|   15:07:40
  בלפור חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
איך לשמור על תפקוד מיני וזוגיות בריאה אחרי גיל 50
כתיבת המומחים
מה כדאי לעשות כאשר נתקעים עם הרכב?
ראובן שבת [צילום: תפארת חקק]
שירתו של ראובן שבת

הדבש בשטחי ההפקר של החיים

ראובן שבת הוא נוסע סמוי המהלך בשדות ההֶפקר של החיים, כמו היה נסתר שם ואינו נראה הוא מלקט את הזהב מן הרחובות, את שברי היהלום מתוך חצרות זרות
04/01/2022  |   בלפור חקק   |   יומני בלוגרים   |   תגובות

ראובן שבת הוא סופר ועיתונאי, שפועל במישורים תרבותיים מגוונים: הוא משורר וסופר, אך גם הבעלים של אתר "בכיוון הרוח": הוא פועל שם מתוך אג'נדה תרבותית ברורה של קירבה למקורות היהודיים, וגם מקדם תפיסה אקולוגית של דאגה גלובלית, והוא מקדם כתיבה אקו-פואטית.

ספרי שיריו עד כה: מעבר למקום (1984), האושר הסתור והבכי" (1995), נופי אדם" (2013) ו"בקצה האדמה שמים" (2016).

ראובן שבת הוא נוסע סמוי המהלך בשדות ההֶפקר של החיים, כמו היה נסתר שם ואינו נראה. הוא מלקט את הזהב מן הרחובות, את שברי היהלום מתוך חצרות זרות. הוא אוסף משם את המילים, את הקולות כדי להתגבר על הבדידות הקיומית ולהפוך את השברים בתוך ההפקר לשָלֵם אחד, ליצירה. שם בהֶפקר נמצא הלחם של החיים, היין של הגעגועים, וגם מן האַיִן הוא מפיק מוזיקה שמתנגנת והופכת לשיר.

שִׁירָה

גּוֹנְבִים שִׁבְרֵי יַהֲלוֹם מִתּוֹךְ

חֲצֵרוֹת אֲחֵרִים.

שׁוֹשַׁנִּים מֵתוֹת הוֹפְכוֹת עַלְוָתָן

לִפְטוֹטֶרֶת אַדְמוֹנִית.

אַחַר כָּךְ לֶחֶם יוֹם מִתְמוֹסֵס

לְקֶצֶף יַיִן לָבָן.

וְהָאֵין הוֹפֵךְ לִהְיוֹת

לִדְבַר מַה מִּתְנַגֵּן בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.


בין מציאות לחלום

המציאות היא ארצית, אך מעבר למציאות הארצית, נוגעת השירה של ראובן שבת במרחקים של החלום, והפלנטה של החלום מעניקה את המשמעות של לחיים הארציים, למציאות. הסבים של האני השר מלווים אותו בחלום, והם נותנים לו את תוכן חייו ואת המנגינה העתיקה. את תבואת חייו הוא אוסף מן המתחמים של עופֶל החלום. שם יש נהר של אזמרגד השוטף את המציאות. הסב השני מציף את המציאות בצלילים של קנון ועוּּד.

חֲלוֹם

סָבִי, מֵעֹפֶל חֲלוֹמִי הֵגִיחַ,

פֹּורֵט בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֲנִיצֵי חִטָּה

מַשְׁקֵי תְּבוּאָה אוֹתָם מָכַר בַּקֶרֶת רְחוֹקָה

וּלְיָדוֹ אוֹר עַרְבַּיִם שָׁפוּךְ עַל הַמִּדְרָכָה אֲשֶׁר מוּלָהּ

הֵסֵבּוּ נִכְבָּדַי עִם, קָדִּים קִידַת כָּבוֹד

בִּנְהַר אִזְמַרְגָּד עֵינָיו,

וְהוּא מוֹקִירָם.

סָב שֵׁנִי, בְּדַמַדְמִית לַיְלָה הוֹפִיעַ,

וּבְלַהַט אֶצְבָּעוֹת הוּא מְפַשֵּׂק שָׂרִיגֵי קַ'נוֹן וְעוּד

וּבְעֵינוֹ דִּמְעָה חַמָּה, אֲשֶׁר הִרְטִיבָה אֶת כָּרֵי שְׁנָתִי.

בְּרוּם שַׁחַר, עִם הוֹפַע גַּלְגַּל חַמָּה, נִקְשְׁרוּ

אֲנִיצֵי חִטָּה וְשָׂרִיגֵי קַ'נוֹן וְעוּד, פָּתְחוּ צֹהַר

תִּקְוָה לַיּוֹם הַבָּא.

רק החלום יכול לתת משמעות לחיים, רק החלום יכול לתת משמעות לאהבה. האהובה גם היא בת חלום. כאשר האהבה פורחת, היא מתרחשת מתחת עץ האהבה. הירח אז נדמה לאגס התלוי על ענפי העץ, כי מבעד לחלון הוא משתקף תלוי על בין הענפים (פֹּארות). במציאות כזאת, שיש בה חלום, יש גם מֶתק השירה.

חֲלוֹם מָתוֹק

גוּפֵךְ נוֹשֵׁם אֶל תּוֹכִי אֶת נְשִׁימוֹתָיו

אַגַּס לַיְלָה תָּלוּי עַל פֹארוֹת עֵץ אַהֲבָתֵנוּ.

אַחֲרֵי הַחֲלוֹמוֹת, בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ פּוֹצַעַת

אֶת הַלַּיְלָה בְּאֶצְבָּעוֹת וְרֻדּוֹת

נָקוּם חֲבוּקִים בְּמֶתֶק גּוּפֵינוּ.

שני השירים האלה הם מתוך הספר "נופי אדם". המתח המלווה את שירתו של ראובן שבת הוא המתח בין הארצי לרוחני.

הוצאת ארגמן מיטב [צילום: בלפור חקק]


החיבור בין ארץ לשמים

הספר "בקצה האדמה שמים" מחפש את החיבור בין שמים לארץ. הנה כמה שירים מן הקובץ - כותרת ספרו של ראובן שבת מבשׂרת על החיבור שבין ארץ לשמַים וגם על המתח ביניהם. אדם החי על פני האדמה יכול לחיות חיים ארציים בלבד. אך השירים מזכירים לו שבקצה האדמה יש שמים. הוא יכול לחיות את החיים הארצים בלבד, את האדמה בלבד. אך הוא מוזמן לחיות חיים רוחניים, חיים שיש בהם שמַים, צד נעלה מן המישור הארצי.

המעטפת של שירי ראובן שבת בספרו "בקצה האדמה שמים" היא מעטפת מיתולוגית עכשווית. הוא יוצר אגדות אורבניות עכשוויות, שמהן צומחים השירים. כך הוא השיר "יֵצר לב האדמה":

פָּגַשְׁתִּי אֶת יֵצֶר לֶב הָאֲדָמָה

וְהִיא פְּצוּעָה דְּווּיַת כְּאֵב

עֲצֵי תָּמָר יָבְשׁוּ עָלֶיהָ

בּוֹעֲלֶיהָ נָפְלוּ שִׁכּוֹרִים

בְּמִדְרוֹנוֹת סְלָעֶיהָ

השיר נע בו-זמנית בשני מישורים: בקריאה ראשונה אנו קוראים שיר על אשה, מפגש עם אישה שנושאת עמה טראומות וצלקות: "פצועה, דווית כאב". אך ההמשך חושף לפנינו את המישור השני. מתברר, שהמשורר מטייל בְּמילים בשני מישורים. שורות 4-3 יכולות להתייחס הן למישור האנושי (אשה) והן למישור המטפורי (עיר, ארץ). שורה 5 מנחיתה אותנו למישור הארצי: "במדרונות סלעיה", וזה מוביל אל מקום (ארץ, עיר).

כלומר, הדובר פוגש אישה שהיא בעיניו יצר לב האדמה, או ארץ שהיא יצר לב האדמה. יש בנוכחות שלה גם יֵצר לב האדם (ככתוב בבראשית ח' 21: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו) וגם ייצוג של אימא אדמה.

הוא מזדהה עם מכאוביהָ, תלאותיהָ ושבריהָ הזדהות אנושית עם כאב אנושי. השימוש הלשוני הוא הזדהות עם דמות של אשה. ראיית הארץ/ העיר כדמות של אישה מוכרת לנו מאוד מן השירה הנבואית. רווחַ השימוש "בת ציון", "בתולת בת ציון". השיר מתברר בראייה הרחבה שלו כשיר היסטורי: שיר על ארץ ישראל/ ירושלים. היא עברה כיבושים דור אחר דור, וכל כובש בָּעל את האדמה, ולצורך מלחמה פָּגע בנוף, באדמה (28).

פָּגַשְׁתִּי אֶת יֵצֶר לֶב הָאֲדָמָה

וְהִיא אָמְרָה לִי כָּךְ:

הֵם לֹא נָתְנוּ לִי מָנוֹחַ מֵעוֹלָם

אֲבָל כְּאֵבִי

לֹא יִוָתֵר לְעוֹלָם

כְּאֵבָם.

הדובר השירי מזדהה עם כאבה, כי המכאיבים לה אינם מגלים אמפתיה לכאבה. לכן הכאב יִוותר שלה בלבד. יש כאן אמירה של הזדהות עם סבל של דורות. יש כאן אמירה סמויה, שבזכות סבל הדורות שעברה האדמה (או הארץ) היא לא תהיה לעולם לבועליה במשך הדורות. הוא המשורר מזדהה עם כאבה, ולכן היא שלו לעולם.

הוצאת ארגמן מיטב [צילום: בלפור חקק]


נעורים ואהבת הארץ

המשורר הולך לא רק אל נעוריה של הארץ. הוא הולך גם אל ילדותו ונעוריו. כך בשיר "לפעמים" (35):

לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים אֶל עַצְמֵנוּ

בְּמַחֲזוֹרֵי יַלְדוּת מְתוּקִים

שֶׁל נֶצַח מִתְמַשֵּׁךְ

אֲבָל

אֶת מְסִבַּת הַסִּיּוּם שֶׁלָּנוּ

הֲרֵי

לֹא הִשְׁלַמְנוּ

מֵעוֹלָם.

החוויה המתוארת כאן היא חוויה של כל מי שהילדוּת אינה נוטשת אותו לעולם. ההתבגרות אל עולם המבוגרים מלוּוָה בשמירה על ילדות נצחית: "מחזורי ילדות מתוקים" שחוזרים שוב ושוב. לכן התחושה היא שהילדוּת לעולם לא תיעלם, כי "את מסיבת הסיום שלנו, הרי לא השלמנו באמת מעולם".

השימוש בניסוח "חוזרים אל עצמנו" מתברר כאן כניסוח דו-משמעי: זו גם חזרה אל העבר, אל הילדות. אך גם התבוננות תמידית פנימה, חזרה אל זהותנו. המשורר מקיים את זהותו כמשורר בתהליך מתמיד של אינטרוספקציה: חיפוש עצמי, מבט פנימה. השירה היא מסע מתמיד של גילוי עצמי, ולכן מסיבת סיום לא תהיה, כל עוד היצירה נמשכת. המשורר נמצא במסע, וכל עוד הוא במסע, מסיבת הסיום אין לה חשיבות. השירה הארְס-פואטית נקשרת גם במוטיב הציפור, מיתוס של הציפור הנולדת מחדש:

אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים

אֱמוֹר שִׁירַת צִפּוֹר, מַשַּׁק כְּנָפֶיהָ

טוֹרֵד מְנוּחַת הָרוּחַ

וּבָאֲוִיר רֵיחַ מַר שֶׁל מָוֶת

נִשָּׂא לְכָל עֵבֶר

הפתיחה של השיר "אחרי מות" ( 53) שאובה מן הפתגם היהודי "אחרי מות קדושים אֱמור", וזה נולד מרצף פרשות השבוע "אחרי מות", "קדושים", ו"אמור". המשורר נאחז באמרה היהודית וקושר את המוות למיתוס הציפור, שחווָה גם מוות וגם לידה מחדש: במיתוס הנוצרי זה הפניקס ובמיתוס היהודי זה עוף הגרופית, עוף החול. הלידה מחדש היא לידה של יצירה מחדש. ואין זו רק לידת המשורר מחדש. זו גם לידה לאומית:

המוות מתרחש בעיר של צריחים, צלבים, כיפות, פיסות כסף... אולי זו ירושלים ואולי יפו. המוות הוא "בוכים ובוכים ובוכים" אך מיד מגיע השלב של אחרי מות קדושים אֱמור. האמירה היא החזרה לחיים. האמירה של השיר היא: שיבה לחיים, שיבה למקום.

השורות המסיימות:

וְאַחַר כָּךְ כָּבִים

ואומרים וּבוֹכִים וּבוֹכִים וּבוֹכִים

אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמוֹר. וֶאֱמוֹר.

המילה המסיימת היא "ואֱמור", כי האמירה כאן היא המעשה. העולם נברא באמירה, היצירה נבראת באמירה, וגם המקום שנולד מחדש נברא באמירה. המעשה השירי מאפשר לכותב לברוא את המציאות מחדש. במציאות החדשה האנשים הם "כמו נמרים בלילה", הירח שולט בכול מפיץ בהרות ירח בעורם של כל היצורים. ובמציאות הירח הוא מרוט, הנמר הוא מפוחד והצעדים הם מהוססים. הסיפור המעשה הוא שונה. וכך כתובים הדברים:

סִפּוּר מַעֲשֶׂה

אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁעָשִׂינוּ אֶת

הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ נְמֵרִים בַּלַּיְלָה,

עוֹר כָּתֹם, מְפֻסְפָּס, זָרוּעַ בַּהֲרוֹת יָרֵחַ,

בְּשָׁעָה שֶׁבֶּאֱמֶת עָשִׂינוּ

אֶת הַדֶּרֶךְ

כְּמוֹ

יָרֵחַ מָרוּט, עוֹר חִוֵּר שֶׁל

נָמֵר מְפֻחָד, פּוֹסֵעַ בַּלַּיְלָה בִּצְעָדִים

מְהֻסָּסִים.

סיום:

משאת נפש אחת מלווה את הכתיבה בטוב וברע: אהבת המקום. שירתו של ראובן שבת מחוברת למקורות היהודיים ושואבת מהם השראה. והארץ שהוא נכסף אליה בשיריו היא ארץ ישראל. גם משטחי ההפקר שלה הוא רודה את הדבש. וכך הוא כותב:

אֶרֶץ בְּרִית

מַרְבַדֵּי פֶּרֶא חַרְצִית

גְּלִימַת צְעִיף הַזַּעְתַּר

וְתֵה מַר מָתוֹק שֶׁל רְעוּת

סוֹכְכִים עָלֵינוּ, מִכָּל עֵבֶר, אָחִי.

נִלְאִים מֵאַהֲבַת נֶצַח אֵלֶיהָ, הַסְּפוּגָה בִּבְרִית דָּמֵנוּ,

נַבִּיט אֵלֶיהָ.

אַרְצֵנוּ אַחַת הִיא.

נִצְחִית בְּדַם לֵבָב, אוֹתָהּ

נֹאהַב יַחַד לָעַד.

הרצל ובלפור חקק עם ראבון שבת [צילום: תפארת חקק]
תאריך:  04/01/2022   |   עודכן:  07/01/2022
בלפור חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הדבש בשטחי ההפקר של החיים
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
איתן.
9/01/22 16:38
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בואו נכניס טיפה הגיון כלכלי בוויכוח על יוקר המחיה בישראל: נראה שהוויכוח על יוקר הפירות והירקות מתמקד במי אשם, ובפרט, למי יש "רווח מופרז", החקלאים או רשתות השיווק? והוויכוח הזה מדגים בצורה נפלאה שכלכלה זה לא סכום אפס, והציבור, כולל אנשי תקשורת ופוליטיקאים, מפספסים את העניין. העובדה שמחירי פירות וירקות גבוהים בישראל אינה עדות לרווח מופרז. היא כפי הנראה עדות לחוסר יעילות -
04/01/2022  |  עומר מואב  |   יומני בלוגרים
אני מודה למאסטרו הגאון, אלון מוכיח, המנצח על התזמורת הפילהרמונית המופלאה, ולזמר האהוב עברי לידר על החוויה התרבותית, שהעניקו לי בקונצרט, שהוקדש ליוצר והזמר לאונרד כהן.
גדעון הוד, אגדת רדיו מדור הנפילים של קול ישראל, התבשר לא מכבר כי חוזה עבודתו בתאגיד כאן יופסק בסוף חודש דצמבר 2021. "קיבלתי את ההודעה בהפתעה", מספר לי גדעון הוד, "קיוויתי שיאפשרו לי להמשיך לשדר כל עוד אני יכול. צר לי שתוכנית "החידון המוזיקלי" ששידרתי ב"קול המוזיקה" במשך 33 שנים יורדת, היא הייתה תוכנית ייחודית ומרכזית של "קול המוזיקה" וריכזה קהל מאזינים נאמן". בפועל אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון עוזב הוד את הרדיו.
04/01/2022  |  אלי אלון  |   יומני בלוגרים
אסתר חיות, וכנראה גם חבריה למליאת ביהמ"ש העליון, סבורים, שאין לשים מגבלות לכוחם האבסולוטי. אלא שבא עכשיו הרמטכ"ל, ואמר עד כאן. אחריות פיקודית לא מתחלקת. את האחריות הפיקודית הפקידה הממשלה בידי ובידי המפקדים של צה"ל בלבד. אנחנו השולחים את החיילים לקרב, לא ביהמ"ש, ולכן היא איננה ניתנת לחלוקה.
04/01/2022  |  מרדכי ליפמן  |   יומני בלוגרים
Windows 11 הושקה לקהל הרחב לאחרונה, אבל ברור שהתוצאה עדיין לא מושלמת. אחרי יותר מחצי שנה של התנסות ב-Windows 11, לנעם פרוסטיג, ראש תחום ניהול רשתות בהאקריו, יש לא מעט תובנות והרהורים על מערכת ההפעלה החדשה של מיקרוסופט. מצד אחד חידושים היסטוריים כמו קוד פתוח וחנות אפליקציות של אנדרואיד, מצד שני לא מעט באגים ופרצות אבטחה. כל מה שצריך לדעת על מערכת ההפעלה החדשה של מיקרוסופט.
04/01/2022  |  מירי חיון  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
אם אנו זקוקים לסימן בכוחו של הפרט - בא 7 באוקטובר והוכיח לנו כי באין שלטון מרכזי להתמודד עם הטרגדיה ומה שבא אחריה
רפאל בוכניק
רפאל בוכניק
הנשיא האמריקני מודע היטב לנסיבות הפוליטיות המורכבות והרגישות בישראל, ובפרט לאילוצים הרובצים על ראש הממשלה בהתייחס לסוגיית המשך המלחמה מול חמאס ברצועת עזה
אלון קוחלני
אלון קוחלני
על-רקע כתבי אישום ראשונים שהגישה ה-SEC בגין שימוש ב-AI, התבקשו קציני ציות לבחון את סיכוני הציות הכרוכים בכך
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il