אסירים ועצורים

אחד העיוותים בנושא העונשין בישראל הוא הפער הגדול בין עצורים לאסירים. מסתבר שאסירים שפשעיהם הוכחו במשפט והוטל עליהם עונש מאסר נהנים מתנאים סבירים יותר בכלא ממצבם ותנאיהם של עצירים. ההיגיון [שחסר מאוד בשירות בתי-הסוהר ("שבס")] מחייב שאדם שהוא חשוד ונעצר מחמת חשדות או חשש שיפריע לחקירה [כמו בהשמדת ראיות, תיאום עדויות, בריחה מהארץ וכדומה] שהוא בחזקת חף-מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, יזכה לתנאי מעצר משופרים, שלא יפגעו בבריאותו, בכבודו ובזכויות האדם והאזרח שלו. והנה בישראל מצבו גרוע וקשה ממצבו של אסיר.

בעוד שאסיר זכאי להיפגש עם עו"ד ועם בני-משפחה, ואפילו להתייחדות עם בת-זוגו, האסיר מצוי בכלא מסוים בו הוא יכול לדאוג לניקיונו ולניקיון כליו מפשפשים ומזיקים אחרים, יש לו זכות לקניות בקנטינה, זכות לקבל חופשות והוא נתון לפיקוח רפואי ויקבל את כל התרופות הנחוצות לו - הנה מהעציר, כזכור עדיין בחזקת אדם חף מפשע, כל הזכויות הללו נשללות ממנו: הוא יפגוש עו"ד או בני משפחה [אם בכלל] רק בתום חקירתו הראשונית לפחות, אין לו ציוד וקביעות מסוימת בתאו המאפשרים לו להתארגן ולדאוג לניקיון, כי הוא מועבר מכלא לכלא כרצון חוקריו.

הוא נתון לחקירות מתישות יומם ולילה, לעתים נשללת ממנו שינה מספקת, תכופות עדיין הוא חסר תרופות, ציוד וביגוד מינימליים, ככל שהספיק ליטול עמו כספים או ביגוד מינימלי עם מעצרו, שלא לדבר על זכות לקניות בקנטינה. ואם הובא לכלא שלא בשעות הארוחות וטולטל לחקירה או לכלא אחר לפני שעת הארוחה הוא יִשָּׁאֵר רעב לעתים ימים שלמים. לדעתי זהו מצב אבסורדי שאיש אינו פועל לתיקונו ובא הזמן להעניק לעציר את מלוא ההטבות הניתנות לאסיר, למעט אולי פגישה עם משפחתו וידידיו עד תום החקירה הראשונית.

ועתה לשחרורו המוקדם של ברלנד - הנציבות [ויש בראשה רב-גונדר שחייבת לשקול גם שיקולים ציבוריים בצד שיקולים משפטיים], החליטה לשחרר בשחרור מוקדם "מחוסר מקום בכלא" דווקא את ברלנד, שהוא ואנשיו נחקרו זה עתה בנושאי רצח של אחד מחסידיו וְהֵעָלְמוֹ, וכנראה רציחתו, של חסיד אחר. השחרור המוקדם הזה מנקר עיניים והוא אף "אצבע בעין" כלשון ימינו, בעיניהם של קרובי אותם נרצחים.

לדעתי יש לפטר את הנציבה, רב-גונדר/ית שב"ס. היא לא נפלה לתפקידה מהירח אלא הייתה סגנית לנציבה הקודמת ובקיאה בנעשה בשב"ס ולכן מונתה. מאז המינוי היו ויש יותר מדי בעיות בלתי פתורות בארגון, לרבות בריחת ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע. עוד בטרם החלה חקירת הבריחה חשה הנציבה להאשים את מפקד הכלא באחריות לבריחה בניסיון להסיט ממנה את האש. להסרת ספק - אין אנו טוענים שאותו מפקד חף מאחריות, אך החקירה ביום הפיטורים, כאמור, טרם החלה. ואם מפקד הכלא, שהיה חדש בתפקידו, אחראי לבריחה, הנה היא אחראית על תפקוד אותו מפקד, שלא לדבר על "אחריותה המיניסטריאלית".

בכל תגובותיה עד כה הוכיחה, לדעתי, את חוסר התאמתה לתפקיד. כולל היחס המיטיב לאסירים מחבלים, תנאי מאסר קלים מדי, ריבוי טלפונים ניידים בידם, ביזוי סוהרות צעירות, רשלנות בפיקוד ובפיקוח, הברחת זרע מהכלא ועוד ועוד. עתה, מ"חוסר מקום בכלא", מצאה לנכון לשחרר דווקא את ברלנד שנחקר לא מכבר על חלקו, אם אמנם, בנושא רצח והתעללות בחברי הכת שהשוטים נוהרים אליה ואליו. שחרור זה לבדו מצדיק את פיטוריה.