חרפה עליבות ובושה

בצהרי היום הכתה בי ידיעה אותה ראיתי באתרי החדשות. נשיא המדינה האזרח מספר אחד, הוא יצחק הרצוג, התקשר אל הארכי מחבל אבו מאזן על-מנת לברכו לרגל חג הקורבן ובאותה שיחה, כך פורסם, הדגיש הנשיא כי הוא מגנה בתוקף את הפגיעה שהתבצעה בימים האחרונים בפלשתינים חפים מפשע על-ידי קיצוניים. אוי לבושה.

נזכיר את שידוע - אבו מאזן מנהל רשות רצחנית ובפועל מעודד טרור ורצח יהודים. כמחצית מתקציב הרשות מוקדשת לתשלומי משכורות לרוצחי יהודים ו/או למשפחותיהם כאשר כל המרבה לרצוח הרי זה משובח ובהתאם לכך התשלום. בנוסף הרשות שהוא בראשה מעודדת טרור ותומכת ברוצחים בפרהסיה תוך מתן כבוד, פרסים והאדרה לשמם, יימח זה.

ספרי הלימוד בהם "מחונכים" רוצחי העתיד הערבים מלאים אנטישמיות והסתה נגד יהודים, אבו מאזן פועל נגד ישראל בזירה הבינלאומית והכול מעיד כי לפנינו אויב אכזר וחסר רחמים. אויב הרוצח בנו ומפיל בקרבנו חללים.

לאסוננו, הנרצחים היהודים בחודשים האחרונים הם רבים והלב קולקטיבי של עם ישראל פצוע ושותת דם. הכאב הזה אינו מרפה ובכל פעם בו מתווספים לאסוננו קרבנות נוספים, זרם הדימום גובר ועמו הכאב שמתעצם מאד. ואחרי כל זה מוצא לנכון נשיא מדינת היהודים לגנות "פגיעה בפלשתינים חפים מפשע" על-ידי קיצונים יהודים? מה זה צריך להיות? את מי הוא מייצג בהתרפסות המשפילה הזו?

בשנה וחצי האחרונות נרצחו כאן יהודים רבים, חלקם על-ידי שלוחיו של הארכי מחבל אבו מאזן. האם שמענו שהטרוריסט הזה שדם יהודי רב על ידיו עוד מימי רצח הספורטאים במינכן (טבח אותו דאג לממן ולתכנן) התקשר אל ראש הממשלה או אל נשיא המדינה כדי להתנצל, כדי להביע השתתפות בצער או כדי לגנות? לא ולא ולא - שתיקה רועמת.

מה אם כן גורם לאזרח מספר אחד להתנהג בצורה כה עלובה, לוותר כליל על הגאווה הלאומית של אזרחי המדינה, לגנות ולהדגיש את הגינוי על אובדן רכוש שנגרם על-ידי "קיצונים יהודים", רכוש ולא נפש.

ושאלה נוספת לנשיא - על מי רחמיך? על אותם ערבים בני הכפר שחילקו תופינים ועוגות לאחר רצח יהודים ובכך הביעו שמחתם על דם יהודי (נוסף) שנשפך? על אותם מחבלים המטילים בקבוקי תבערה, אבנים ומכל הבא ליד על יהודים בצירי התנועה במטרה לרצוח אותם נפש? על אותם פורעים שחסמו בשבוע שעבר ציר תנועה מרכזי בלב בנימין בהשביתם את חייהם של אלפי יהודים ואגב כך מנסים לחבל ביהודים, לגרום להם נזק, לפצוע אותם ולרצוח בהם? על אלה אתה מרחם?

לא נעים לומר אבל אנוס אני לומר אמת. הנשיא הזה, חיים הרצוג, אינו הנשיא שלי ובאם לדייק בוודאי אינו מייצג אותי, את משפחתי, את הקהילה בה אני חי, את אחי בהתיישבות ואף את כל היהודים בארצנו, באשר הם, החפצים בחיים ליהודים, בביטחון ליהודים, בשימור וטיפוח גאווה לאומית ובשמירה על אחדותנו אל מול האויב.

לא כאן המקום להרחיב בעניין פעילויות נוספות של הרצוג, כדוגמת התייצבותו לצד המוחים נגד הרפורמה המשפטית. אציין רק כי התנהלותו החמורה והמבישה אל מול הארכי מחבל מחמוד עבאס משתלבת היטב עם נטיות לבו, ערכיו, מוסריותו ואישיותו כפי שאלה באים לידי ביטוי בעניינים נוספים.