הכנרת קתי דברצני - מנצחת!

קתי, היא דור רביעי למשפחת מוזיקאים, שהחלה נגינתה בכינור אצל סופיה סאבו במולדתה, רומניה, והשלימה את לימודיה בישראל אצל אורה שירן. תשוקה הייתה לה לקתי, היא רצתה לבצע ביצוע היסטורי ונסעה ללונדון, שם למדה לנגן בכינור הבארוק אצל קתרין מקינטוש ווולטר רייטר.

משנת 2000, קתי מובילה את סולני הבארוק האנגליים תחת ג'ון אליוט גארדינר, שאיתו נסעה והופיעה בכל רחבי העולם. נוכל לשמוע את נגינתה הנפלאה בהקלטות ההרכב לקנטטות מאת יוהאן סבסטיאן באך, שהוקלטו בשידור חי בתוכנית הפופולרית (Bach Cantata Pilgrimage 2000), "עלייה לרגל - קנטטות באך 2000", בקונצ'רטי הברנדנבורגים ובהקלטות עדכניות יותר של המיסה בסי מינור, המתיאוס פסיון והאופרות של מונטוורדי.

קתי הקליטה לאחרונה קונצ'רטי לכינור מאת יוהאן סבסטיאן באך (כולל עיבוד שלה לרי"ב 1053) עם התזמורת וזכתה לשבחים מאת המבקרים ונמנית על מובילי תזמורת עידן הנאורות. היא אף שיתפה פעולה עם גדולי המנצחים ובהם סיימון ראטל, אדם ואיוון פישר, וויליאם כריסטי, אוטביו דנטונה ווולדימיר יורובסקי.

דברצני הובילה את האנסמבל, מכיסא הכנרת, החל מרפרטואר הבארוק ועד יצירות של בטהובן, מנדלסון וברליוז. היא הקליטה את ארבעת העונות מאת ויוואלדי, בעקבות הופעות בשיתוף פעולה עם להקת המחול ע"ש הנרי אוגויקה ומרבה להופיע ברחבי העולם כמובילה וכסולנית בהרכבים כמו: זפירו מאיטליה, האקדמיה למוזיקה עתיקה בברלין - גרמניה, בארוקרנה שבנורווגיה, בתזמורת הבארוק בסיביליה בספרד, באמריליס בצרפת, בוויקטוריה בארוק בקנדה וקונסורט באך בבודפשט בהונגריה.

כמוזיקאית קאמרית נלהבת, הקליטה קתי דברצני אלבומים זוכי פרסים בלייבל ריקורדו ופלורגיום. בעשור האחרון, היא חברה בטריו גויה. קלטת הטריו לפסנתר אופוס 1 מאת בטהובן זכתה לתשבחות המבקרים עת ראתה אור לאחרונה.

כאישה, לא יכולתי שלא להסתכל על העליונית שלבשה לגופה בצבע טורקיז, שגדילים באותו צבע פיארו את אמרתו. שיערה קצר כהה ופניה סמוקים מהתרגשות. את הניצוח עשתה בדרך מאוד מיוחדת. היא לא הניפה את ידיה, או לפחות יד אחת (כי השנייה החזיקה בכינור), אלא ניצחה בחיוך ובסימן של שתי הנעות ראש נמרצות, ואז כולם כאחד התחילו לנגן. כל חברי התזמורת ניגנו בכלי מיתר, זולת פרופ' דוד שמר, מייסד ומנצח התזמורת, שהפעם הצטנע, ניגן בצ'מבלו ונתן לקתי לעשות את תפקידה כמנצחת וכמובילה את כל חברי התזמורת והסולנים, בכבוד ובהערכה.

אין מילים בפי, אפילו כסופרת, לתאר את הביצוע הנפלא של קתי על הבמה, הן כסולנית והן כשותפה לחברי התזמורת. הייתה בה איזו אש, איזו התלהבות שיצאה מן הלב ונכנסה אל הלב. כשהסבירה לנו את אשר אנו עומדים לשמוע, עשתה זאת בחן ובמקצועיות אין קץ. קתי נתנה לנו הרגשה של בית, כאילו כולנו בני משפחה אחת, משפחת המוזיקה. היא העניקה לסולני התזמורת, לנגנים ולנו כמעין חיבוק חם בחיוכיה, באי שמירת דיסטאנס, כאילו כולנו, על הבמה ומחוצה לה, היינו מכריה משכבר הימים. זה כל כך נדיר, שסטאר דוגמתה מתנהגת בטבעיות ובפשטות נפלאה שכבשה את לב כולנו.

מחיאות הכפיים "קרעו" את תקרת האולם. לא רצינו שהקונצרט יסתיים וקראנו לכל נגני התזמורת לעלות שוב ושוב לבמה: קתי דברצני, נעם שוס, ליליה סלבני, נעם גל (כינור ראשון); דפנה רביד, תמי בורנשטיין, ליה רייחלין (כינור שני); הילה הלר, מרים פינגרט - (ויולה); אורית מסר יעקבי, סוניה נבות - (צ'לו); איווי בלום - (קונטרבאס); אליאב לביא - (תאורבו) ופרופ' דוד שמר - (צ'מבלו).

כל הנגנים קדו קידה וסמוקים מהתרגשות, חפנו בידיהם את זרי הפרחים הרעננים שהונחו בזרועותיהם. אכן, צדק יונתן! היה זה קונצרט לעילא ולעילא!