צריך היה לשפשף עיניים ולהאמין כי מסך הטלוויזיה משקף תמונות אמיתיות. בשאר אסד, נשיא סוריה, צועד על השטיח בארמון המלכותי בג'דה, ומתקבל בלבביות על-ידי המארח, יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן. זה היה אחד השיאים של הפסגה הערבית שהתכנסה בסוף השבוע האחרון ביוזמה סעודית. חלק גדול מראשי המדינות שנשאו דברים בירכו את אסד על שובו לחיק "האומה הערבית". הוא עצמו ניצל את הבמה כדי לקרוא לאיחוי הקרעים בעולם הערבי ללא מעורבות זרה.
דווקא נאומו של אסד חשף את האמת המרה והמציאות העגומה שבה חיים הערבים במזרח התיכון: אוסף של בעיות שחלק מהדוברים בפסגה הערבית לא היסס לכנות מלחמות פנימיות: בין מדינות ערביות ובתוך מדינות ערביות. זהו המצב בסודן המדממת, בלוב שמחפשת פתרון פוליטי פנימי כבר למעלה מעשור, בסוריה, שמלחמת האזרחים בה טרם הסתיימה רשמית, בלבנון שכלכלתה קורסת ובתימן השסועה. והיה עוד עניין אחד, לכאורה שולי, אבל עבורנו הישראלים הוא מרכזי מאין כמותו: הסוגיה הפלשתינית.
נאומו של אבו מאזן היה יבשושי, כהרגלו, אבל חלק מהמנהיגים הערביים הביעו תמיכה בלתי מסויגת בצורך לפתור את הבעיה הפלשתינית, ביניהם יורש העצר הסעודי וכמוהו גם נשיאי טוניסיה ומצרים והמלך הירדני, עבדאללה השני. הודעת הסיכום של הפסגה קראה לאמץ את יוזמת השלום הערבית, זו שערב הסעודית הניחה ב-2002 על שולחן הליגה הערבית, ומאז - יוק. בחודשים הקרובים זה יהיה אחד המבחנים הגדולים של העולם הערבי מזה ושל ישראל מזה; האם חידוש תהליך מדיני בין ישראל לפלשתינים יהיה תנאי מוקדם לנורמליזציה, למשל בין ערב הסעודית לישראל (שמאוד מעוניינת בכך) או שכפי שהיה בעבר זה היה מפגש שראשי מדינות ערב שילמו מס שפתיים עבור העניין הפלשתיני והמשיכו לקדם אינטרסים של ארצותיהם, כאשר הסכסוך הישראלי-פלשתיני עודנו מדמם.
אם ניתן להעריך בזהירות, ההתבטאויות הפומביות של בית המלוכה בריאד, החיבוק הפומבי לאסד וההתקרבות בחודשים האחרונים לאירן עלולים להיות מכשולים משמעותיים בדרך לנורמליזציה מלאה, בוודאי גלויה, בין ירושלים לריאד. אלו הם אתגרים חדשים שמונחים לפתחה של ישראל, לפחות ברמה ההצהרתית, לנוכח התמונות שהגיעו מג'דה. כך למשל, מה יהא גורלן של התקיפות האוויריות מעל שמי סוריה אם הערבים יבחרו ללחוץ על ישראל בעניין? עד כמה סעודיה תהיה מוכנה ללכת לקראת ישראל בנושאים של טיסות ישראליות מעל שמי הממלכה, הקלות לעולי רגל מקרב ערביי ישראל למקומות הקדושים במכה ומדינה ושורה ארוכה של נושאים בילטראליים שניתן לקדם, אם שני הצדדים יהיו מעוניינים בכך.
גם התיק הסורי עודנו רחוק מפתרון. נשיא טורקיה, ארדואן, כבר הודיע שלא יסיג את כוחותיו משטחי סוריה, על-מנת להבטיח יציבות לאורך הגבול הטורקי. טורקיה תצטרך בנושא הזה לתאם עמדות עם הסעודים, שהחלטתם להביא את אסד לפסגה השלימה תהליך שנמשך מאז 2017, כאשר הודיעו על הסרת התמיכה בקבוצות המורדים השונות. אז זה נעשה תוך תיאום עמדות עם וושינגטון ומוסקבה. כעת הסעודים מחבקים את אסד גם כדי לצמצם את ההשפעה האירנית עליו. יהיה להם, מן הסתם, מה לומר גם לארדואן. סוריה, תימן, לוב, סודן, לבנון והפלשתינים - כולם אתגרים משמעותיים ביותר להתמודדות עבור מדינות ערב. פסגת ג'דה תיזכר כנקודת ציון שבה קרה אחד מהשניים: היא הייתה עוד פסגה שלא סיימה את הפיצולים הרבים בעולם הערבי, או שהיא תהיה דף הפתיחה למציאות אזורית חדשה בשנים הקרובות.
