אלטרנטיבה על פרשת דרכים

תוצאות הבחירות הקרובות תלויות בשני שחקנים חדשים-ישנים - סער ובנט - שמתמודדים לדעתם על ראשות ממשלת ישראל, אבל בפועל האחד, סער, עלה כבר על שרטון והשני, בנט, מדשדש זו פעם רביעית ברציפות. שתי המפלגות במונחי סקרים, שוות לפי שעה בקרוב לכוחו של נתניהו והליכוד: כ-30 מנדטים. כל הסקרים של השבועות האחרונים מציגים תוצאות דומות ומכאן גם את אותה דילמה: כיצד יכול כל אחד מהם, במצב זה, להרכיב גוש פוליטי שיהיה מסוגל להקים קואליציה יציבה של 65 מנדטים או יותר, שאינה מושתתת על רסיסי מפלגות?

הסוגיה מורכבת במיוחד, בגלל שלושה אילוצים:

אחרי ארבע מערכות בחירות רצופות במשך כשנתיים, יהיה כשלון פוליטי נוסף, שיוביל לחוסר הכרעה הרסני למשטר, לממשל וליציבות החברתית-כלכלית. תוצאה ישירה של כשלון כזה, תהיה חוסר אמון מוחלט בפוליטיקה ובשיטה השלטונית שלנו. תהליכים קריטיים פנימיים הקשורים באיום הקורונה, התחלואה הנובעת ממנה והכשל הכלכלי המלווה אותה, מסכנים את שלמות המדינה.

חילופי הממשל בארה"ב, פותחים מחדש את הדיון הקשור באיום הגרעין האירני ובתוכניות ההתפשטות של אירן כלפי ארה"ב, והיציבות האזורית. ההזדמנות שמקנה חוסר יציבות-פוטנציאלית זו לאירן לשנות כיוון ומגמות בתוכניותיה התוקפניות, מגדילה את הפיתוי להשתמש בהזדמנות זו להפעלת מהלכים בלתי-הפיכים, שיגרמו בין היתר להתנגשויות צבאיות גדולות.

מגיפת הקורונה טרם הוכרעה. הנגיף מגלה פנים חדשות וחושף מוטציות שאיומן על יציבות החיים והכלכלה, גדל והולך. ההשלכות החברתיות והכלכליות של אילוצי המגיפה עד כה, יצרו משברי-תודעה וקיום, שהטיפול בהם מחייב גיוס כוחות ומשאבים רבים והנהלה לאומית מרכזית חזקה, אמינה ויעילה. ממשל בלתי יציב הוא גורם החבלה מספר אחד במימוש צורך זה.

מול מציאות זו נדרשת אפוא הכרעה ברורה בבחירות הקרובות, שתספק את המענה השלטוני שיודע ומסוגל להתמודד מול האתגרים המתבקשים.

הכוחות הפוליטיים המשמעותיים המסתמנים בישראל על יסוד הסקרים של השבועות האחרונים הם: הליכוד 30, סער 16, לפיד 15 בנט 14, הרשימה המשותפת 10, שלוש רשימות שלהן 7-8 מנדטים, ארבע רשימות שלהן 5-4 מנדטים וכ-12 - 14 רשימות שאינן עוברות את אחוז החסימה, אבל אחודים ביניהן (שאותם יש להשלים עד 4.2.21) עשויים להציב במרוץ עוד 3 - 4 רשימות עם 4 - 6 מנדטים כ"א. סיכום מספרים אלה מביא לתוצאה העולה על 120 מנדטים, ולא נכון לעשותו. הפרוט נרשם בכדי להדגים את הקושי שיעמוד בפני המערכת הפוליטית בהרכבת קואליציה יציבה אחרי הבחירות, משום שהקבוצות הקטנות אם תתאחדנה, תגרענה מנדטים מהמפלגות הגדולות, ואם לא תתאחדנה לפני הבחירות, לא תעבורנה את אחוז החסימה ותעלמנה. הפסד קולות בהיקף משמעותי ( 400 - 500 אלף) בגלל העלמות מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, תגרום לחלוקה שונה של המנדטים גם במפלגות הגדולות, עובדה שתגדיל עוד יותר את אי-הוודאות ו"הנזילות" - שהיא למעשה, אי-יציבות.

למורכבות זו יש להוסיף את החלוקה הקיימת בין ימין ושמאל, חרדים ואחרים במגזר היהודי והמפלגה הערבית המאוחדת שלה כיום צפי של 10 מנדטים, אבל בפניה גם אפשרות פיצול לשתי רשימות לפחות.

גורם מבדל נוסף הוא העמדות הקוטביות בין מפלגות שמתחייבות לא להצטרף לממשלה בראשות נתניהו לעומת אלה שאינן מציבות עניין זה כתנאי. הואיל והליכוד בראשות נתניהו הוא כ-25% ממספר חברי הכנסת; עמדת "ההחרמה" האישית נגד נתניהו, מגדילה מאוד את הסיכון לכשל נוסף בהקמת קואליציה יציבה, אחרי הבחירות הקרובות. למען האמת, המגמות המסתמנות באופן שיטתי בסקרים האחרונים, מצביעות על סיכוי סביר שנתניהו אף יתחזק בהן, במיוחד אם מרבית המפלגות הקטנות לא תתאחדנה ולא תעבורנה את אחוז החסימה.

בחינה מעמיקה יותר של רשימת המפלגות הגדולות מצביעה על 4 מפלגות שלהן יותר מ-10 מנדטים, ששלוש מהן שייכות לגוש הימין ואחת, "יש עתיד" של לפיד, שייכת לגוש המרכז-שמאל. סיכום מספר המנדטים בשלוש מפלגות הימין הגדולות, מביאות את המספר הכולל ל-60, משמע: גוש חוסם. מאחר שגם החרדים וש"ס תומכים בנתניהו (לפחות לפי שעה), אזי החלפת יש עתיד בחרדים מספקת גם היא גוש חוסם. מעבר של אחוז החסימה ע"י אחת ממפלגות הימין הקטנות (4 מנדטים) או שילוב של שתיים, מאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה עם תמיכה של כ-64 מנדטים. אם יצליח נתניהו לגייס תמיכה של חלק מהערבים, יגדל יתרונו, ונפילת מרבית המפלגות הקטנות בשמאל-מרכז עקב אי-מעבר אחוז החסימה, יגדיל יתרון זה עוד יותר.

אף שניתן להבין את סיבותיו של סער לפרישה מהליכוד, לפי שעה, זו אינה מקדמת אותו בוודאות לראשות הממשלה, אלא דווקא לאופוזיציה, במיוחד אם ימשיך להחזיק בסיסמה "רק לא ביבי", כפשוטה. בנט שהגיע לפני שבועות ספורים ל-17 מנדטים עומד עתה על 13 - 14 מנדטים. זהו מספר קריטי לעוצמתו הפוליטית במאבק הכוחות העיקרי. אם ירד מתחת ל-11 מנדטים, יטרפד את האופציה המתוארת לעיל ויתרחק עד כדי חוסר סבירות מסיכוי ממשי לראשות הממשלה. העובדה שוויתר על השותפות עם סמוטריץ' והדתיים הלאומיים, מקרבת אותו למצב זה.

גורלה של מפלגת העבודה מלמד שהתרחקות סער ובנט מהליכוד - הראשון בגלל אגו והשני בגלל נתניהו - אינה פתרון נכון ולטווח הארוך גם איננה רצויה. צריך היה לנהל מערכה מבפנים, בתוך הליכוד וממנה לצאת לדרך חדשה. עתה, אחרי פרישת סער, כבר מאוחר מדי לכך, אבל היעד הבסיסי בעינו עומד וצריך לעצב מהלכים שיחזירו את המחנה לדרך המלך. צירופם של חברים כבגין ושאשא-ביטון למחנה סער, מהווה שגיאה; זו עליה על שרטון מפני שאלה אינם מייצגים כהלכה את דרך גוש הימין ד'היום. הבעיה איננה השמות, אלא הדרך, תפקוד המפלגה ודמותה הפלורליסטית והעממית. בשל כך שרד הליכוד עד עתה ובשל העדר אלמנטים אלה בדרכה, התפוגגה מפלגת העבודה.

להערכתי, דבק בנט יתר על המידה בנושא הקורונה כחזות הכל - עמדה שגויה בהנחה שזהו כיום הנושא החשוב ביותר לציבור הימני; אינני סבור שהמצב אכן כך. סביר שזהו הנושא הדחוף ביותר, אך לא החשוב ביותר ובוודאי לא היחיד. תהליך נוסף, המסתמן מאירועי השבועיים האחרונים של התפרעויות חריפות במגזר החרדי, מציב סימן שאלה על השותפות חרדים-ימין, ומכאן מקטין את הסיכוי לממשלת ימין בקונסטלציה כלשהי.

הפתרון הנכון שיכול לתרום גם לשיכוך הרוח הרעה ברחוב היהודי הוא ממשלת ימין!!! מרכז!! שמאל!, שבה תפקידי המפתח: רה"מ, שר ביטחון, שר חוץ, שר אוצר ושר משפטים נמצאים, על-פי כוחו הפוליטי היחסי, בידי הימין. רק כך תתנהל הממשלה בהרמוניה ובעוצמה הדרושים מול האתגרים המשולבים. בכדי להשיג זאת חייב הימין הקואליציוני להיבנות משתי מפלגות חזקות: הליכוד, ושילוב בין סער לבנט כרשימה אחת, שבכל אחת מהקבוצות כ-30 מנדטים. שילוב כזה יוכל להיווצר כשראש הממשלה הוא סער או בנט, (או רוטציה ביניהם) בעוד הליכוד, כל עוד נתניהו בראשו אינו יכול לקבל את ראשות הממשלה.

המהלך חייב לכלול הבנות עם הנהגת הליכוד (עם נתניהו או בלעדיו) שלאחר תקופה משותפת בממשלה במבנה המתואר לעיל, יתבצע איחוד בין שתי הקבוצות הגדולות של הימין למפלגה אחת, שבה תערכנה בחירות חדשות, יבחרו מוסדות חדשים ותעוצב הנהגה דמוקרטית חדשה לקראת הכנסת ה-25!

מהלך מעין זה, יעניק לממשלה שתקום את הלגיטימציה למשול בנחישות ועוצמה, תרענן את הדמוקרטיה הישראלית, תתקן את הקילקולים הקיימים בכנסת ובמערכת המשפט ותטפל בהשלכות הקורונה ובשאר הבעיות החשובות של ישראל.

שינוי מעין זה, יחסל את מסע הצלב נגד נתניהו, מבלי שהשיג את יעדו באמצעים משפטיים מפוברקים, או הפגנות רחוב פראיות. מבלי שהדיח ראש ממשלה מכהן בגלל כתבי אישום ובניגוד לחוק, ומבלי שיניח לכוחות השוליים והשוליים יחסית, לרבות החרדים הקיצוניים ביותר לחולל אנרכיה במדינה.

התחליף לממשלת ימין הומוגנית כנ"ל, היא ממשלת ימין=מרכז, כאשר את הליכוד מחליפות "יש עתיד" 15, ליברמן 7, וש"ס 8 (סה"כ כ-30 מנדטים) עם אפשרות לצרוף עוד מפלגה או שתיים קטנות, לייצוב הרוב הפרלמנטרי. החסרונות של וריאציה זו בהשוואה לגירסה הקודמת ברורים ונוגעים בעיקר להגבלת היכולת לטפל טיפול שורש בתופעות האנרכיה במגזר החרדי הקצוני, וצימצום חופש הפעולה בתחום שיקום הכלכלה, התיישבות באיו"ש והרפורמות במבנה הממשל המרכזי והפרדת הרשויות.

אם נתניהו לא יעמוד בראש הממשלה הבאה, יוכל הוא להתמסר טוב יותר להגנתו, לסיים את המשפט ולחזור במלוא עוצמתו להתמודד בחיים הפוליטיים, ללא אבן הריחיים הנוכחית. אני אישית סבור שיוכל לזכות במשפט צדק כאשר מחול השדים סביבו ישכך. אם לא יזכה בכך, תוכל הממשלה לפעול להעניק לו חנינה מהירה, מבלי שיחזור לחיים הפוליטיים.

מבחינת נתניהו, זה אולי איננו הפתרון הטוב ביותר, אולם לפי תוואי כזה או דומה לו, הוא הפתרון הטוב ביותר למדינה, ולכן הוא מחויב המציאות.