המספר ההולך ועולה של מקרי רצח (ושאר סוגי הפשיעה) במגזר הערבי בישראל הגיע לכותרות לאחרונה ואף הוצע להכניס את השב"כ לפעולה. ייתכן שמהלך כזה יביא לירידה בפשיעה, אך הסיכון ארוך הטווח לחרותם של כלל אזרחי ישראל עלול להיות גדול מדי. ארגונים מסוגו של השב"כ הם רע הכרחי לצורך הגנה על ביטחון המדינה מפני סיכונים קיצוניים וסמכויותיהם חייבות להיות מוגבלות בהתאם. משטרה חשאית בעלת סמכויות בלתי מוגבלות היא סממן מובהק של משטרים טוטליטריים.
האם ייתכן מצב בו הפעלת השב"כ נגד ארגוני פשיעה תהיה מוצדקת? במקרה קיצון, כן. ישנן מדינות בהן הפשע המאורגן פועל בדרכים שאינן שונות מהותית מארגוני טרור מבחינת פגיעה ישירה, שיטתית ומכוונת באזרחים בלתי מעורבים, בכוחות הביטחון ובסמלי שלטון, עד כדי אובדן שליטה של הממשלה. בנסיבות שכאלה, אפשר להפעיל (כמעט) כל אמצעי. המצב בישראל בשלב זה רחוק מכך ויש לקוות שלעולם לא יגיע לרמת החומרה המדוברת. אז מה אפשר וצריך לעשות כדי לטפל בבעיית הפשיעה? הפשע המאורגן הוא עסק. הדרך למנוע מאנשים להיכנס לעסק היא להפוך אותו למשתלם פחות. מבחינה מעשית, ישנם שלושה אמצעים לכך:
ראשית, ביטול איסורים פטרנליסטיים. צעדים מסוג זה יתרמו לעניין בשני אופנים: צימצום כוחם הכלכלי של ארגוני הפשיעה עקב איבוד חלק מתחומי העיסוק שלהם מצד אחד, ושיחרור כוח אדם משטרתי העוסק כיום באכיפת אותם איסורים למאבק בפשיעה אינהרנטית מצד שני. ככל שהסיכון להיתפס עולה, העיסוק בפשיעה הופך למשתלם פחות. שנית, החמרת הענישה הפלילית בדגש על פשיעה סדרתית ומאורגנת. אדם שהורשע בפעם השלישית בחייו בעבירה פלילית משמעותית עדיף שיורחק מהחברה לצמיתות. ככל שחומרת העונש עולה, העיסוק בפשיעה הופך למשתלם פחות. שלישית, הרחבת הזכות להגנה עצמית, כך שיותר במפורש להפעיל כוח קטלני לא רק כהגנה על החיים אלא גם כהגנה על רכוש מכל סוג. ככל שהסיכון להיהרג בעת ביצוע הפשע עולה, העיסוק בפשיעה הופך למשתלם פחות.
נוסף על כך, ראוי שהנציגים הפוליטיים של המגזר הערבי יפנימו את הצורך בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל וישמיעו קריאות בהתאם, בניגוד להצהרותיהם הקבועות. ככל שיימנעו מכך, בבחירות הבאות כדאי לאזרחי ישראל הערבים להעניש אותם בקלפי. פוליטיקאים המעמידים אידאולוגיה מדינית חתרנית מעל לביטחונם של בוחריהם אינם ראויים לכהן כמחוקקים.
