תוחלת הרווח ותוחלת ההפסד

מה אומר בית המשפט למחליטים, עובדי המינהל ונבחריו? הוא אומר להם שהחלטותיהם חייבות לקחת בחשבון את מכלול השיקולים, לתת לכל שיקול משקל ראוי ורק על בסיס האיזון בין שיקולים ומשקלים יש לקבל את ההחלטה. בית המשפט גם אומר למחליטים שאם הוא יזהה תקלה ב"אלגוריתם" הוא עלול לפסול את ההחלטה או חלקים ממנו.

בית המשפט מצפה, כפי שכל אדם מצפה, שהחלטות תתקבלנה לא רק באופן אינטואיטיבי, אלא תהיינה מגובות בניתוח יתרונות וחסרונות, התחשבות במשקלים של היתרונות והחסרונות. ואני הייתי מוסיף גם את תיעוד השקלא-וטריא הזה, על-מנת שניתן יהיה להציגו אם מן-דהוא יערער על ההחלטה.

מעשית, השיטה נקראת תוחלת רווח/תוחלת הפסד, בה המחליט מצייר עץ החלטות והחלטות משנה, על כל ענף הוא מציין את "הרווח" (או ההפסד) ואת הסבירות להיווצרותו, והממוצע המשוקלל של הרווחים עם ההסתברויות המתאימות נותן מספר יחיד/ציון המאפשר להשוות בין חלופות החלטה שונות.

כמובן שאוטומציה של החלטות היא מסוכנת. ולכן מקבלי החלטות, בייחוד החלטות גורליות מצופים למנות מספר צוותי החלטה, להשתמש בכלים מתקדמים יותר מתוחלת הרווח/הפסד (ויש כאלה), ולהשוות את התוצאות גם עם חשיבה אינטואיטיבית אשר מאחוריה, במוחותינו, יש מנוע עשיר ומהיר של הערכות תועלת/הפסד, ולו בגלל הניסיון שצובר מוחנו לאורך השנים.

וכאן אני מוצא לנכון לשאול את כל מפיצי ההיסטריה מתוכניות הממשלה, האם שקלתם את כל השיקולים? האם נתתם לכל שיקול משקל ראוי? האם בג"ץ היה מקבל את עמדתכם ההיסטרית לו הייתה עולה בפניו או היה דוחה אותה על הסף בשל חוסר סבירות קיצוני.

טענת המפגינים למיניהם היא שהרפורמה תפגע בדמוקרטיה ובחופש של מערכת המשפט. ואני רוצה לשאול אותם מה יהיה ללא הרפורמה. כי הרי ברור שניתוח רק של צדה האחד של המשוואה הוא פסול על הסף, על-פי אותה תורה "סבירות" שלמענה הם יוצאים לרחובות.

בואו ננתח מה צפוי לנו ללא רפורמה משפטית:

• 
  1) הוודאות השיפוטית תלך לגמרי לאיבוד, עילת הסבירות שאיננה מוגדרת כלל בחוק, תתחפר יותר ויותר בדין המנהלי, החלטות מנהליות תקבלנה בערך באמינות של הטלת מטבע והצד עליו קם השופט בבוקר.
  
  2) דיני חוזים יתחפרו בהלכת אפרופים, שום דיון אזרחי לא יתבצע על בסיס החוק אלא על בסיס הרגשת השופט.
  
  3) אובדן משקל החוק בהחלטות מנהליות/אזרחיות כתוצאה מהפיכת ברק (הקוסם), ויורשותיו/יורשיו (שוליות הקוסם) ישפיע כמובן על כל רבדי המשפט.
  
  4) כתוצאה מהתהליכים הקשים האלה שנמשכים כבר על פני שנים האמון בבתי המשפט של הציבור הפרטי, העסקי בארץ ובחו"ל ימשיך להידרדר לתהומות מסוכנים.
  
  5) המינהל הציבורי ינוח על זרי הדפנה, בשביל מה לעבוד אם בהטלת מטבע כל העבודה מושלכת לפח.
  
  6) החוק ייקפא על שמריו, מדוע להתאים את החוק למציאות המתפתחת כאשר בית המשפט מוצא לעצמו דרור לבטל חוקים מבלי שהוסמך לכך ולחוקק חוקים משל עצמו תוך הפרה בוטה של הפרדת הרשויות.
  
  7) המשילות בעיר, בכפר, במשרדים, בבתי החולים, בבתי הספר תאבד לחלוטין באשר כבר היום היכולת של מנהל בית ספר לנהל את בית ספרו ושל מנהל בית חולים לנהל את בית החולים מוטלת בספק. לית דין ולית דיין.
  
  8) המשטר התאגידי יתפרק, חברות תברחנה מהארץ, מקור ההכנסה המרכזי של ישראל, הייטק, יברח לחו"ל.
  

מישהו מאתנו שמע אי-פעם על דלאוור? רבים שמעו. ומה שמעתם? שמעתם שדלאוור היא אבן שואבת לחברות השואפות להתאגד בארה"ב ומדוע היא אבן שואבת? היא אבן שואבת כי מערכת המשפט שלה היא פשוטה, הפרוצדורות המשפטיות שבה הן חדות ומהירות מאוד (ימים) וכאשר חברה השואפת להתאגד שמה את הפרודוקטים נכון בתנור של דלאוור ומכוונת את התנור לטמפרטורה הנכונה, היא יודעת בוודאות שייצא חמין שופרא דשופרא, ואילו אצלנו לא חשוב מה שמים בתנור אין אתה יודע אם יתקבלו פחמים או חמין, ההרגשה היא שהחלטות רבות מתקבלות על-פי מצב הרוח (תרתי משמע) ולא מצב החומר המשפטי.

אגב, איך מתמנים שופטים בדלאוור? המושל ממנה אותם, באישור הסנאט, לשופטים עצמם אין כל חלק פורמלי בבחירת יורשיהם.