צרעת מדינית

במוצ"ש ניצבתי בקהל רב עטור בדגלי כחול-לבן בכיכר קפלן להאזין בהפגנת המחאה לדבריה של שילה כץ, שהגיעה לכנס הפדרציות היהודיות באמריקה הנערך בארץ. דיווחתי בפוסט על ההפגנה הייחודית. כץ דיברה במשפטים קצובים. הופתעתי באהדה. בדרך כלל הפדרציות הן ענף מרכזי עליו נשענת ישראל בכל פעם שנדרשת התערבות לטובתה בבית הלבן ועל גבעת הקפיטול המאכלסת את הסנאט ובית הנבחרים. הנה, דווקא משם הגיעה נציגה להסתייג מן המגמות הדיקטטוריות של הממשלה שבראשה בנימין נתניהו. עוד רגע וביבי יכריז עליה שהיא אנרכיסטית.

הבוקר עיינתי ב"ניו-יורק טיימס". הוא החשוב בעיתוני העולם, ולאורך מאה שנים (בהפסקה קצרה) ביקורתי מאוד כלפי התחייה הלאומית וישראל. אך הוא גם החשוב בעיתוני העולם. יהודי ניו-יורק - שהיא כמו בבל בימי בית שני - רואים בו מקור סמכות. הם קוראיו המובהקים, ופעילותם נחוצה לישראל. מה מצאתי בעיתון האמין הזה? Moves by Israel open a divide with U.S. Jews.

התוכן מלא בפרטים. בין השאר, המתחים בין ישראל לבין המפלגה הדמוקרטית, ובמיוחד הקהילייה היהודית שנותרה בעיקרה ליברלית, הפכו גרועים יותר ויותר. כך במאמר ארוך. זו ההקדמה.

הלילה, שומו שמיים, אור לי ברלב וטל שניידר לא הותירו בדיווחיהן מקום לספק: בנימין נתניהו ברח. נס על נפשו, "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב". וההמשך שבפי הנביא עמוס גרוע אף יותר. עד כדי כך. האיש שמדי שנה טרח לטוס לארצות הברית לנאום בפני הפדרציות - לא העז לעלות על בימתן בתל אביב.

להפך, יושבת הראש ג'ולי פלאט חזרה עתה על מהלכה של שילה כץ אמש בהפגנת קפלן. פלאט שיבחה את אנשי המחאה הישראלית שהפגינו בחוץ, וכל הנציגים באולם בגני יהושע הגיבו במחיאות כפיים סוערות, Standing ovations כלשונם של הצירים.

אוסיף רקע בקצרה: נכון שיחסי יהדות אמריקה עם היישוב העברי בארץ ידעו עליות ומורדות. מעבר לאוקיינוס הייתה הסתייגות מן הציונות. ה"ניו-יורק טיימס" היה בין מבטאיה. אבל ב-1929 נחתם הסכם עם ההנהגה הלא-ציונית אך האוהדת את המפעל החלוצי בראשותו של לואי מרשאל (הוא אינו רק רחוב בתל אביב) להקמת הסוכנות היהודית. נפתחה הדרך לשיתוף פעולה היסטורי.

אמנם יהודי אמריקה לא קמו כראוי להגנת קורבנות השואה באירופה. ה"ניו-יורק טיימס" הסתירה מקוראיו. אך יהודי אמריקה הוציאו מתוכם את אבא הלל סילבר (גם הוא אינו רק רחוב ברמת גן) שמילא תפקיד מרכזי בהשגת התמיכה האמריקנית בהקמת ישראל, ומאז הארגונים השונים מגויסים דרך קבע למען הממשלה בירושלים.

מה שאירע הלילה, שביבי נבהל ונסוג מלעלות לבמה שהוא כה רגיל אליה, מלמד כי הפך ל"אישיות בלתי רצויה" בכל רחבי העולם, עם גרורות למרכזי העם היהודי. הוא יודע היטב מה זו הנוסחה - Persona non Grata. זה מה שהוא. האיש הזה מטולטל בין עסקת טיעון במשפטו לבין דורסנות פוליטית למען עצמו, ונתון ללחציו של האיש המסוכן מכל יריב לוין - שבלי כוונה רעה אם תתקבל דרכו הוא ייחשף כאדם הדוחף את ישראל לאבד את עצמה לדעת.

גירוש מגן העדן הפוליטי של ביבי כפי שחווה אותו היום בהיעדרו מכנס הפדרציות נושא בחובו סכנה לא מעטה שמא ייצמד ללוין, ותקווה גדולה מזו שיימצא בליכוד מי שיעז לקום עליו ולהעביר לידיו את המושכות להקמת ממשלה. בדור שקדם לי סיימו מאמרים כאלה בצמד המלים "ימים יגידו". אין ברירה, בשבת הקרובה, אחרי הסחת הדעת של החגיגות, חובה להחריף את המאבק ולשלוח את האיש המזיק הזה "הרחק משערי ירושלים".