כשנשאלה הגב' איילה (אשתו של בן-גביר), איזה ציון היא מעניקה לבעלה על תפקודו כשר לביטחון לאומי, היא השיבה מיד וללא כל היסוס: "ציון 10". וכשנשאלה לאחר מכן האם היא יכולה לציין נושא אחד או פעולה אחת שהוא עשה המצדיקים את הציון שנתנה לו, היא היססה ולאחר מחשבה השיבה: "יש הרבה אבל כרגע לא עולה בזיכרוני". לנוכח התשובות הללו ישבתי כעוס ותוהה. תחילה שאלתי עצמי כיצד ולמה נותנים לאישה הזו במה? לאחר מכן נמצאתי מתקשה להבין את הפער בין הציון 10 של הגברת ובין הבוז והלעג שרוחש הציבור לשר חסר המעש והתועלת הזה.
לאמיתו של דבר נדרשתי לעניין הזה היות שהתופעה הקלוקלת הזו שבאה לביטוי בוטה בראיון הזה, אינה נחלתו של השר בן-גביר בלבד. היא מאפיינת את רוב השרים המכהנים בממשלה. ניתן לחשוב כי הממשלה ושריה אימצו את התפישה האומרת כי הצלחת השר ומשרדו נמדדת רק בתחושתו שלו ובתגובת המעגל הקרוב הסובב אותו. כך קיבלנו ממשלה כושלת ושרים מנותקים:-
- שרת הסברה מובטלת שרואה את תפקידה רק בלפרגן יום יום למלך בנימין נתניהו לצד הטחת טענות והאשמות בערוצי התקשורת "הסוררים".
- שר אוצר שכדי למלא את "ההבטחות" לבוחריו, אינו נרתע ואינו בוש לרוקן את קופת המדינה ולשעבד את עתיד ילדינו ונכדינו.
- שר חוץ ששוהה "בחוץ" מדלג בין מדינות העולם, לוחץ ידי מנהיגים, מבלי להביא אף הישג התורם לחיזוק מעמדה של ישראל בבמה הבינלאומית.
- שר משפטים הרואה את חזות הכל בריסוק מערכת המשפט ותבוסת הבג"ץ.
- שרת תחבורה שראשה שקוע בטקס המשואות הבא לצד עריפת ראשים וחלוקת ג'ובים למכריה ברכבת ובתחבורה.
- שר בינוי ושיכון שנתן את עינו בקופה הציבורית ורואה את ייעודו להביא הישגים לציבור בוחריו תוך זלזול באוכלוסייה הנושאת בעיקר הנטל בכלכה.
- שרות ושרים אחרים במשרד ראש הממשלה הרודפים אחר תארים וכיבודים במחיר כניעה וסגידה לביבי הבוס.
- ראש ממשלה מנותק שהחליט להסתגר "במגדל השן", לגבות את שריו יושבי הקרנות וחסרי המעש, ולא לשמוע ולא להתחשב בזעקות השבר של החברה.
השר בן-גביר חסר היכולות והכישורים אינו חריג בנוף הממשלתי, הוא רק "הסמן הימני" הנותן את הטון שמביא לידי ביטוי בולט את הנתק השורר בין השרים ומשרדיהם ובין הציבור, בשל כך הם נאלצים להסתפק במימרה: יהללך זר, ולא?, פיך! ואם לא פיך? אז פי אשתך ואם לא אשתך אז הקרוב הנתון למרותך. כי אצלם הנחתום כן מעיד על עיסתו.
היות והקואליציה תלויה (שלא לאומר שבויה), במפלגות הדתיות/חרדיות, היה מצופה שיחד ילמדו את המסורת והמוסר היהודי ויאמצו כמה מהערכים הנעלים שבו כמו: ענווה, צניעות, שמירה על הקופה הציבורית, הוקרה וכבוד ליושבים בדין ומעל לכל להקדיש את הזמן והמאמץ לשרת את כלל הציבור ולשמור על נכסיו. ככתוב במקורות: "והאיש (המנהיג) משה ענו מכל אדם על פני האדמה", "ואל תחזיק טובה לעצמך" (פרקי אבות), "א"ר אלעזר כל התורה תלויה במשפט" (שמות רבא), "אלוהים ניצב בעדת אל" - נוכח במשפט, "אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול" (מסכת שבת).
יש להדגיש כי ההיסטוריה היהודית מכירה את הסכנות הטמונות בשחיתות ובניצול הקופה הציבורית לשוד ולחמס, הן היו הסיבות והתוצאה לאובדן הארץ וחורבן העולם כולו בדור המבול כנאמר: "וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת-הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי-הִשְׁחִ֧ית כָּל-בָּשָׂ֛ר אֶת-דַּרְכּ֖וֹ עַל-הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי-מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת-הָאָֽרֶץ.
חלפו 100 ימים וכבר תמו חמישה חודשים מאז כינונה של הממשלה, ואין אף סימן להתעשתותה ובמיוחד לא מצד ראשה. שמא ומתבקש לערוך "מאזן" הפעילות עד כה? שאולי תוצאות "המאזן" יניעו אותם להגיע למסקנות, אלו שינויים ופעולות "מתקנות" יש לנקוט שישיבו לעם את התקווה, ישקיטו במעט את המחאה וגם יחל תהליך ריפוי השסע בחברה. באין זאת, מעשיה המקולקלים וסכסוכיה הפנימיים יביאוה בהכרח לקריסתה לתוך עצמה וכך תסיים את דרכה: הקצרה, המייסרת וללא הישגים.
