אז עד שנדע בדיוק מי האדם העומד מאחורי ההדלפות של מסמכי הפנטגון (יש תחקיר של ה"וושינגטון פוסט" המצביע על מי מדובר ככל הנראה אבל אין לכך שום אישור רשמי או הודעה על מעצר), נספר על המשך ההדלפות ותוכנן המעניין הקשור לרוסיה. ה"ניו-יורק טיימס" מדווח על מקבץ מסמכים חדש שהודלף.
הוא כולל 27 דפים, והמידע שם ממחיש את עומק החדירה המודיעינית של ארה"ב למגנוני הביון של רוסיה, לצד שרשרת הפיקוד הצבאית. בנוסף, הניתוח של המודיעין האמריקני מצביע על עומק חילוקי הדעות בתוך מוקדי הכוח בממסד הרוסי עצמו.
כך למשל, באחד המסמכים מה 28 בפברואר גורסים אנשי מודיעין אמריקניים כי "שירות הביטחון הפדרלי" הרוסי (FSB) האשים את משרד ההגנה במוסקבה בטשטוש מספר הנפגעים הרוסים באוקראינה. ע"פ גורמי המודיעין, הממצא הזה מדגיש את ההססנות של בכירי הצבא להעביר את "החדשות הרעות" במעלה שרשרת הפיקוד.
בעיתון מציינים שנראה שהניתוח הזה, שהופיע כחלק ממסמך עם כמה עידכונים על המלחמה ואירועים נוספים חשובים בעולם, מתבסס על יירוטים אלקטרוניים שנאספו על-ידי סוכנויות ביון אמריקניות, ולא בהכרח ממקור מודיעיני אנושי. העובדה שבצמרת הרוסית יש מחלוקות, לעיתים משמעותיות מאוד, בין מוקדי הכוח איננה סוד כמובן, ואינה מהווה גילוי דרמטי כשלעצמו. אבל העובדה שיש לכך חיזוק ממידע מודיעיני מהימן יכולה ללמד בין השאר מדוע הנשיא פוטין נכשל בהשגת הניצחון הצבאי המהיר שייחל לו כל כך. מאבקי הפנים הללו, וחילופי ההאשמות בנוגע לאחריות, ממחישים את אווירת חוסר האמון והפחד בצמרת.
כך למשל יש חוסר אמון בולט וחשדנות בין "שירות הביטחון הפדראלי" FSB למשרד ההגנה הרוסי ובכיריו. בשירות הביטחון מפקפקים מאוד במהימנות הפרטים שמוסר משרד ההגנה על מספרי הנפגעים במלחמה, מספרים שעליהם מבססים מקבלי ההחלטות (או מקבל ההחלטות במקרה הזה) את החלטותיהם.
כך למשל נכתב במסמך כי פקידי FSB גורסים שנתוני משרד ההגנה לא כללו את ההרוגים והפצועים בקרב ה"משמר הלאומי הרוסי" ("רוסגבארדיה"), או את כוח שכירי החרב של וגנר או לוחמים שהוצבו ע"י נשיא צ׳צ׳ניה רמזן קדירוב. כוחות הלחימה השונים שהקרמלין פרס באוקראינה פעלו לפעמים במטרות צולבות, מה שסיבך עוד יותר את המאמץ הצבאי של רוסיה. הדוגמה הטובה ביותר היא כוח וגנר של ייבגני פריגוז׳ין, ויחסיו הרעועים, בלשון המעטה, עם משרד ההגנה והצבא הרוסי. המצב החמיר עד כדי כך שב 22 בפברואר זימן אליו הנשיא פוטין את שר ההגנה שוייגו ופריגוז׳ין עצמו, ממש כמו בורר בעולם התחתון, כדי להרגיע את הצדדים. בראייתי, כשמנסים לנתח את כל זה במבט על רחב יותר, נראה ברור לגמרי שכל החוליים והכשלים הללו הקשו מאוד על סיכויי ההצלחה של הצבא הרוסי - חוסר אמון, פחד, חוסר גמישות, אינטרסים צולבים ותרבות שקר כללית גרמו לכישלון הצבאי הרוסי המהדהד עד היום. לא נראה שמשהו השתנה.
