עשור האובדן - עורו והתעוררו

בתחילת שנות התשעים, שנים מספר לאחר תום מלחמת אירן עירק שביסודה הייתה מלחמה בין השיעים (אירן) לסונים (עירק) על הנהגת עולם האיסלאם, אירן שלא ניצחה את המלחמה אימצה את הובלת המאבק במדינת ישראל (וניתן אף לקבוע - בשאיפה לחיסול מדינת ישראל והציונות), במחשבה שזה יעניק לה את כתר הבכורה באיסלאם. עם הזמן המוטיבציה הזו הלכה וגברה עד להחלטה לפתח נשק אטומי להשמדה ובמקביל בניית "טבעת חנק" סביב המדינה הציונית.

אין בכוונתי להתרכז בנושא המאבק בין ישראל לאירן, נושא שאיני מומחה בו. מאידך אני מבקש לקבוע כי בשנים האחרונות הסכנה הנשקפת לקיום מדינת ישראל היא מבית ולא מאירן. אוסיף ואעז לאומר כי במציאות של היום המאבק על קיום המדינה הזירה האירנית יכולה להיחשב כ"זירת משנה". בשעה שהסכנה הממשית המאיימת למוטט את ישראל נשקפת מפעילותם של ערביי ישראל. הם חותרים ופועלים בתוך המדינה, מחבלים במודע במערכות ובמנגנונים של המדינה, תוך הפרה וצפצוף על החוק, וזריעת ייאוש בקרב היהודים שומרי החוק.

התהליך והדרדרות למציאות העגומה התחוללו בעשור האחרון בשלטון בנימין נתניהו וממשלת הבובות שהנהיג תחתיו. שיכורי שלטון ושררה זרעו תוהו ובוהו בכל תחומי החיים שלנו. פגעו ורמסו את גורמי החוק והאכיפה עד לעיקור מלא של כוחם וסמכותם. במקביל הצליחו להטיל עוורון ותרדמה על העם לבלתי ראות את אשר מתחולל סביב. את הצעידה והצניחה לתהום.

"בתקופת הערפל" הזו חמקה מתחת ידינו השליטה, ההכוונה ושיתוף הפעולה שנבנו בהרבה עמל עם ערביי ישראל. אלה פנו, חברו והתאגדו עם אחיהם הפלשתינים ועם גורמי הרשות על כל זרועותיה (אש"פ, חמאס, ג'יהד-איסלמי). הם הפכו לקיצוניים שבאויבנו ובהכירם את מגבלות החוק במדינה דמוקרטית לקחו לידם את ההנהגה להוביל את המאבק מול ישראל בכל הזירות. הם פעלו ופועלים בהתמדה לשנוי המציאות במדינה באופן שלא יהיה ניתן להחזיר המצב למה שהיה:

• שטחי הנגב שבתחום המצולע ערד - דימונה - ירוחם - ב"ש - רהט ברובם "נכבשו" על-ידי הבדואים, אשר הפכו אותם לשטחי התיישבות ונטיעות חקלאיות שלהם. למרבי הצער אין דרך להחזיר המצב לקדמותו אלא על-ידי הכרזת מלחמת חורמה נגד גורמים המוגדרים כ-"אזרחי המדינה".

• תופעת "הפרוטקשן" שפשטה לממדי עתק המנוהלת ברובה על-ידי גורמי פשיעה מהמגזר הערבי, מגלגלת מחזורים של מיליארדים בשנה, נתקבעה כמקור פרנסה לגיטימי הן אצל גופי הגביה והסחיטה והן (למרבי הצער) אצל הגורמים הנסחטים הכובשים את ייאושם.

• הסחר הבלתי חוקי בנשק ובאמצעי לחימה, המנוהל ונשלט על-ידי ערבים, אף הוא צמח לממדי ענק. ביום יום הוא משמש את גורמי הפשיעה הגואה בביצוע: פריצות, מעשי שוד, גניבת רכב, חיסול חשבונות ועוד. וביום פקודה הנשק הזה יופנה פנימה לעבר חיילים שוטרים וסתם יהודים.

• הפשיעה החקלאית הגואה וגוברת מיום ליום, מהותה: השתלטות על שטחים של יהודים (בחלקם אדמות מדינה). לצד זה פועלים להעביר את "ייצור התוצרת החקלאית" מיידים יהודיות לידיים ערביות.

• פגיעות בתשתיות לאומיות (בכוונת מכוון): במערכות מים, בחשמל, בתקשורת, במערכות התראה והבטחה, שלכולם מטרה אחת העצמת אובדן המשילות.

• ניהול מערך ההסעות וההחדרה של שב"חים לתוככי ישראל תוך פריצת (וסילוק) גדר ההפרדה. במטרה לרתק את כוחות צה"ל לגדרות במקום להילחם בטרור ולהתאמן לקראת מבחני המחר.

• פגיעה בסדר ובמרחב הציבורי הבאים לידי ביטוי "בהסתערות" ההמונית על אתרי נופש ותיירות, התנהגות בוטה ועזת נפש לעוט על כל הזדמנות להתעמת עם יהודים שומרי חוק בכבישים, בחדרי המיון ובמרכזי קניות.

• קלות הדעת וההפקרות שפשה בהליכי מעצרים, הגשת כתבי אישום והענישה המקלה והבלתי מרתיעה בבתי המשפט, מעודדת את הערבים המפרשים זאת כחולשה כדי להגביר את הפשיעה והפגיעה ביהודים ובמדינה.

המציאות אליה התגלגלנו מציבה אותנו על סף תהום עמוקה, הוא מחייבת הרמת זעקה כללית ולאומית. כדי להבין שהסכנה האירנית, אינה סכנה מיידית ובזכות עוצמתו של צה"ל היא גם אינה קיומית. לעומתה לסכנה הפנימית אליה גוררים אותנו ערביי ישראל אין מזור (בסיוע גורמים חיצוניים נוספים). מכוונים הם להוביל למדינה דו-לאומית, למוטט את המפעל הציוני ולמחוק את כל אשר נעשה במאה השנים האחרונות. הפעם אסור לנו לנהוג כעיוורים וללכת שולל אחרי דיבורים ונאומי סרק כפי שהיה בעשור האחרון - עשור האובדן.

אם וכאשר יהיה עמנו חסד ונוכל לשכון לבטח, נהיה חייבים לבוא חשבון עם נתניהו לא על הסיגרים והשמפניות, גם לא על המתנות והצמידים ואפילו לא על עסקת בזק. אלא על הפקירו את המפעל הציוני - את המדינה לידי האויבים חומסי הקרקעות ואבירי הפרוטקשן.