הבית העליון של הפרלמנט הרוסי במוסקבה, "מועצת הפדרציה", צפוי היום לאשר באופן רשמי (יש לי תחושת בטן עמומה שזה יהיה פה אחד) את סיפוחם הבלתי חוקי של ארבעת המחוזות האוקראינים לרוסיה. זה יקרה יממה אחרי שהבית התחתון, ה"דומה", אישר אף הוא את הסיפוח פה אחד, אלא מה.
זה כ"כ אבסורדי מכמה וכמה סיבות - החשובה שבהן היא שלא ברור כלל מה גבולות האיזורים שסופחו! אפילו דובר הקרמלין דימיטרי פסקוב התבלבל אמש בשיחה עם כתבים ולא הצליח לספק תשובה ברורה מהם לדעתו גבולותיה הבינלאומיים של רוסיה לאחר הסיפוח. אבל מעבר לזאת - המציאות היא שבניגוד לטקסים ולחגיגות, בפועל לא שולטת באופן מלא באף אחד מהמחוזות שסופחו!
הפער העצום בין ההצהרות הרשמיות והטקסים בקרמלין למציאות הצבאית ממשיך להיות גלקטי ממש. בעוד שהבית העליון מתכנס היום במוסקבה לאשר את הסיפוח, ממשיכים כוחות של הצבא האוקראיני להתקדם בעקביות דרומה ודרום-מערבה במחוז חרסון, ולשחרר עוד ועוד יישובים ועיירות אוקראיניות מידי הצבא הרוסי המותש. אבל לא רק שם. גם במזרח אוקראינה ממשיכים הכוחות האוקראינים להתקדם מזרחית ללימאן לתוך מחוז לוהאנסק - אחד משני המחוזות שמרכיבים את חבל דונבאס, שאותו פוטין קבע כיעד לשחרור עוד מאז הורחבה הפלישה בפברואר. האוקראינים כבר נמצאים באזור העיירה קרמינה מזרחית ללימאן, ושואפים להמשיך ולהתקדם מזרחה ודרומה מהר ככל האפשר, לנצל את הזמן שנותר עד בוא החורף.
כמו שכתבתי אמש, ההתפתחויות האלה והמגמות הנוכחיות כל כך ברורות, שאפילו תעמולנים מובילים ברוסיה מתייחסים אליהם לשם שינוי כפשוטן, ולא מייפים אותם בעטיפה תעמולתית שקרית. זה קורה בין השאר כי יש צורך למצוא אשמים, או נכון יותר שעירים לעזאזל שיאפשרו לקרמלין להרחיק עצמו מהאחריות, תוך טשטוש העובדה שהנשיא פוטין עצמו נטל על עצמו בשבועות האחרונים את ניהול המערכה כולל החלטות ברמה הטקטית, שנשיא, למרות היותו המפקד העליון ע"פ החוקה,לא אמור להיות מעורב בהן.
וכך אנו למשל שומעים שהנשיא פוטין הדיח, שוב, מפקדים בכירים בפיקוד המערבי, אחרי שהדיח גם את קודמיהם. קשה כבר לייחס לזה משמעות מבצעית אמיתית לאור העובדה שהמפלה והכישלון הם ברמה קולוסלית, ולא מדובר פה באיזה כשל נקודתי תלוי-מפקד. יש ריקבון לאורך ולרוחב, שנחשף כעת בעוצמה.
אך מבחינה פוליטית פנימית זה משחק שצפוי להימשך במסגרת מאבקי הכוחות והטלת האחריות לפארסה. ספק גדול אם הגיוס הכללי ישנה באמת במשהו, בהתחשב ברמת המגויסים וחוסר המוכנות והארגון של המערכת כולה סביב הגיוס. אפילו וולדימיר סולביוב, התעמולן הראשי של המשטר הרוסי, שינה את הטון. הוא התייחס למפלה בלימאן, לוהנסק, ואמר בין השאר: "מה שקרה בשבת, לימן, זה אתגר רציני עבורנו.אנחנו צריכים לרכז את זה ביחד, לקבל החלטות לא פופולריות אבל הכרחיות, ולפעול". "החלטות לא פופלאריות" = נסיגה הכרחית כדי לייצב את קו ההגנה ולהציל את הכוחות שנותרו ויכולים ללחום. זה המצב.
