מפלגה קטנטנה אוחזת בשלטון במדינה

אכן זו תופעה מעט יוצאת דופן כאשר ראש מפלגה שיש לה 6 מנדטים בכנסת מכהן כראש ממשלה. טענה/קביעה/התמרמרות זו שבה ועולה כפזמון חוזר בכל נאום או צעקות (לרוב זה היינו הך אצל דוברי אופוזיציה זו) של בנימין נתניהו או תומכיו. הליכוד גם העלה או ניסה להעלות הצעת חוק שראש המפלגה הגדולה ביותר יהא מיד ראש הממשלה.

אלא שנתניהו משתדל לשכוח שכאשר התמודד מול ציפי לבני כְּרֹאשַׁת קדימה, ומפלגתה זכתה במנדט אחד יותר מהליכוד, משך נתניהו את הכס מתחתיה כאשר עשה בריתות מקדימות וחשאיות עם המפלגות הדתיות שאכן הכתירוהו לראשות הממשלה. מסתבר שזיכרון ועקרון, כמו ההיסטוריה הסובייטית, הם דברים שניתן לכתבם או לשנותם, לפי נוחות הנואם.

נסיעת ראש הממשלה נפתלי בנט לפסגה העולמית להגנת הסביבה

יש לברך את הרתמות ראש הממשלה, והממשלה, לנושא חשוב זה. מה שפחות מובן הוא מדוע ראש הממשלה נטל עמו 140 בני לוויה (באחד העיתונים נכתב אפילו 150 איש), לפסגה בת יומיים. טיסתם לבטח לא תרמה להגנת הסביבה. לפי העיתונות רק לארה"ב העשירה והענקית הייתה משלחת גדולה יותר. אומנם "הדרת מלך ברוב עם" אך נפתלי בנט אינו מלך והעם שם בגלזגו הפגין דווקא נגד הפסגה.

אכן נפתלי בנט ויאיר לפיד מחו על גודל הממשלה הקודמת ועל השימוש בה בחוק הנורווגי. אפשר להבין את ריבוי השרים בשל חולשתה של הקואליציה הרב-מפלגתית והכורח לזרוק לכל מִפְלַגּוֹנֶת מספר כיבודים בצורת מיניסטריונים בכדי לקנות את נאמנותה לקואליציה. גם את השימוש המופרז בחוק הנורווגי אפשר להבין לגבי שרים בכירים שניהול משרדיהם דורש מהם יום עבודה שלם ולאור הָהִשְׁתָּלְחוּיוֹת הפראיות מצד האופוזיציה ומאמציה לשים מקלות בגלגלי הממשלה. אך מה עשו בגלזגו אותם 130 אנשי המשלחת המיותרים?

מסתבר שביום הראשון הייתה תקלה בְּהַנְגָּשַׁת הָעֲלִיָּה לארמון הכינוסים. קורה. אך מתוך 140 בני הלוויה לא נמצאו 3-2 גברים שיכלו להניף את כסא הגלגלים עם כב' השרה מספר מדרגות? מעניין כמה מאבטחים חסונים לִווּ את המשלחת, בנוסף לפוליטיקאים שטסו לשם?

אי הגדלת שכר חיילי החובה מול הגדלת הפנסיה למשתחררי שירות הקבע

אין חולק על חשיבותם של לוחמי צה"ל לביטחונה של מדינת ישראל, כמו גם אין חולק על הקושי לשרת בצבא הקבע כאשר לרבים מאנשי הקבע כישורים שאמורים להביא להם שכר גבוה יותר באזרחות. אולם שכרם של משרתי הקבע מכובד, והם נהנים מהטבות ששאר עובדי המדינה יכולים רק לקנא בהם, ובראש וראשונה בצאתם לגמלאות בגיל צעיר יחסית, המאפשר להם לפתוח בקריירה שניה, כאשר הגמלאות משולמות להם בנוסף למשכורותיהם בעבודה האזרחית, אם כ"פנסית מעבר" או "גישור" ואם במלואן בהגיעם לגיל הפרישה הכללי.

לדעתי לא היה מקום להשאיר בידי הרמטכ"ל את הסמכות, אשר עד לאישורה בכנסת בחודשים האחרונים הָיְתָּה בלתי חוקית, "להאריך ותק שנות השירות" בכדי להגדיל את הפנסיה למשתחררים משירות הקבע. זו הייתה טעות קשה, כי אם כך מדוע לא ניתן לכל מנכ"ל מיניסטריון סמכות כזו לגבי עובדיו ואין לדבר סוף. כל עוד פנסיה משולמת לפי הוותק בשירות המצב חייב להיות אחיד לכל עובדי המדינה ומשרתיה.

הרי זה מכבר חלק רב מראשי או מפקדי שירותי ההצלה החזירו את עובדיהם לְמַדִּים, כמו שהיה בבריה"מ וכפי שזה עדיין במצרים. כך המפכ"ל, נציב שב"ס ורב-טפסר במכבי האש נושאים בדרגות כרמטכ"ל. לפני מספר שנים הצטרף אליהם מנהל מד"א שסידר לעצמו כותפות ודרגות בנוסח הרמטכ"ל.

אם משרד הביטחון רוצה להגדיל את הפנסיה לקצינים המשתחררים מצה"ל - שיגדיל את משכורתם, עם כל הבעיות שֶׁיִּוָּצְרוּ במשק בו כל שירות קשור בעבותות הסכמים עם הנהוג בשירותים האחרים. אפשר היה להסכים לשימוש בסמכות כזו במקרים נדירים, כמו לגבי קצין שנפצע בשירות והשתחרר ובשל כך נבצר ממנו להשיג את מלוא הוותק, אך לא לשימוש תדיר בסמכות חריגה זו.

מבלי לפגוע חלילה בכבודם הרב מאוד בְּעֵינַי לשר הביטחון, שהיה רמטכ"ל עד לא מכבר, ולרמטכ"ל הנוכחי הרי יש טעם לפגם בכך שהם ניהלו את המערכה לקיבוע המצב הפסול בעוד שגם הם נהנו, או עשויים ליהנות, מהקלות אלו לגמלאי צה"ל.

טעם נוסף לפגם זה מצוי בכך שהמשכורות העלובות למדי, או דמי הכיס, למשרתי החובה לא הועלו. ההבטחה להעלות דמי כיס אלו בשנים הבאות אינה מועילה במאומה למשרתים כיום. אם יש צדק - ראוי שיופיע מיד, לא אחרי השחרור. אגב-ההבטחות העתידיות הללו שלא מסייעות כיום הונהגו גם לגבי משך שעות התורנות של המתמחים והן לנכים. אולי באוצר לא שמו לב שעם הבטחות להעלאת הסכומים, או לקיצור שעות התורנות בעתיד. לא ניתן לשלם במכולת.

ספר תורה בהיכל

המקום היחיד בעולם בו אסור ליהודים להכניס ספר תורה הוא הר-הבית. המקום היחיד בעולם בו אסור ליהודיות להכניס ספר תורה הוא רחבת הכותל.

המין המרחף בחיינו

אם תצפה בטלוויזיה או תקרא בעיתון תראה שלא יחסינו עם המדינות השכנות, לא הפשיעה בכלל ובמגזר הערבי בפרט, לא מצב בתי-החולים, העוני ויוקר המחיה הם בראש דאגותינו אלא בעית אירן ומצב יחסי המין. אפילו הקורונה בה מדברים הבלים לאינסוף אינה אחת משני הנושאים המרכזיים.

מזה שני דורות ההומוסקסואלים, או הלהט"בים, חוגגים את נטיותיהם המיניות, שפעם השתיקה הייתה יפה להם, בראש חוצות; כולל מצעדי גאווה, הנפת דגלי המגזר, פרסומים על חייהם ומשגליהם של גדולי המגזר. כל מי "שיוצא מהארון" עולה על השולחן ומצטייד במיקרופון. שרים בממשלות האחרונות מתגאים בנטיותיהם, כי זהו מרכיב מרכזי או המרכזי באישיותם.

אכן לפני עשור הייתה תחרות מסוימת של "הסטרייטים", ששיאה היה מבול ה-me too במסגרתו השחקן ביל קוסבי הוטל לכלא, ואחרי גם המיליונר וינשטיין. נשיא ארה"ב טען שמין אוראלי אינו מין ובשל שקריו כמעט והודח. הנסיך צ'ארלס ציין העדפות מסוימות למיקומו ולאו-דווקא בארמון באקינגהם או בטירת וינדזור. נשיא בישראל הגיע לכלא ועל נשיא אחר מועלות פרשיות מין לאחר מותו.

כל ידוען או ידוענית מצהירים כיום על נטיותיהם המיניות והעיתונות עוקבת אחרי החיבורים והפרידות של הזוגות. כן, גם יש לנו תוכניות מעניינות בטלוויזיה כמו ביקיני החובה בהישרדות או "חתונה ממבט ראשון".

גם המיניות המדוכאת אצל החרדים ויחסם של הרבנים להומוסקסואלים מתגלה אט אט. דומה לנו כי עסקי חדרי המיטות והשירותים בבארים ובמועדונים כבר חרגו מכל פרופורציה. באה העת להחזיר את יחסי-המין לאלמוניות חדרי המיטות ולחדול מלדוש בהם יום-יום בפרהסיה ללא גבולות וקוים אדומים.