מופע האימים של המתחזים לממלכתיים

הוסרה המסכה מעל נבחרי הציבור אשר הניפו ברמה את דגל הממלכתיות, לעלעו בלשונם נגד מניפי הידיים, בזו בליבם ובפרצופיהם לנבחרי הציבור ש"הבבונים" בחרו בהם. נשף המסכות ומופע האימים בוועדת החוקה חוק ומשפט היה חרפה שתיזכר לדראון עולם, בושה שתכסה את פני נבחרי הציבור הליברלים, הנאורים, בני האור שהתגלו במערומיהם, בבושתם ובקלונם, שנחשפו בעליבותם מעל למילים הגבוהות. אדוני הארץ נדמו לרגע כאנטי ממלכתיים בשיא חרפתם.

ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר הוועדה, הוכיח כי קורץ מחומר מיוחד, חומר איכותי במיוחד, בעל יכולת הכלה וספיגה מרשימה, חומר ממנו כותבים את ה-"לא תגורו" המודרני. ח"כ רוטמן הפגין, מיומו הראשון בוועדה, עליונות משפטית ועליונות אינטלקטואלית מעוררת התפעלות, אל מול מקהלת מפריחי סיסמאות, מצטטי מילים כמו: פשיסט, גזען, הומופוב, שונא נשים, דמוקרטיה, דיקטטורה ועל זה הדרך.

ח"כ רוטמן חשף את קלונם וחרפתם של חלק מנבחרי הציבור באופוזיציה, אשר כל מטרתם בעצם השתתפותם בוועדה הייתה פרובוקציות זולות, לעיתים מדהימות בבורותם. במקום להתמודד עם המהות, להציג אלטרניטוב, להפריך תיזות, להציע עמדות, עסקו חלק משמעותי מחברי האופוזיציה בכלום עטוף בשום דבר.

חלק מחברי האופוזיציה הממלכתית, זו הרואה בעצמה בני אלים, יפה הבלורית והתואר, אדוני הארץ, חשפו את בושתם בישיבת הוועדה. הפרובוקציה עלתה כיתה, את שירו של אהוד מנור המנוח זויף בהתרגשות: "אין לי ארץ אחרת" שרה מקהלת הצבא האדום של נבחרי הציבור במדינת ישראל, ברקיעת רגליים במחיאות כפיים, בנשימות עמוקות ובנשיפות משחררות.

חלק מנבחרי הציבור חובב השירה והפרובוקציות הממלכתיות, אדוני הארץ, להט מעוצמת החוויה הלירית, והחל לטפס על שולחנות הוועדה, מתקדם באופן מאיים לעבר המנצח על הוועדה. ח"כ שמחה רוטמן, הביט משתומם על חבורת מקהלת הצבא האדום, שבאותם רגעים נדמה כי יכלו לייצג את מדינת ישראל באירוויזיון הקרוב. כל הביזאר והנלעג היה שם ובכמויות מטרידות.

נביאי החורבן

"הזמרים", "הרקדנים", השתלטו על הוועדה ועימם גם נבחרי ציבור מביכים שהשתטחו על הריצפה, צרחו בממלכתיות, זחלו בממלכתיות, קפצו מעל שולחנות בממלכתיות, מבט אימה מזרה בפניהם כמובן בממלכתיות.

כשהיו"ר מביט בממלכתיים בחמלה על שחשפו קלונם לעיני כל, כדי לאפשר את ההצבעה נאלץ להתמודד מול נבחרי ציבור בעלי התנהגות בריונית ומזרת אימה, לא נותרה לו ברירה אלא להחל להוציא את המתפרעים, הבריונים, מהלכי האימים, נביאי החורבן ורואה השחורות כדי שיוכל לסיים צמד מילים בלי פרובוקציה.

אפשר היה לשמוח על השיח והדיונים בדמוקרטיה המפוארת, האיתנה והתוססת של מדינת ישראל, ברם, נדמה כי הפעם חלק מנבחרי הציבור הנאור, הליברל, המואר, הדמוקרט, חצה את הגבול. מופע האימים של הצודקים תמיד, היה צעד אחד יותר מידי, צעד של חרפה. כמה עצוב שכך נראה בית הנבחרים שלנו, כמה טראגי שחלק מנבחרי הציבור שלנו מתנהגים באופן מחפיר ומביש. ראוי היה לקיים שיח מכבד, מכובד, שיח על מהות, דיאלוג מפרה.

זכרו שגם בימי אוסלו, גם בימי הגירוש והרס אלפי בתי יהודים, האחים המושתקים, הנרמסים, הנדרסים, המושפלים והמובסים, לא דיברו על מרי אזרחי, לא דיברו על סירוב פקודה, לא דיברו על מרי אזרחי, לא דיברו על נשיאת נשק ודין רודף לראש הממשלה, לא דיברו על ירידה מהארץ. הממלכתיים מטעם עצמם, ביזו את בית הנבחרים, רמסו את השיח המכבד ברגל גסה, כתשו עד דק את אמון הציבור בחלק מנבחרי הציבור מניפי נס הממלכתיות.

"אין לי ארץ אחרת", זימרה בגרונות ניחרים מקהלת הצבא האדום של חלק מנחרי המדינה, אכן, אין לנו ארץ אחרת, אין לנו בית נבחרים אחר, אין לנו עם אחר, אין לנו דמוקרטיה אחרת.