כשבני ישראל נכנסו לארץ הם עברו בין הר גריזים לבין הר עיבל, נשאו אבנים גדולות שנעקרו מן הירדן ועליהן בשבעים לשון היו כתובים דברי התורה כולם. ההרים סימלו את הברכה - אם תשמעו בקול ה', ואת הקללה - אם לא תשמעו חלילה. הכוהנים והלויים עמדו בגאי והקיפו את ארון הברית, ומשם קראו אל ששת השבטים שעמדו על הרג גריזים פסוקי ברכה ואל ששת השבטים שעמדו על הר עיבל את אזהרת הקללה, והעם כולו, נענה באמן, ומפני ששומע כעונה ועונה כשומע, מי שאמר 'אמן' היה שותף בשבועה לקיים את דברי התורה, ללכת בדרכי האמת והיושר כדי להבטיח את אחיזת העם בארצו.
היום, דומה נעשה מאמץ מרוכז להעביר את העם בין שני הרים עליהם נתנה ההשגחה העליונה את 'הימין' ואת 'השמאל', והכוהנים העומדים בגיא, לא משביעים את כלל ישראל אלא יש מהם שאומרים, "רק מי שעומד על הר ימין הוא ישראל שיבטיח קיום
הארץ", ויש מהם שאומרים להפך, "רק העומדים על הר שמאל ערבים לקיום העם בארצו", וארון הקודש בלב חיינו עומד נגדה נותן התורה בסיני ומבכה את גורלו, על שעשו אותו תנאי אם כל העם יהיה שמאל, או על שעשו אותו תנאי אם כל העם יהיה ימין, ועכשיו הוא עומד נכלם ללא כל תנאי.
ומלאכים, אין להם ברירה, כי הם נולדו לחשוש לכלל ישראל, קוראים מלמעלה לכלל האומה "שובו בנים שובבים, עשו תשובה, חיזרו לכם מן הדרך הרעה הרואה בימין את קיומה של תורה ובשמאל את עוכריה חלילה, ולהפך. מה זאת עשיתם? הכו על חטא. אמרו וידוי. הודו לפני אלוהים ואדם, חטאתם גם בסכלות מחוסר דעת וגם במרמה מדעת, שאם לא תחזרו בכם, איך תקיימו את מצוות כיבוש הארץ כשאתם פוסלים אלה את אלה הדדית ועוד בטרם תצאו למלחמה אתם מוקיעים כל אחד המחצית שהוא לא נמנה עימה, ומוותרים עליה כוותר חיל נאמנים על גייסות בוגדים"? מי לא שומע...?!
המשל הזה מקדים למרבה הכאב את המשל. נולדנו לעם שראה במחלוקת לשם שמים את תשתית תרבותו. תינוקות ישראל למדו שמחלוקת לשם שמים היא הערובה ליראת ה' כשהם למדו ללכת. בחדר לא הניחו תורה בלי פרשנים שהבינו כל אחד על-פי יושרת לבו את הטקסט האחד מזווית ראייה אישית. מחומש - רש"י הלכו אל משניות, ופגשו משם מורי הלכה שהורו איש על-פי מה ששמע מאבותיו, ומן המשנה אל התלמוד שלא כתב הלכות פסוקות אלא סדרי דיון בו הושמעו דעות שונות, לעתים בלהט שאין דומה לו, לעיתים אפילו יחיד מול רבים ורבים שנכנעו ליחיד ועשו אותו חוליה ברבים. הסערה הזאת, שמאפיינת את סוד הקיום היהודי כאומה צמאת מחלוקת ורווה דרכה את אחדותה היא הסערה המביאה את ענני הברכה על הארץ.
לא רק שמותר לחלוק. חיוני לחלוק. ואוויל האומר כי מי שמכשיר את המחלוקת לשם שמים איננו אלא רלטיביסט. הבל הבלים. איש על מחנהו ואיש על דגלו, ובלבד שהמחנה כולו נע אל עבר הארץ המובטחת. מה מאוד אנו חוטאים היום בהשאילנו למונחים ימין שמאל שאינם אלא רוחות שמים, משמע של אמת או שקר, של טוב או רע, של אמונה או של כפירה, של ישר או של מעוות. זה עלול להיות החטא האומלל האחרון, שאחריו, אין מנוס, גם ימין וגם שמאל קורסים עלינו ומוחצים אותנו זה עם זה.
יהי רצון כי כל מי שיקום מחר לתת את הבחירה שלו בקלפי לקיים מצווה שאסור להיבדל ממנה, יטיל אותה כלבבו ויאמר לליבו בלחש בו מנאמרים דברי אמת מחייבים, בתפילה, בשפיכת שיח לפני מי שנשבע לתת את הארץ הזאת לאבותינו ולנו, כי אחרי שהקלפיות תיפתחנה, נצא לדרך של חשבון נפש . ונאמר כולנו, כל אחד ואחד כל אחת ואחת, אמן.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
