תקרית מוצב עורפיה 1964

ביום רביעי 5 באוגוסט 1964 סמוך לשעה 12 בחצות הליל יצאה מאזור קיבוץ גונן חוליית סיור של צה"ל לסיור שיגרתי בקו הגבול ישראל-סוריה. חיילי הסיור נמנו עם גדוד 50, הגדוד המוצנח של הנח"ל, שהיה שייך אז לחטיבת הצנחנים. בראש צעד מפקד החוליה י. קצין מפקד מחלקה בגדוד 50 לימים דמות ידועה בארץ.

החוליה נעה מגונן למוצב נוטרה ממש על קו הגבול ישראל סוריה מצפון לדרום. קצת לאחר חצות הלילה, החוליה חצתה בשל טעות ניווט את הגבול באזור ואדי ובו שיחי פטל מזרחה לחורבות עורפיה, בקרבת מוצבי הכפר עורפיה ונכנסה למתחם מוצב סורי קדמי שהיה ממוקם עשרות מטרים מזרחית לגבול מעל קיבוץ גונן.

כאשר נכנס הסיור למתחם המוצב הסורי התברר לו שהוא נמצא בתוך תעלה, פנים אל פנים מול החיילים הסורים. על-פי עדות אחד מאנשי חולית הסיור, אחד החיילים הסורים במוצב שהבחין צעק "מין האדא"? בחשכת הליל הבחינו חיילי הסיור במספר דמויות נעות מעל התעלה. מפקד חוליית הסיור הקצין י. הבין כי חדר למוצב סורי.

בנסותו להיחלץ מהמקום ואולי מחשש ליפול עם חיליו בשבי פתח מפקד הסיור וחיילו בירי לעבר החיילים הסורים כולל זריקת רימון. במשך דקות אחדות התנהלו במקום חילופי ירי בין חיילי המוצב הסורי לסיור של צה"ל. במהלכם נהרג סמל מרדכי (מתי) כ"ץ מתל אביב ושני חיילי הסיור נפצעו.

לא מן הנמנע כי בחילופי אש בקרב פנים אל פנים בחשכת הליל בתוך תעלת המוצב הסורי נהרג החיל הישראלי או נפצעו שניים מחבריו לחוליה גם מירי כוחותינו (רסיסי הרימון) אולם טענה זו מוכחשת על-ידי כמה מהמעורבים בפרשה.

חילי הסיור החלו בנסיגה לתוך שטח ישראל. אחד מחיילי הסיור, טוראי מנחם (אייבי) לוי בן קיבוץ שדה-אליהו שבעמק בית שאן נפצע קשה ומפקד חוליית הסיור ביקש מאחד מחילי חוליית הסיור לשאת את אייבי הפצוע ולתמוך בו. המפקד וחייל אחר נשאו את סמל מתי כ"ץ שמת במקום או במהלך הנסיגה.

בשלב מסוים בחשכת הליל נפרדו הפצוע איבי לוי ומלווהו (ישנן גרסאות שונות בעניין) ואיבי הושאר בשטח כשהוא פצוע שותת דם מפגיעה בכמה מקומות בחלקי גופו וכנראה בשלב מסוים איבד הכרתו.

משנסוגה החוליה לשטח ישראל התברר כי אחד החילים אייבי לוי נעדר. למקום הוזעקו כוחות צהל מוגברים. ישראל הודתה מיד כי הסיור עבר בטעות את הגבול ופנתה למטה משקיפי האום וביקשה לפתוח בחיפושים אחר החיל הנעדר מתוך הנחה שהוא שוכב פצוע בשטח, אולם הסורים מנעו גם ממשקיפי האו"ם כל אפשרות להתקרב לאזור הגבול כשהם יורים לכל עבר.

היעדרו של החייל עורר דאגה רבה. הוקם חפ"ק מיוחד בגונן בניהולו של אריאל שרון. הישראלים סרקו את השטח שוב ושוב מאז נודע על היעדרו של החייל כשהמוצבים הסוריים בסביבה פותחים עליהם מידי פעם באש. הרמטכ"ל יצחק רבין ביקש מאלוף פיקוד הצפון האלוף אברהם פה לדווח לו על התקרית ועל פרטי חקירת החוליה מח"ט הצחנים רפאל איתן דווח אף הוא על האירוע.

ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול שלן בליל התקרית בקיסריה יצא לסיור בצפון הארץ וביקש לשמוע דיווח על התקרית. היה ברור כי אם לא ימצא החייל הנעדר או שלא יוחזר לשראל על-ידי הסורים יאלץ צה"ל לפתוח בפעולה צבאית ואף לכבוש את המוצבים הסורים באזור.

למחרת יום חמישי 6 באוגוסט בשעה 10 בבוקר הבחינו חיילים ישראלים שהשתתפו בסריקות בתנועת אדם בין קני הסוף בשטח ישראל ליד חורבות עורפיה. התברר כי זהו אייבי לוי החייל הנעדר. הוא הוחש במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה שם הוציאו מגופו קליע רובה בקוטר 9 מ"מ. התברר כי האיש ניחן בתושיה ובכושר סבילות למופת, ולמרות שהיה פצוע מכדורים ומרסיסי רימון ברגלו, בטנו וכתפו הצליח לזחול חזרה לשטח ישראל אך מאפיסת כוחות ואובדן הכרה שכב מקום כ-10 שעות ללא עזרה רפואית.

אייבי לוי הוא בנו של אבי החקלאות האורגנית מריו לוי. בשנת 64' התגייס לגדוד 50, הגדוד המוצנח של הנח"ל. בנובמבר 66' השתחרר לוי מהצבא, ביוני 67' השתתף כקצין בשירות מילואים בגדוד 66 חטיבה 55 של הצנחנים ונטל חלק בקרבות הקשים לשחרור ירושלים, ובהם הקרב המיתולוגי על גבעת התחמושת. הוא מתגורר כיום באחד מקיבוצי עמק חרוד. הפצוע השני בתקרית נפצע קל והועבר לטיפול בבית חולים בצפת.

למחרת היום ביום שישי 7.6.64 נערכה הלוויתו של סמל מתי (מרדכי) כ"ץ שנהרג בתקרית המיותרת. מתי כ"ץ בנם של צפורה ומשה כ"ץ מייסד "גלריה לאמנות כ"ץ", הגלריה הראשונה בתל אביב גדל והתחנך בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "הר-נבו" ובבית הספר "תיכון חדש'. היה חבר פעיל ומדריך.

בתנועת הנוער "המחנות-העולים" הוא התגייס לנח"ל המוצנח ובמסגרת שירותו בגדוד הצנחנים עבר קורס מ"כים. לאחר שחלה בצהבת בצבא, התעקש מתי לשוב ולשרת כחייל קרבי, עבר קורס מש"קי קשר, והפך לקשר הפלוגתי. בן 19 וחצי היה בנופלו. הניח הורים ואחות רות. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.

לאחר שנפל, מצאו הוריו במגירה שבחדרו דברי הגות, אותם רשם כסיכומים למחשבותיו ואת מחברת השירים, אשר היו ביטוי לחוויותיו האישיות. ביניהם נמצאו גם שירי אהבה שכתב מתי לחברתו, אשר למדה רפואה מעבר לים. אחדים משירים אלה התפרסמו בעיתון מייד לאחר מכן, ובין הרבים שהתפעלו מן השירים היה גם המשורר נתן אלתרמן. בעידודו של אלתרמן הוציאה המשפחה לאור את קובץ השירים של מתי "עם בוא שמש", ביום השנה לנפלו.

בעקבות התקרית זומן מפקד חולית הסיור הקצין י. לחקירה ולבירור גם אצל הרמטכ"ל יצחק רבין. הוא נשאל-נחקר מדוע למרות שהבחין כי טעה בניווט נכנס לשטח הסורי ולא מיהר לצאת משם עם חייליו מבעוד מועד .עוד נשאל לפשר "נסיגה מבורדקת" וכמו-כן התברר מרישום מצאי כלי הנשק ביחידה כי נעלם כלי נשק. ייתכן כי זה כלי הנשק שהסורים דיווחו כי הושאר בשטח על-ידי חיילי הסיור. גם חיילי חוליה אחרים נחקרו בעניין התקרית. מעניין אם מפקדים בכירים יותר נחקרו למידת אחריותם ומעורבותם בתקרית זו.

מפקד חוליית הסיור, הקצין י. המשיך לשרת בצה"ל תקופה, יצא ללימודים אקדמאיים וקודם בהמשך בדרגות במסגרת שירות המילואים והגיע לדרגת סגן אלוף. יודגש כי כתבה זו אינה תחקיר אלא אזכור אירוע היסטורי שנשכח-הושכח עם השנים.