בהלם ובאלםּ
את השיר של נסים ברכה על אסתר בן נעים מדימונה קראתי בהלם ובאלם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. תודה לעו"ד מתן כצמן, שצייץ אותו בטוויטר.
"אֶת אֶסְתֵּר בֶּן נָעִים
הַזְּקֵנָה הַמָּרוֹקָאִית שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת בִּרְחוֹבוֹת דִּימוֹנָה
אַתֶּם תְּכַבְּדוּ
אַתֶּם תָּזוּזוּ הַצִּדָּה וְתִתְּנוּ לָהּ לַעֲבֹר
כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת עַל הַמִּדְרָכָה
לַמְרוֹת דִּבּוּרֵי הַסְּרָק הַלֹּא בְּרוּרִים
וְהַפְּסִיכוֹזָה
לַמְרוֹת הַשָּׂפָה הַמְּטֻשְׁטֶשֶׁת וּמִטְפַּחַת הָרֹאשׁ הַתְּכֵלֶת עִם הַנְּקֻדּוֹת
לְלֹא בְּשׂוֹרָה
לְאֶסְתֵּר בֶּן נָעִים הַזְּקֵנָה הַמָּרוֹקָאִית מֵהַמּוֹסָד הַגֶּרִיאַטְרִי
אַתֶּם תִּתְּנוּ הַרְבֵּה כָּבוֹד
אַתֶּם תָּזוּזוּ הַצִּדָּה וְתַשְׁפִּילוּ מַבָּט
שֶׁהִיא מוּבֶלֶת עַל כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים בַּמִּסְדְּרוֹן
לַמְרוֹת הַמִּלְמוּלִים הַלֹּא קְשׁוּרִים
וְלַמְרוֹת עֵינֵי הַתְּכֵלֶת הַמְּחַיְּכוֹת בְּלִי הַכָּרָה
לַמְרוֹת הַתְּשִׁישׁוּת הַבִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת
וְהַקִּמּוּר הַלֹּא אֶסְתֶּטִי בַּגַּב
וְהַזִּקְנָה
אֶת אֶסְתֵּר בֶּן נָעִים הַזְּקֵנָה הַמָּרוֹקָאִית הַטְּמוּנָה
לְיַד הַחֶלְקָה הַצְּבָאִית בְּדִימוֹנָה
אַתֶּם תַּכִּירוּ וְתַעֲרִיכוּ
לַמְרוֹת הָעֲלִיבוּת שֶׁחֲבוּיָה בְּתוֹךְ חֶלְקַת אָדָם קְטַנָּה
בָּהּ שׁוֹכֵב גּוּף חֲסַר כָּל תֹּכֶן וְתַכְלִית
כִּי בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה הַצְּבָאִית
טְמוּנוֹת הַכָּרָתָהּ, אֲצִילוּתָהּ, צְעִירוּתָהּ, שִׂמְחָתָהּ וּתְשׁוּקָתָהּ
יַחַד עִם אַלְבֶּרְט בְּנָהּ".
פאתוס
מאז נעוריי משתדל לא להקשיב לנאומים הנמלצים ועתירי הפאתוס ביום השואה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. כתבתי כמה נאומים בחיי, ואני יודע, שלרגל האירוע, יש לתבל את הנאום בקורט פאתוס, או בשניים, וחטאתי בזה לא-פעם. נאום טוב צריך לענות לצורכי המקום ולצורכי השעה. וכפי שנאמר, "מיטב השיר - כזבו".
כשנפתלי בנט, ראש ממשלת הכחש, המרמה וההסתה, מטיף נגד פלגנות, אני נזכר במכתם העברי הידוע, "טובל ושרץ בידו". למזלנו, לא הטיף לנו הבנט הפעם על צניעות ועל יושר.
כשהנשיא יצחק הרצוג אמר, "בנינו ובנותינו, אשר נפלו על הגנת המדינה - לחמו יחד ונפלו יחד. הם לא שאלו, ואיש לא שאל אותם, מי ימין ומי שמאל, מי דתי, מי חילוני, מי יהודי ומי לא יהודי. גם השכול לא שאל. לא אותם, ולא אתכם" - הוא לא אמר דברי אמת. אזכיר לנשיא את "מלחמות הגנרלים" במלחמת יום הכיפורים ואת הטענות של אנשי הפלמ"ח, שבמלחמת הקוממיות עשו בהם "מעשה אוריה". ודי לחכימא ברמיזא. אזכיר, כי כשחרב הייתה מוטלת על צווארם, מרדכי אנילביץ' ומארק אדלמן, ראשי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) של השמאל בגטו וארשה, סירבו לשתף פעולה עם פאוול פרנקל ועם אנשיו מהארגון הצבאי היהודי (אצ"י) של בית"ר, אל מול הנאצים במרד גטו וארשה.
וניזכר בעוד כמה אירועים קשים ממלחמת הקוממיות: הפקרת הרובע היהודי בירושלים, גוש-עציון, ניצנים ומשמר-הירדן; ולא פירטתי את כל המקרים, שהופקרו בהם מי שלא היו מאנ"ש. אכן, צדק הנשיא - כמו בירי בניצולים מהספינה "אלטלנה" וב"סזון" - לא שאלו מי ימין ומי שמאל, מי דתי, מי חילוני. לא היו צריכים, כיוון שממילא הש"י דיווח מלא, אבחן את המטרות, וסימנן היטב.
חשוב להזכיר זאת, ולהעמיד את העובדות על דיוקן, כיוון שההסתה במלחמת האחים הכבושה בתוכנו עברה מזמן כל גבול, וראש הממשלה החליפי ושריהם עוסקים בה במרץ רב ובריש גלי כשאינם מסווים את כוונותיהם בפטפוטים על אחדות, על ריפוי ועל איחוי.
בושה
היחס לנכי צה"ל, ולא רק להלומי הקרב, הנו אות קלון על מדינת ישראל. איציק סעידיאן הזכיר לנו זאת לפני כשנה, וכתוצאה מכך עטף את עצמו אגף השיקום בהרבה יחסי ציבור, אך ממשיך בסורו.
ביזיון
ארבעה ח"כים ממרצ וממפלגת העבודה ביזו את הנופלים במערכות ישראל בהשתתפותם ב"יום הזיכרון האלטרנטיווי", שבו ציינו, בנוסח הטמא, המקובל בזמן האחרון, שוויון בין חללי מערכות ישראל והנופלים בפעולות האיבה (כלומר - חללי הטרור הערבי) לבין מחבלים, שנהרגו בניסיונותיהם לפגּ̤ע בנו. זה עוד שלב חמור בהתדרדרות השמאל הקיצוני הישראלי לתמיכה בטרור ובפעולות נגד מדינת ישראל. הטקס נערך השנה באוניברסיטת תל אביב. כלומר, באישור הנהלת האוניברסיטה.
רדיפה
מהרגע, שגל הירש הוצע כמפכ"ל המשטרה, הוא הפך למטרה, שכל המשטרה, בעידוד מפקדיה ומפקדיה לשעבר (פורום רבי-ניצבים וניצבים בדימוס), התכוונו לחסל בתפירת תיקים מתיקים שונים. זאת, כיוון שאסור שיבוא מטאטא חדש לא מבית-מדרשם, שיכול ח"ו לנער את העץ, וכל הפירות הרקובים ייפלו לעיני כל. די היה למשטרה בניסיונה המר עם המפכ"ל לשעבר הרצל שפיר. מפכ"ל, לפיכך, צריך לבוא, ללמוד, להתנסות ולהוכיח את עצמו בטרם ימונה לתפקידו. משמע, ילמד מה הם חוקי הארגון, מה סדר הניקור ומה מותר לו ומה אסור.
כתבתי זאת בטורי הרבה לפני שהוקרן הסרט של אילה חסון, אלא שלדבריי לא טרחה הפרקליטות להתייחס. התגובה החריפה של הפרקליטות לסרט של חסון מלמדת, שהבע̤רה על ראשה גדולה מאוד.
אין רִיק
הפיגועים האחרונים - באלעד, באריאל, בבאר-שבע, בבני-ברק, בחדרה ובתל אביב, הוכיחו, לעניות דעתי, את הצורך בהרבה חמושים, שיסתובבו ברחובותינו מול בני-עוולה, שבאים לכלותנו. יכולים אלה להיות שוטרים (רצוי ביותר), חיילים בתפקיד, חיילים בחופשה ואזרחים מן השורה. העיקר, שיהיו מיומנים בתפעול אקדחים ונשק ארוך (רובים). בנוסף, צריכים לחדש במהרה את המשמר האזרחי, ולהפיח רוח חיים בעצמותיו היבשות.
חוסר הביטחון, שנודף שוב באוויר, מעיד על עוד כישלון מוחלט של מערכת הביטחון על כל מרכיביה ושל המשטרה. הוא מביא אזרחים להגיש בהמוניהם בקשות לרישיונות נשק, והמדינה מתבלבלת מול הגאות, בלשון המעטה, המבטאת מצוקה אמיתית של האזרחים.
אם ירצו ואם לא ירצו, יביא חוסר הביטחון להתארגנות מיליציות אזרחיות, כי רִיק אינו קיים בטבע. אם המדינה נכשלת בהתמדה בהגנה על חיינו, אין לה שום הצדקה למנוע מהאזרחים להגן על עצמם, על משפחותיהם ועל רכושם, אלא צריכה לחפש דרכים לשתף פעולה עמם, כפי שעשה משמר הגבול לגבי ארגון "השומר החדש" בכל הקשור לטרור החקלאי בארץ.
במקום זה, מנסה המשטרה ללחום בהתארגנויות האזרחים להגנה עצמית,
כך טוען שי גליק, מנכ"ל ארגון "בצלמו". הוא מסתמך על מסמך, שחיברה לשכת הייעוץ המשפטי במשטרה, ונכתב בו, "המשטרה אינה תומכת בכל יוזמה אזרחית להפעלת סמכויות שלטוניות שאינה כדין". עוד נאמר במסמך: "במסגרת פעילותה מסתייעת המשטרה במתנדבי המשמר האזרחי, אשר סמכויותיהם מוסדרות אף הן בפקודת המשטרה. בהתאם לפקודת המשטרה, הפעלת אזרחים בפעולות שנועדו לשמירת ביטחון הנפש והרכוש מפני פח"ע, ובפעולות שיטור נוספות שנקבעו בתקנות המשטרה - תתאפשר רק במסגרת התנדבות במשמר האזרחי, מסגרת מאורגנת, מפוקחת ומוסדרת בפקודות ובנוהלי משטרת ישראל". כלומר, ניסוח משפטי חמקמק, שאינו מכיר בהתארגנויות המקומיות מתוך כוונה לסכלן, למרות מה שחווינו בפרעות תשפ"א.
לדברי גליק, נכתב המסמך בתגובה לפנייתו. "לצערי, שוב משטרת ישראל נכנעת לארגוני שמאל קיצוני. במקום לשתף פעולה עם ארגונים אזרחיים, היא בוחרת להפנות גב לאזרחים מסורים, שרוצים להתנדב ולהגן על חיי אדם. [מבצע] שומר החומות הבא כבר בפתח, ובמקום שמשטרת ישראל תרים את הכפפה ותעזור לתושבים להגן על עצמם, היא מתנערת מהם...".