ר"מ אסטוניה קאיה קאלאס נשאה אמש מול הפרלמנט הפיני נאום מרשים ועוצמתי שעורר הדים. היא צייצה גם שרשור גרסת טוויטר מקוצר יותר שצירפתי פה מתורגם. היא קראה לנאומה "הקרב של זמננו".
"האם אנחנו מבינים את גודל המתרחש באוקראינה? ומה יהיה מחיר הכישלון? מלחמה זו אינה נוגעת רק לאוקראינה, אלא לסדר העולמי המבוסס על כללים וארכיטקטורת הביטחון העתידית של אירופה. זוועות שהיו זכרונות מהעבר הפכו לסיוטים של היום. אנו עדים לפשעי מלחמה המתוזמרים על-ידי המדינה.
הסתה לביצוע רצח עם היא פשע מובהק בין אם בעקבותיו רצח עם או לא. ואנחנו רואים ממעשיהם של חיילים רוסים - הקריאות הללו עובדות. אימפריאליזם וקולוניאליזם הם האידיאולוגיות ארוכות הטווח של הקרמלין. הם לא הופיעו ב-24 בפברואר השנה. סימני האזהרה והמעשים היו שם מזמן. ההיסטוריה חשובה.
למרות שברה"מ קרסה, האידיאולוגיה האימפריאליסטית שלה מעולם לא התמוטטה. היו לנו בתי הדין של טוקיו ונירנברג, אבל מעולם לא היה בית דין במוסקבה. אם מוחותיהם ועיניהם של אנשים מתכחשים לזוועות העבר, אין גבול לביצוע זוועות חדשות בעתיד.
זה בדיוק מה שאנחנו רואים שחיילים רוסים עושים עכשיו באוקראינה. האסטרטגיה הרוסית מול הקהילה האירו-אטלנטית בנויה סביב שלושה כלי נשק: כאב, פחד ותקווה: 1. הכאב של הרעבת אירופה מאנרגיה. 2.פחד ממלחמה גרעינית. 3. מקווה להפעיל לחץ על אוקראינה להסכם שלום שיעניק לרוסיה חלקים משטח שנכבש.
לגבי הכאב שנגרם לנו עם נשק האנרגיה - נשרוד ונצליח. התוקפנות הרוסית המחישה מה קורה כשאתה מתחבר לשותפים שהופכים אמון לכלי נשק. אירופה התרחקה בחדהות מהתלות בדלקים מאובנים רוסיים. לגבי פחד - בואו נזכור מה רוזוולט אמר: "הדבר היחיד שאנחנו צריכים לפחד הוא הפחד עצמו".
אם נאפשר לסחטנות גרעינית לעבוד אפילו פעם אחת, נתעורר בעולם הרבה הרבה יותר מסוכן. לגבי שלום - אלא אם הקרמלין יוותר על מטרתו לכבוש שטחים חדשים באוקראינה, קשה להאמין בסיכוי לשיחות שלום אמיתיות. אני מקווה שאירופה למדה שהפיוס רק מחזק את התוקפן.
התוקפן לעולם לא יפסיק אלא אם כן יעצרו אותו.עמודי התווך שלנו בכל הקשור לרוסיה חייבים להיות: - תמיכה באוקראינה
- הגדלת מחיר התוקפנות
- הפסקת מתן חסינות לרוסיה
- חיזוק הביטחון שלנו. כל הכללים הללו חייבים להימשך לטווח ארוך. בחלק זה של אירופה, אנו זוכרים היטב את פניו של הכיבוש הרוסי.
מדינות גדולות יכולות לעשות טעויות ולשרוד. עבור קטנות, מרווח הטעות קטן בהרבה - המדיניות לעצור את התוקפנות הרוסית באוקראינה היא עניין קיומי עבורנו. אני מלאת כבוד לפינלנד שהחליטה להילחם בשנת 1939. פינלנד הפסידה הרבה אבל שמרת על משהו קדוש - הממלכתיות שלך. אסטוניה איבדה הכל.
במשך 50 שנה נכפה עלינו מסך הברזל. איבדנו חמישית מאוכלוסייתנו לטרור הסובייטי. הלקח: אתה צריך להילחם על החופש שלך - לא להילחם זה יותר גרוע. היום האומץ האוקראיני מוכיח את אותו הדבר לכל העולם. הלקח השני: החלטנו לעולם לא להיות שוב לבד. זו הסיבה שאנחנו באיחוד האירופי ובנאט"ו".
