מזה כמה שנים שני המחזאים/שחקנים עירית קפלן ויואב בר-לב עמלו על כתיבת המחזה. זאת - משום התעמקותם בנושא השתלבות החריגים בחברה והיחס אליהם, אך יתרה מכך - על תהפוכות הנפש וכל הכרוך במשברים בחיי אמן, וכיצד זה מתחבר להתרחשויות בתקופתנו. השנינות של המילים בטקסט המובנה היטב, מרעיפה על השחקנים כל טוב. המילים מעניקות לכולם את ההזדמנות לדבר לקהל בגובה העיניים מצד אחד ומאידך-גיסא שיקבל תובנות ומסר המוצנע בין המילים. לכאורה, המחזה עוסק בסצינת הכוכבים שכה נפוצה כאן. כאלה הנולדים בין לילה, ובהם מדברים ועליהם קוראים ושומעים ללא הרף; אך למעשה, כל כוכב זוהר גם סופג חבטה כששמו חדל להיות בטופ. חייו הפרטיים נפגעים ואישיותו סובלת ממשברים.
עמוס תמם, כוכב הצמרת של התיאטרון הקאמרי, נכנס באופן שובה לב לנעלי הדמות של יורם גרניט, שדרן טלוויזיה שכוחו בבידור הוא מעל לכל אחד אחר, ואין מי שלא מכיר את שמו ואת דמותו. לכאורה, מה שמזכיר את סיפורו של דודו טופז ז"ל. אך רק לכאורה. הסיפור נפרש על כמה רבדים. כמו ההתייחסות לאשה שפגש ברגע של משבר, ויקי, שמאז גיל 14 היא שבויה בכלוב אהבתה הילדותית למי שהכירה אז, וכעת היא מצליחה לחבר אותו אליה בתוקף הנסיבות. המצבים אליהם נקלע הכוכב הדועך שונים ומגוונים.
הקהל יושב מרותק לקסם הבלתי נדלה של עמוס תמם, החודר ללב כל אחד, ולקסם הנשי המהפנט והחום שהיא מקרינה של עירית קפלן כרווקה המרותקת לטיפול באחיה יונתן (שהם שינר) שנמצא על הספקטרום והוא גאון בטריוויה. כי אין דבר שאינו יודע. וכך נולד בליבו של יורם הרעיון ליצור שעשועון-חידון שונה מכל האחרים: כאשר מול הבחור האוטיסט ישחקו אחרים, והעוקץ שבבחירתו כמועמד הנושא את החידון על כתפיו, הוא שיהווה אלמנט כה מיוחד ושונה, שימשוך המונים שיצפו בו וישדרג את הרייטינג של יורם. וכך יחזור הכוכב יורם לתודעת הקהל שזנח אותו. את הרעיון הוא מעלה בפני חברו והסוכן שלו ג׳קי - דיויד בילנקה הבולט בתפקידו הכה משמעותי לגורלו של יורם.
כל סצינה לאחר סיומה מקבלת פאנץ׳ בקטע הבא המפתיע בכל פעם את הצופים. זאת בזכות בימויו המבריק והכה מדויק של עמית אפטה שלא מותיר לצופה זמן לנשום. הכל זורם בקצב שהמוזיקה שערך אלון גלזינגר עוד מוסיפה לו צבע ורגש. הופעתה של גל סרי מרעננת כפרחה החולמת להיות שחקנית. בהיותה העתק דמותן של צעירות רבות, שתוכניות הריאליטי הגבירו בקרבן את התיאבון לחדור לעולם הזוהר המזויף. עיצוב הבמה החכם של שני טור, המשלב צילומי וידאו של סיוון פרסלר וניתאי שלם, ועיצוב התלבושות של אולה שבצוב סוגרים את מעגל הריאליה שהקהל מכונס לתוכה, כך שהוא חש שהוא חלק מהמאורעות המתרחשים שם.
הצגת "גאון בכלוב" כולה משעשעת ומרתקת, אך בתוכה מרומזים גם ביקורות על כלי התקשורת המהנדסים את תודעת הצופים, ועל אופנת הצמחת הכוכבים שדועכים וכבים באותה מהירות בה זרחו; חיי הזוהר המזויפים של הכוכבים הזמניים שסופם במשברים זוכים לביקורת, שבאה לידי ביטוי בסצינות סוערות ובמונולוגים נוקבים כמו זה של עירית קפלן, שהם שיינר, ושל עמוס תמם. סצינות חזקות המוגשות בידי השחקנים שלוהקו באופן כה מוצלח בידי הבימאי עמית אפטה, שיצר כאן חווית בידור עם תוספות לכל אדם באשר הוא.
