזיקה -לעילא ולעילא. הצחוק והדמע משמשים בערבוביה. התקווה דווקא מנצחת בסוף אבל אני לא רוצה לקלקל לכם את ההצגה עם ספוילרים.
|
|
פיניטה לה קומדיה [צילום: דניאל קמינסקי]
|
|
|
|
| תאריך:
|
01/12/2013
|
|
|
עודכן:
|
02/12/2013
|
|
שולמית קיסרי
|
|
פיניטה לה קומדיה, בתיאטרון גשר
|
|
גילה אלמגור היא אם הבית, הגבירה ובעלת העסק המשגשג בגרודנו, שבנה הבכור משתדך לכלה יפהפיה מעירה קטנה, ומתאהב בה ממה שנשקף מהצילום. ה"יחוס" המדובר של הכלה הוא סב-אמה, איזה מנחם מנדל. אך אבוי ואבוי למי שמשדך את ילדיו למשפחה נלוזה שכזו, שמקומה בביבים.. ולך תסמוך על השדכן. כל הטרגדיה, שזכתה להגדרתה מלפני מאה ועשרים שנה כ"המלך ליר היהודיה", חושפת פאן קשה וכאוב במסורת החרדית ביהדות. מסורת השידוכים, שמתקיימת עד היום, ובעטיה, חלק גדול מנישואי-השידוך - מסתיימים בגירושין. (וזאת - בגלל רצון השדכנים לעשות קופה לעצמם, וגורל הזיווג אינו כלל מענינם). נושא שמוזכר גם ב"שני קוני למל" ובמחזות אחרים מהתקופה.
|
|
|
|
|
ביולי 2013 נערך באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה ויכוח בשאלה אם האיסלאם היא דת של שלום. באותו ויכוח טען מהדי חסן, נואם מן הצד הערבי, כי האיסלאם הוא דת של שלום סובלנות וחמלה, וקהל המשתתפים באותו ויכוח קיבל את דעתו. ד"ר ברנדשטטר במאמרו "איסלאם גירסה 1.0" כבר התייחס להיבטים אחדים של אותו דיון, אך נראה שיש מקום גם להראות מה אומרים המוסלמים עצמם על פסוקי השלום, הסובלנות והחמלה בקוראן, לעומת הפסוקים המחייבים את המאמין לנהל מלחמת נצח בכופרים.
|
|
|
|
|
לפני עשור, בחודשים האחרונים של 2003, התרחשה פרשת מהת'יר המאלפת, גם אם למרבה הצער - הנשכחת. בכינוס הפסגה של ארגון הוועידה האיסלאמית שנערך ב-2003 בקואלה לומפור, הגדיר מארח הוועידה, ראש ממשלת מאלזיה דאז מוחמד מהת'יר, את היחסים בין המוסלמים והיהודים כחזית עימות עולמית.
|
|
|
|
|
מלחמת העצמאות גילמה בתוכה גם קפלים מרתקים מגלימת התרבות העברית בארץ ישראל. לעצמו זהו נושא מחקרי שעדיין נחשב קרקע בתולה, שכן השפעת מלחמת-העצמאות, דרך הלהקות הצבאיות, השירה והספרות שנוצרו בידי הלוחמים, טרם נחקרה במלוא היקפה והמשמעויות התרבותיות הנגזרות ממנה.
|
|
|
|
|
פרשת הגניבות מקזינו פאלאס ברומניה הולכת ומסתעפת. יותר ויותר גורמים בפרקליטות וברשות המיסים בוחנים בתקופה האחרונה: מי הגורמים שביצעו את העבירות, אילו ראיות קיימות, מיהם שותפי הסוד היודעים על-כך, ומה נכון לעשות כיום - אם במישור הפלילי ואם במישור האזרחי, לאחר שנים לא מעטות שחלפו מעת ביצוע העבירות. שמו של חנן שיפר, אחד המעורבים המרכזיים בגניבות, עולה שוב ושוב.
|
|
|
|
|
