השכל, בן-גביר, גנץ

הבריון איתמר בן-גביר - מורשע סיטוני באלימות פוליטית - הורה למשטרה לעצור מפגינים כחוק שחוסמים, לטענתו, את הכביש. הוא לא המציא את הזדון. בימי משטרת בנימין נתניהו הם כבר עצרו לשווא את אמיר השכל, ואחר כך הפצירו בו להימנע מלשוב להפגנה למשך שבועיים; וקצינם ניסו גואטה נידון על חיכוך מופרז ובלתי ראוי עם מפגין; ורותי צוקרמן העדינה התוודעה פעמיים לאלונקה של מגן דוד אדום בגלל אלימות של שוטרים כלפיה.

כבוגר 65 הפגנות בסיבוב הקודם והנוכחי, שהוא רק בראשיתו, אני מעיד כי לעולם ניסינו להידבר עם המשטרה, ולרוב בהצלחה, ובוודאי לא נשמעה במחנה בני האור קריאה מרחיקת לכת לנקוט באמצעים חריגים. אך אם המשטרה תפעל על-פי ההוראות המפוקפקות של השר הבריון אמליץ בפני הנהגת תנועת המחאה (המפוררת מדי, למרבה הצער) לקבל החלטה משותפת הקוראת לכחולי המדים להפר את פקודת בן-גביר. כי קיים חשש, שהיא בלתי חוקית ופסולה בדמוקרטיה. מדובר באי ציות רק לפקודה בלתי חוקית בעליל, כמובן.

אך לצורך הדיון ראוי להניח באורח תיאורטי כי הפקודה חוקית. פרסומה עתה באותיות קידוש לבנה נועד ליצור אווירת איום והפחדה והרתעה, ורמז לפוגרום במפגינים. הממשלה הזאת עושה כל שביכולתה לחסל את המשטר הדמוקרטי, ומנצלת את העובדה שרבים מבוחריה אינם מבינים כי שום רוב אינו מוסמך לבטל את זכויות האדם והאזרח. זו הממשלה אשר הפנתה עורף לתפישה הנאורה של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, שקיבלה ביטוי מעשי למען החרות והחופש האזרחי בימי יצחק שמיר כראש הממשלה ודן מרידור כשר המשפטים, ואושרה במרכז הליכוד, וביבי מפנה לה עורף כאחרון הרודנים.

ד"ר שלמה קרעי חותר לסגור את תאגיד השידור הציבורי. הוא רוצה כמו ברומא העתיקה - שעשועים - תוכניות טלוויזיה מתקתקות המסיחות את דעת האומה ממצבה; ויריב לוין חותר להרס מערכת המשפט, ויש לו שותף כמו שמחה רוטמן, ודי בכך. חסר שם רק היסטוריון ופסיכולוג. היסטוריון אשר ימנה את האירועים בתולדות העמים (לרבות היהודים), בהם השקט והרוגע ועוצמת השלטון הישלו ותעתעו בעריץ העומד בראש כאילו הכוח בידו, ואין בלתו; ופסיכולוג שיסביר לו כי השקט הזה הרה אסון ויתפוגג כהרף עין, כמו ישועת ה'.

מפני ש"פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת", וכמותו גם עם. השקט הזה לכד מדינות ועמים ומשטרים במה שמאז מלחמת יום הכיפורים נזכר בישראל לגנאי, זו "הקונספציה". יום אחד זה יקרה כמעט מאליו, נקום ונתחיל ללכת, ואל ייאוש - מי שסבור כי "כלום לא יעזור" יבלע את לשונו מרוב בושה אבל גם ישמח שטעה.

זה בדיוק מה שצוטט היום בתבונה רבה מפי בני גנץ. המסר החריף שלו לביבי לא הותיר ספק. דמנו בידו, האחריות למלחמת אזרחים כקלון על צווארו. הוא מניח לשריו להסית ולהסיט, ואנו - כחוק - נשתמש בזכותנו להגנה עצמית, שמקורה כבר ב-14 העקרונות של וודרו וילסון מתום מלחמת העולם הראשונה.

בתגובה לקריאת גנץ להשתתף בהפגנות התבטא בנימין נתניהו כאילו זו קריאה להמרדה. הוא יודע שדבריו כזב. הרי הפגנה היא דבר חוקי, ומותר לקרוא להשתתף בה, מה כאן בלתי חוקי? כלום. לא כלום. אבל זה ביבי - ראש מכונת הרעל. שוטרי ישראל יתקבלו בהבנה ובכבוד במילוי תפקידם כחוק מול הפגנותינו. אך אם הממשלה תגרור אותם לשיסוי ולאלימות ולעימותים ולמעצרים; ואם ביבי ובן-גביר יהפכו את כחולי המדים לקלגסים - אנחנו ניעצר אבל לא ניסוג, ניאסר אבל לא נוותר, וכמו תמיד בהיסטוריה הרוח תגבר על הברזל.