אתחיל מהתמיהה הגדולה. יש משהו לא מובן בנוגע להתייחסות מדינות העולם השונות לקורונה, לעומת מחלת השפעת למשל. שהרי ממה שמכונה "מגפת הקורונה" נספרו עד היום כמאה אלף חולים ופחות מארבעה אלפי נספים בעוד שבשפעת חלו במהלך 2019 בארצות הברית בלבד כארבעים מיליון איש והנספים מונים כששים אלף. בסין, המספרים גדולים עוד יותר ועל-פי פרסומים נספו מהשפעת באותה שנה כמאה וששים אלף בני אדם.
מהאמור יוצא שאין כל הלימה בין ההתייחסות המחמירה מאד, שלא לדבר על היסטריה, לקורונה, ביחס לשפעת הגובה הרבה יותר קורבנות, לאין שיעור יותר.
השאלה הגדולה, מה ידוע לקברניטי מדינות העולם שאינו ידוע לנו? האם בעידן בו התקשורת והרשתות מגיעות לכל מקום ניתן בכלל להסתיר דבר מה ממיליארדי אזרחים בכל רחבי העולם?
נתחיל במקור הקורונה סין. פורסם שהנגיף התגלה כמה שבועות בטרם פרסמו הסינים את דבר קיומו. בהמשך נודע על צעדים דרקוניים וחסרי תקדים ובכללם השמת עשרות מיליוני אזרחים בסגר, שיתוק חלקים נרחבים בתעשיה, הגבלות תנועה קשות ואכיפה ביד ברזל נגד סוררים שלא שיתפו פעולה עם ההוראות.
פורסמו ברשתות מאות סרטונים ובהם "תיעוד" מה שנראה כאסון כללי. גופות מוטלות ברחובות, אנשים קורסים לפתע תוך כדי הליכתם, שקים עם גופות בפתחי בתים, היסטריה ומצוקה בבתי חולים, רחובות שוממים ועוד...
בנוסף הציפו את התקשורת העולמית, בעיקר ברשתות החברתיות המסועפות, סיפורי זוועה על אודות עשרות אלפי מתים, שריפת בניינים ובהם נגועים במגפה על יושביהם, ירי באנשים נגועים המתקרבים אל כוחות ההצלה והביטחון באופן המסכן אותם וכיוצא באלה זוועות. בדומה לאירועים רב ממדיים אחרים גם כאן קשה לדעת ולהבחין בין דיווחי אמת לדיווחי שקר, בין מציאות לדמיון, בין תיאורי אמת לבין פנטזיה ובדיות.
פניקה עולמית
אלא שהאירועים חרגו זה מכבר אל מחוץ לגבולות סין. מדינה אחר מדינה מצטרפת למעגל המטופלים בקורונה. מי פחות ומי יותר, המקרים מתרבים ומתפשטים כמעט בכל רחבי הגלובוס. בהתאם לכך עולים גם מפלס הפחד והחרדה. האם תתפתח פניקה עולמית המונית? אין לדעת לבטח, אלא שאיננו מאוד רחוקים ממציאות עגומה כזו.
דוגמה לכך היא תיאור המתרחש באירן. לאירנים יחסים הדוקים עם סין. מעבר ליחסי מסחר ותיירות רבבות אירנים לומדים בסין ועד זה מקרוב הייתה התנועה (אולי עודנה כך) לסין וממנה חופשית ממגבלות. הוסיפו לזה את מצבה הכלכלי הרעוע של אירן בצירוף היערכות חסר בשירותי הבריאות והרי לכם מתכון להתפשטות מהירה וחסרת מעצורים. העיתונאי
צבי יחזקאלי מדווח שגם באירן יש הסתרה ומאמצים להגביל זרימת מידע, שבכירים בממשל מתו מהמחלה ונקברו בחשאי ושקצב ההתפשטות מהיר מאוד ומבעית.
חוזרים לשאלה - מה יש בקורונה המצדיק נקיטת אמצעים כה מחמירים על-ידי מדינות רבות? בכלל אלה הסגר, הגבלות תנועה, סגירת גבולות, ביטול טיסות, השעיית אירועים בינלאומיים, וכנסים, פגיעה ביחסי מסחר ושיתוק חלקי של תעשיות רבות.
הסברות הנשמעות בעניין זה מרובות ולקמן מקצתן: ראשית כל, הכי מפחיד הוא הלא נודע וברפואה העולמית אין די ידע לגבי הנגיף. בגלל החסר הזה אין יודעים להעריך את שרידותו, את עמידותו בפני תרופות, את קצב התפשטותו המהיר ועוד. לא נמצא עדיין הסבר מניח את הדעת לעובדה שעיקר הסיבוכים מהקורונה הוא במבוגרים דווקא בעוד שילדים כמעט שאינם נפגעים. חשש גדול מתקיים באשר לפוטנציאל למוטציה בנגיף - כזו שתהפוך אותו למאיים בהרבה ולקטלני בהרבה.
השאלות תקפות וקיימות, ונשאלת השאלה כיצד אנו מגיבים למצב והיאך עלינו לתפקד. האם לשנות משגרת חיינו? האם להחמיר בהגבלות ובמילוי אחר הנחיות הרשויות? האם להתעלם או להקל ראש מתוך "תובנה" שיש משום הגזמה והיסטריה שאינם מוצדקים בתיאור המגפה והשלכותיה על חיינו ממש?
ניתן לומר שבישראל נערכנו בצורה מיטבית. ישראל הקדימה את רוב מדינות העולם בהטלת מגבלות ובנקיטת אמצעי זהירות. נכון לרגעים אלה נראה שהמצב בהחלט בשליטה ויד הנושאים באחריות לשלום הציבור ולבריאותו על הדופק ו"על ההגה". אין זה אומר שלא נשקפת סכנה - רבבות פועלים ערבים נכנסים לתוכנו ומתערבים בנו יום יום, יש מן הסתם גם כאלה שאינם נשמעים להוראות ומפרים אותן אגב סיכון אלה עמם הם באים במגע, עדיין לא הגענו לשיא הנדבקים ונראה שצעדי הריסון וההגבלה יימשכו בשבועות הקרובים לפחות.
