הסבר פשוט לכל המפגינים

מאז סיום הבחירות האחרונות אנחנו מוזנים מדי יום בנסיבות שונות שבגללן אין לכבד את תוצאות הבחירות. סיבה אחת הייתה אבי מעוז. לא הצליח. סיבה שניה אריה דרעי. הצליח חלקית ויתוקן. סיבה שלישית, הרפורמה במערכת המשפט, היא נכון לעכשיו הסיסמה העיקרית המבעירה את הלהבות.

צר לי לומר לכל המפגינים - אינכם מפגינים על נושא מסוים אלא מפגינים נגד תוצאות הבחירות. במשך שנתיים היפגנתם נגד בנימין נתניהו עם 3 כתבי אישום (שזו טעות כי יש רק כתב אישום אחד עם שלושה נושאים). הפגנתכם לא שיכנעה את רוב המצביעים ונתניהו נבחר עם מספר הקולות הגבוה מבין כל המועמדים. עכשיו אתם ניתלים ברפורמה המשפטית וניתפסים בדברי ההבל של הגברת חיות כי זה סוף הדמוקרטיה. לא מיני ולא מיקצתי.

רק בגין האמירה הזו שלה היא הייתה צריכה לשים את המפתחות וללכת הביתה. הוכיחה בעליל שלמרות תפקידה הרם איננה יודעת ואיננה מבינה דמוקרטיה מה היא.

בדמוקרטיה (דמוס - העם ביוונית) העם קובע מי יהיו נציגיו בבחירות שוויוניות, חופשיות, ללא איומים או סחטנות. כל אחד מאזרחי ישראל - ללא הבדל דת, גזע, מין, מוצא, השכלה, אמונה דתית, גיל, מקום מגורים, מעמד סוציואקונומי, אדם חופשי או אסיר בכלא, מי ששירת בצבא או לא, מי שתרם למדינה או לא וכו' וכו' - קיבל כוח הצבעה אישי השווה בעוצמתו לכל אחד אחר מאזרחי ישראל. לכל אחד ניתנה הזכות לממש את הכח הזה מספר פעמים במערכות הבחירות בשנתיים האחרונות.

האזרחים אמרו דברם בבחירות האחרונות ובחרו במספר מפלגות שרואות יכולת לממש מדיניות מסוימת לפי רצון בוחריהן, וברגע שהגיעו להסכמה שתיישם את מירב רצונות בוחריהן, הקימו קואליציה. זה הביטוי הכי ברור לדמוס. נבחרי הציבור מייצגים את רצון בוחריהם.

באמירת אגב אציין כי הפעם היחידה בה הממשלה לא שיקפה את רצון בוחריה היה כאשר נפתלי בנט סחט את שותפיו שהמליכו אותו למרות ששה מנדטים בלבד שקיבל. זה היה מעשה שלא היה כמותו בתולדות המדינה, אך כנראה בגלל שהדיח את נתניהו כל המפגינים דהיום שתקו ולא יצאו להפגין. בנט עם 6 מנדטים בממשלה שנסמכת על האחים המוסלמים. כאשר במשך שנים מפא"י הייתה בשלטון ונזקקה לקולות מפ"ם לקואליציה, איש לא העלה בדעתו שמפ"ם תקבל את ראשות הממשלה למרות שהייתה באותה עמדת סחטנות כמו של בנט.

ואחזור לרפורמה המשפטית - הרפורמה במערכת המשפט לא נוגעת כלל בזכות הבחירה של האזרחים ובשוויון למימושה, לכן כל הדיבורים על קץ הדמוקרטיה הם רשעות, או הטעיה או בורות. מה בין תיקון קילקולי מערכת המשפט לבין הדמוקרטיה? רבים מאזרחי המדינה, לרבות רבים מחברי הפורומים המתלהמים כיום, חשים ומודעים לצורך עז לבצע שינוי עמוק במערכת המשפט ומסיבות שונות ורבות ואתייחס לכמה מהן כסימפטומטיות.

1. סחבת בלתי נסבלת בהתמשכות תהליכים. כמי שפנה למערכת המשפט בתביעה כנגד מישהו שפגע בי, לאחר שלוש שנים בהן לא התקיים אפילו דיון אחד, ביטלתי את תביעתי הצודקת. זו אומנם דוגמה אישית שלי, אך היא אופיינית.

2. במערכת המשפט דבקו סימנים מערערי אמון שקיבלו ביטוי בפרשות כמו "רות דוד", "רונאל פישר" או "אפי נוה" שפגעו קשות באמון הציבור וגם בטיפול בהן קיים החולי של הסחבת.

3. הוועדה לבחירת שופטים - מדוע בכלל צריך שיהיו בוועדה שופטים? רמטכ"ל, שחיינו תלויים בהצלחתו ובכישוריו יותר מאשר בכל שופט, לא נבחר בוועדה הכוללת רמטכ"לים לשעבר. כך גם מפקדי חילות בצה"ל, כך גם מפכ"לי המשטרה ועוד בעלי תפקידים מהותיים לחיינו ולקיומנו, שנבחרים כולם על-ידי פוליטיקאים. הרמטכ"ל הנוכחי, הרצי הלוי, שנבחר בתום שלהי כהונת הממשלה הקודמת על-ידי פוליטיקאים, האם יש לחשוד בו שיבצע הפיכה צבאית נגד הממשלה הנוכחית שלא היא זו שבחרה בו? הטענה כנגד הבחירה של השופטים בידי הפוליטיקאים היא ממש הזויה ואנטי דמוקרטית. אם הפוליטיקאים נבחרו בידי העם (הדמוס, זוכרים?) אז הרי כשליחי הציבור בחירתם בשופטים היא הביטוי הכי דמוקרטי לרצון הדמוס. והרי בדמוקרטיה שלטון גם יכול להשתנות וראינו זאת פעמיים בשנתיים האחרונות.

4. השופטים הם בלתי תלויים - אם הטענה הזו נכונה, ואני נוטה להאמין שאכן כך הוא, והם שופטים בדין לפי מיטב ידיעותיהם, נסיונם ומצפונם - אז מה זה משנה מי מינה אותם? הם מחויבים לדין, לחוק וליושרה המקצועית, לכן הטענה כי "מרכז המפלגה" יבחר את השופטים, גם אם היא נכונה, לא אמורה להשפיע על השופטים כי הרי הם ישרים כסרגל. לפיכך דווקא הגישה המתנגדת למינוי שופטים בידי פוליטיקאים מטילה דופי ביושרה של השופטים. הוכחה הכי טובה לריקנות הטיעון של תלות ומחויבות לממנה, ניתנה על-ידי אביחי מנדלבליט, שמונה על-ידי נתניהו, היה איש סודו הכי קרוב אליו, וכשמצא לנכון להגיש כתב אישום עשה זאת ללא קשר למי שמינה אותו.

5. הייעוץ המשפטי - אני מגיע מעולם העסקים בו כל גוף עסקי מעסיק יועץ משפטי אחד או יותר. ברור כי תפקידו של הייעוץ המשפטי הוא לסייע בידי ההנהלה לממש את תוכניותיה ומדיניותה תוך שמירה על החוק. כך גם היועץ המשפטי לממשלה צריך למצוא את הפתרונות החוקיים למימוש המדיניות שהיא בעצם רצון הדמוס ורק לוודא שכל התהליכים מבוצעים כחוק. תפקידו לייעץ איך כן לעשות ולא לחסום מהלכים שאינם תואמים את האג'נדה הפוליטית שלו. יצא לי לשבת כמומחה מקצועי בדיון ברמת מנכ"ל משרד ממשלתי. לאחר כחמש שעות דיון עם עשרות משתתפים, כשהמנכ"ל ביקש לסכם, אמר לו היועץ המשפטי כי כל הדיון היה בחוסר סמכות...זה נקרא רועץ משפטי ולא יועץ משפטי.

6. שופט מתמנה לכל ימיו עד לגיל הפרישה - איזה עוד נושא משרה במדינה מתמנה לכל ימי חייו המקצועיים? יש שופטים גרועים, יש שופטים שנותנים פסקי דין "מרתיחים", יש שופטים שפסיקותיהם מתהפכות בערכאות ערעור - אך כלום לא יזיזם. הם מסמר בלי ראש. ראש ממשלה - כהונתו מוגבלת ועומד לבחירת הציבור. נשיא המדינה, רמטכ"ל, אלופים, מפכ"ל ורבים אחרים כהונתם מוגבלת. רק השופטים במעמד שונה. חייב לבא שינוי והגבלת כהונה.

7. המהפיכה המשפטית - מי שהוביל מהפיכה משפטית הוא אהרן ברק שהפך את הכלל של הכל שפיט וביסס פסיקות על הסבירות באקטיביזם שיפוטי. סביר, כמו יופי, הוא בעיני המתבונן. בכל מערכי השיעורים בפקולטות למשפטים, אין שיעור אחד שנקרא סבירות. זו המצאה שהוכנסה למערכת המשפט ומאפשרת לשופטים מרחב פעולה אינסופי. מי קבע שסבירות בעיני אהרן ברק טובה מסבירות בעיני אחד-העם. תפקיד השופטים, ולכך הם מתמנים, הוא לפרש את החוק. נכון, בפרשנות יש גם היבט אישי של גישה, חינוך והשקפת עולם, אך היא עדיין נשמרת בגבולות גזרה מסוימים, כמו בית שמאי ובית הילל. הסבירות לעומת זאת היא אינסופית. אם 400 אלף בוחרים הצביעו לדרעי למרות שידעו כי הורשע בדין, האם סבירות בעיני עשרה שופטי עליון טובה מסבירותם של אותם מאות אלפים? אפשר לטעון בדיוק כפי שטענו השופטים - שהחלטתם בעניין היא בלתי סבירה בעליל.

8. פסילת חוקים - בית המשפט יכול וצריך לפסול חוקים רק אם הם חוקקו שלא על-פי החוק. אין לבית המשפט סמכות להתערב בתוכנם של חוקים שחוקקו על-ידי מי שנבחרו על-ידי הציבור. לאור הסמכות שבית המשפט נטל לעצמו, בחוסר סמכות, לפסול חוקים שחוקקו כדין, יש לחוקק בדרך חוקית חוק שיאפשר להתגבר על חוסר סמכות זו. בהעדר אפשרות להעמיד לדין את בית המשפט בגין חריגה מסמכות, נדרשת הכנסת לגונן על החוקים מפני פסילתם בחוסר סמכות.

9. "חבר מביא חבר" - האמירה הזו נובעת בעיקר לנוכח ההומוגניות הרעיונית, שבטית, עדתית ותפיסתית של חלק גדול מהשופטים. לא אכנס לניתוח בתחום כדי לא לפגוע באיש מהשופטים, אך די רק אם אציין כי אלישבע ברק שהייתה סגנית נשיא בית הדין לעבודה היא רעייתו של אהרן ברק שהיה נשיא בית המשפט העליון. האם מישהו מעלה על הדעת ששרה נתניהו תכהן כשרה בממשלה או שאשת הרמטכ"ל תכהן כאלוף פיקוד, או אשת המפכ"ל תכהן כמפקדת מחוז במשטרה? אם המונח המתאים הוא סבירות - הרי שגם אם השופטת ברק היא הכי מוכשרת, במבחן הסבירות, הדואליות הזו של כהונתם איננה סבירה. ואם תפנו לכותרת בגלובס מיום 28.3.2001 תקראו כי "אהרן ברק מתכנן מהלך שיביא למינוי רעייתו לנשיאת ביה"ד הארצי לעבודה", וזה אפילו יותר מחבר מביא חבר.

10. נקודה נוספת שלדעתי ראוי לשלב ברפורמה - המשפט איננו רק משפט אלא גם כלכלה, הנדסה, פסיכולוגיה, מימון, רפואה וכיו"ב. השופטים ברובם הגדול למדו רק משפטים. ייתכן שתואר אחד, אולי שניים ואפילו שלושה אך רק בתחום המשפט. רובם עסקו רק בתחום המשפט. אני ממליץ להוסיף להרכבי שיפוט גם אנשי מקצוע ומומחים מקצועיים שישתתפו בהרכבים, כמו שקיים בוועדות ערר מסוימות. בכך העניין המהותי יקבל משקל יתר על פני העניין המשפטי, בכך גם יגדל משמעותית הכח השיפוטי של מערכת המשפט וכולם יצאו נשכרים.

במהלך המתקפה המתואמת על הרפורמה החיונית, נשמעים כל מיני ביטוים ודוברים שראוי להתייחס אליהם.

1. התקשורת - ערוצי הטלוויזיה מרבים לראיין כל מיני "הייטקיסטים", כלכלנים, בעלי דרגות במיל', אנשי אקדמיה ועוד מיני "מייצגים" מטעם עצמם. אני מציע רק תוספת אחת קטנה לכל הראיונות החכמים הללו. לשאול את המרואיין בתחילת הראיון אם הצביע בבחירות לאחת ממפלגות הקואליציה. אם תשובתו שלילית, הרי שהוא אנטי דמוקרט שאיננו מקבל את הכרעת הרוב וכך צריך להתייחס לאהוד ברק, לבוגי יעלון ולעוד אוסף מובילי דעה מרואיינים.

2. הרוב לא קובע - אמירה חדשה שעולה בהקשרים שונים. ובכן, בדמוקרטיה הרוב כן קובע וגם רוב של אחד הוא רוב. הרוב צריך לכבד את המיעוט, להאזין לו ולשמור על זכויותיו, אך הרוב כן קובע. כך גם במערכת המשפט ופסקי דין רבים נקבעו ברוב של 2 נגד 1, 3 נגד 2 ואפילו 6 נגד 5 (ראו החלטת בג"ץ בעניין ביטול חוק האזרחות).

3. המוטיבציה לשירות בצה"ל תפחת - ככל שהדוברים ירבו לומר זאת, התופעה אכן עלולה להתרחש. מי שחושב ששירות למען המדינה הוא שירות פוליטי בשם מפלגה כזו או אחרת טועה. בעצם הדיון מבוצעת פוליטיזציה של השירות הצבאי שהיא הרת אסון. אינני חושב שבצוותי הטנקים הלוחמים דנים ברפורמה, וכך גם בצוותי המטוסים, כלי השייט, יחידות החי"ר וסוללות כיפת ברזל. אתם האזרחים המפגינים, גם אם אתם נגד השלטון, אל תסבכו את מיטב הנוער שלנו בתסביכים הפוליטיים שלכם. תנו להם לקיים את הזכות לשרת את העם והמדינה בסדיר ובמילואים.

כל אחד מהנושאים שתומצתו לעיל יכול להוביל לכתיבת מאמר ארוך ומפורט. לא אעשה זאת, לפחות לא בשלב זה. אני כן קורא לכל המפגינים, המתלהמים, מצהירי ההצהרות של סוף הדמוקרטיה, סוף המדינה, לעזוב את הארץ, להפסיק ללכת לצבא, למשוך פקדונות, לא לשלם מיסים, להילחם בכל האמצעים (??!!) - הרף לכם. יש מספיק אנשים - לא פחות אינטליגנטים מכם, לא פחות אוהבי המדינה מכם, שתרמו למדינה לא פחות מכם - ואולי יותר מכם בכל, שחושבים אחרת מכם ומקווים שהרפורמה תעבור ותאפשר לממשלה נבחרת (כל ממשלה) לנהל את המדינה כחוק, לטובת כלל אזרחיה.