מאז דור יבנה לאחר חורבן בית המקדש השני גאה המורשת היהודית על המחלוקת והדיון והספק ואי ההסכמה וקרב המוחות והלשונות ומלחמת התרבות שאפיינו אותה. זו הגאווה על מאבקי בית הלל בבית שמאי, שתמיד התפרשו כ"מחלוקת לשם שמיים".
אי ההסכמה והפקפוק מלווים אומה זו מאז יציאת מצרים ועד היום, ובתנאים אלה לא מובן לי כיצד טרם קמה קבוצה של צעירים דתיים חריפי שכל ועצמאיים לתהות מדוע דווקא עבריין סדרתי שהורשע פעמיים בפלילים צריך לייצג את ציבור המאמינים בממשלה? הכי לא ניתן למצוא בציבור אשר שלח 11 ח"כים מש"ס לכנסת אדם טהור וישר לב, שלא הכניס אגורה בלתי כשרה לכיסו?
תמוה, בעיניי.
מכל מקום את אריה דרעי תהייה כזאת אינה מעניינת. אם הורשע פעמיים - הוא חותר להיות שר כפול בעל שני תיקים, והעם "רואים את הקולות" ואינו מתקומם.
בכל זאת אין ספק כי ביום בו תאשר הכנסת את החוק המתיר למורשע כפול בפלילים לשמש כשר בממשלה תגיש התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ לפסול את החוק, שאכן מעלה קבס.
אנשי המדון והזדון בקואליציה ההולכת וקורמת עור וגידים מעוניינים בהתנגשות בין שופטי העליון לבין העותרים. זאת כדי שתהיה בפיהם עילה להמשיך ולפורר את שלטון החוק.
סביר להניח כי גם שופטי העליון אשר ייקראו להתלבט ולהכריע בסוגיה לא ירצו למצוא עצמם פוסלים חוק מיד לאחר הרכבת הממשלה. אשר על כן האזנתי על-רקע גמר המונדייל ברוב קשב לאדם נבון (לא משפטן), שהעלה את האפשרות הכפולה הבאה:
שופטי בג"ץ לא יבטלו את החוק הנלוז של הפוליטיקה המושחתת הנהנית מרוב מקרי בכנסת; הם רק יוסיפו כי אינו יכול לחול על העבריין הכפול דרעי בשל היותו חוק אישי ומיושם בדיעבד. לוא יהי.
