|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל
|
סיפורו הנוגע ללב של יעקב אבינו ● בעוד את רחל, אמו של יוסף, קבר יעקב בדרך לבית לחם, מבקש הוא מיוסף בנה, בנם, שיקבור אותו בארץ, במערת המכפלה
|
"אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" (בראשית מז, ל). כך מבקש יעקב אבינו מבנו יוסף. ובהמשך מספר יעקב: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת-ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מח, ז).
ודבריו של יעקב מצמררים בכאבם. "מתה עלי רחל" - שכן אין אישה מתה אלא לבעלה. ובכל זאת, את רחל קבר יעקב בדרך לבית לחם. ועתה מיוסף מבקש הוא שיקברהו בקבר האבות. במערת המכפלה.
וכך מבאר רש"י את מעשהו של יעקב, באחד מפירושיו היפים, המרגשים. פירוש שנקבע בלב כל הדורות, פירוש שהשפיע רבות על לומדי התורה גדולים וקטנים: "ואני: אף על-פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם. "ואקברה שם": ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל-פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת רחמים, שנאמר (ירמיה לא, יד): "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו".
והקב"ה משיבה (ירמיה שם, טו-טז) "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". יעקב אינו רק בעלה של רחל, אינו רק אביהם של השבטים. יעקב הוא אבי האומה. הוא אבי האומה שתצא לדרך של יסורים רבים, רדיפות ופרעות. אומה שתצא לגלות.
ולמעשהו, בקברו את רחל, הרעיה האהובה בצד הדרך לבית לחם, היה גורם תכליתי. ועל פירוש זה נכתבו המלים המצמררות מן הבלדה: "אשירה לרש"י" - של שמשון מלצר בספרו השירים והבלדות.
"ולאורם של נרות הפראפין שהעלינו עלתה דמותו של יעקב,
זקן וחלוש מיסורין ומתחזק לישב על המיטה, והוא משתחווה לפני בנו
השליט (תעלה בעיניה סגיד ליה!)
והוא מצטדק לפניו ומסביר" ואני בבואי מפדן...
שרנו כולנו בחום, ברננה, בנגון היוצא מן הלב:
ואני - יעקב, בבואי - כשבאתי, מפדן - היא פדן ארם,
מתה - נפטרה, עלי - בגללי, רחל - רחל אמך...
ואף על-פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנמען,
ולא כך עשיתי לאמך..ויודע אני שיש בליבך עלי,
אבל דע לך שעל-פי הדיבור קברתיה שם..." כשיגלה נבוזראדן..."
שרנו כולנו בחום, ברננה, בנגון היוצא מן הלב -
מלבו של יוסף שאמו נקברה בשדה בצדי הדרכים,
מלבו של יעקב שהאהובה והנעימה גם במותה ממנו נפרדה,
מלבה של רחל היוצאת על קברה ומבקשת רחמים
מלבם של ישראל שהגלום שבאים כבולים בשלשלאות של ברזל
ומלבו, כביכול, העונה לרחל: "יש שכר לפעולתך..."
|
| תאריך:
|
31/12/2020
|
|
|
עודכן:
|
31/12/2020
|
|
ציפורה בראבי
|
|
ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל
|
|
המחאה בבלפור נגד השחיתות הצליחה עד כדי כך שמצביעי שמאל מרכז מעדיפים להצביע לאישי ימין מובהקים כמו גדעון סער ונפתלי בנט רק בגלל שהם לא מושחתים; כמו-כן היא הצליחה בכך שמצביעי ליכוד נוטשים את מפלגתם, רק שבמקרה שלהם, הם עוברים להצביע למפלגות אשר משקפות את הערכים שלהם. להיות לא מושחת אמור להיות דיפולט, נקודת אפס, משהו שבשגרה - אך גם אידאולוגיה חשובה; גם היא אמורה להיות דיפולט, נקודת אפס, משהו שבשגרה. גם בשמאל מרכז קיימים פוליטיקאים שאינם מושחתים, וטוב יהיה אם מצביעים אשר מזדהים עם המצע והערכים של אותם פוליטיקאים יצביעו עבורם.
|
|
|
|
|
תכלה שנה אבודה ומגיפותיה ותחל שנת בחירות ותקוותיה. המגיפה הרפואית יש לה חיסון, המגיפה הפוליטית אין לה חיסון. השנים חולפות אבל האשליות וההבטחות תמיד חוזרות. כל המפלגות הוותיקות והחדשות, ינפיקו וישווקו המון הבטחות והמון אשליות לבחירות:
|
|
|
|
|
המחלוקות, הקיטובים, הפלגנות, השסעים, התהומות הנפערים לנגד עיננו, התפרים הנפרמים, זקוקים לסיפור ישראלי שיאחה את הקרעים, שיחבר, שיצמצם פערים, שיעניק רגעי חסד של הביחד הישראלי שהתרחק אל מעבר להררי השנאה והחושך.
|
|
|
|
|
אירוע האסון, כך מספרים זקני העמק, חרוט בזיכרונם של רבים מוותיקי הקיבוץ. הוא התרחש ביום שלישי, 16 במרס 1943, לפני 77 שנה. אברמל'ה יריב, בן קיבוץ תל יוסף, המתקרב כיום לגיל 90, שהיה בן כיתתו וחברו הטוב של שיויון עפרוני, ולימים כיהן כראש המועצה האזורית גלבוע, זוכר היטב את האירוע וכך הוא כותב בדף הפיסבוק שלו לפני מספר חודשים:
|
|
|
|
|
כן, אני מאשים, ומבלי להניד עפעף, את המדינה בחוסר שליטתה באלימות המשתוללת במגזר הערבי; בפשיעה הגואה, באובדן חיי אדם - בדם קר; בחוסר מנוחתם של אזרחים נורמטיביים מקולות הירי בלילות; ובעיקר, מאשים אותה במחדליה ובהימנעותה מהשקעת משאבים מינימאליים להשלטת סדר וביטחון אישי, אצל תושביה, עובדיה, אזרחיה - משלמי המיסים, ולא פחות מהאמור ובנוסף לו, מגניה - חייליה "הערביים" שגם הם חיים תחת אש פנימית, בלתי פוסקת!
|
|
|
|
|
