רשת הכזב הפלשתיני

חברי הכנסת הערבים אינם מחמיצים הזדמנות לדקלם מעל כל במה ציבורית את מנטרת הכיבוש. פטפטת הכיבוש של חמומי המוח מקרב נציגי המפלגות הערביות, רק ממחישה עד כמה מוחם ההוזה של המתלהמים כבוש בקופסת השימורים הדחוסה של אידאולוגיה פנטית שמשבשת לחלוטין את שיקול דעתם.

הפלשתיניזם מעולם לא ייצג יישות לאומית אמיתית, ממשית ובת קיימא. הוא נברא אך ורק כדי לקדם את מטרתו היחידה, המסתכמת בשלילת זכות קיומה של ישראל, החתירה נגדה והחרבתה בכל דרך אפשרית של אלימות חסרת אבחנה. זאת היא כל תמצית מהותו של הפלשתיניזם, שאכן, ככל שחולף הזמן, גם מוכיח את משמעותו הבלעדית כאנטי-חומר של ישראל.

אשר על כן, כל דובר ישראלי, שמעלה על נס את חזון השלום עם היישות הפלשתינית, בסך-הכל משלם מס שפתיים לשקר מוסכם, ובכך מתכרבל בביטחה תחת גלימת ההגינות של סייגי התקינות הפוליטית, שהיא כידוע מפלטו המצוי של כל מושחת פוליטי. מראית עין של הסכמה עקרונית למו"מ של נורמליזציה עם ישראל היא התגלמות הפרדוקס הפלשתיני, שאין לו שום אפשרות להכיר במדינה היהודית. שהרי שלילת קיומה של ישראל היא עצם ההצדקה לקיומו של הנרטיב הפלשתיני. דהיינו, שלום עם ישראל יפוגג את הפלשתיניזם מההצדקה הבלעדית לקיומו.

הרטוריקה המתלהמת של חברי הכנסת הערביים רק ממחישה את מהותו האחת והיחידה של הפלשתיניזם, ששולל לחלוטין את קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל (פלשתין) ולא יכיר בזכותה להתקיים בשום הסדר אפשרי של גבולות קבע. כך שכל מי שמתקומם נגד ההתבטאויות המתלהמות של חברי הכנסת הערביים בעצם מעדיף את מנעמיו המפוקפקים של גן העדן לשוטים השוגים בהזיות השלום. עדיין לא קם איש ציבור ישראלי שיעז להגיב בפומבי לדברי ההבל, הכזב והחוצפה של נציגי המפלגות הערביות. על איזה כיבוש הם מלהגים...

שום מעצורים

הכזב הפלשתיני מעצם טבעו הופך את היוצרות ההיסטוריות על פיהן. שהרי, הקולוניאליזם האיסלאמי הוא זה שפלש למולדת היהודית, השתלט עליה והכביד את עולו על יהודיה בני הארץ מקדמת דנא. תחת חסותו הסתננו לארץ ישראל בני ערב, התנחלו בה וגזלו נחלות יהודיות. עד כדי כך שגם בתודעתם הם ניכסו את הארץ המובטחת לעצמם, תוך שלילת זכות הראשונים של יהודיה הנגזלים. הרטוריקה השקרית של הנציגים הערבים חותרת לבסס את הכזב הפלשתיני, שמעצם מהותו חותר להשרות לגיטימציה מוסרית לכיבוש האיסלאמי של המולדת היהודית. מאידך-גיסא חותר הפלשתיניזם לקעקע את זכותם המוסרית של שבי ציון לשחרר חבלי הארץ מעול הכיבוש הערבי.

אין גבולות לכזב הפלשתיני, שאין לו שום מעצורים, עד כדי כך שהוא מאמין לשקרים של עצמו. בהתלהמות פרועה הוא מוקיע את שחרור חבלי המולדת היהודית כמסע כיבוש, ואילו הכיבוש האיסלאמי של המולדת מקודש בעיניו כמציאות אלוהית מקדמת דנא. כל זאת תוך שלילה מוחלטת של ההיסטוריה היהודית המפוארת בארץ ישראל, שהנחילה לעולם כולו מורשת רוחנית, מאות שנים לפני פלישת הכובש האיסלאמי למולדת היהודית.

הגיע הזמן להפנים את האמיתות הגלומות בקונפליקט הישראלי-פלשתיני, לעכל את ממדי הכזב הפלשתיני, את מהותו האמיתית השוללת כל אפשרות של דו-קיום עם ישראל, את חתירתו האובססיבית לקעקע את המדינה היהודית עד להחרבתה. מכאן שהתשובה המתחייבת מאליה לטרור הפלשתיני היא בראש ובראשונה מהלך התיישבותי מוגבר בכל חבלי ארץ ישראל, ובמיוחד עיבוי איכלוסה של ירושלים בהתיישבות יהודית מסיבית.

כל היסוס פוליטי, שמעכב את מפעל ההתיישבות היהודית בכל חבלי הארץ, רק מחזק את הטרור הפלשתיני, מעניק לגיטימציה לאידאולוגיה הפלשתינית ששוללת מכל וכל ריבונות יהודית בארץ ישראל ונותן רוח גבית לפלשתיניזם שרואה בכך הצלחה למלחמת החורמה שלו נגד מדינת ישראל, לא רק בטקטיקת הדמים של הטרור, אלא גם במסע האפרטהייד הבינלאומי נגד ישראל שנועד לגרום לבידודה המדיני בעולם.