רוח הבושה

היש עוד אומה בין אומות העולם אשר מבליגה על הנפת דגלי האויב בתחומה, המחרישה אל מול קריאות לחטוף את חייליה, המתעלמת מצועדים הקוראים לאויביה להשמידם, המקבלים שכר והטבות מפליגות מכספי משלם המיסים אותו מבקשים להפציץ בסיוע שונאיה?

במלוא עליבותה, במלוא כלימתה, במלוא חרפתה, במלוא חוסר האונים המביך, מרימה מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית את ידיה בבושה ונכנעת למציאות מעוותת בה נבחרי ציבור הנהנים מהדמוקרטיה הישראלית האיתנה והיציבה, מביטים לעברה בבוז ופועלים באופנים שונים כנגדה.

דוגמה מטרידה לכאורה להתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות של נבחרי ציבור למדינה לסמליה, לערכיה. ראש העיר עראבה, עיר ואם במדינת ישראל, עומר ואכד נאסר, הוא ככל הנראה ערבי פלשתיני גאה קצת יותר מהיותו אזרח ישראלי גאה, בעל רזומה מרשים בתמיכת ובהוקרת תומכי טרור וסייעניהם, מבקשי נפשם ואדמתם של היהודים, תחושה אשר מלווה אותו עוד טרם שנבחר לתפקידו הציבורי והחשוב.

מסע האהבה וההערצה של ראש העיר לשונאי יהודים ותומכי טרוריסטים מתקיים בתחנות חייו השונות. לפני שש שנים השתחררה המחבלת לינה ג'רבוני אשר ריצתה עונש מאסר בגין סיוע לג'יהאד האיסלאמי שביקש לבצע פיגועי מוות במדינת ישראל. מי קידם אותה בברכה? מי השתתף בפסטיבל השמחה לרגל שחרורה? נכון, ראש העיר הנכבד. אשר לדבריו לא כיהן כראש עיר בתקופה זו. ג'רבוני אינה לבד.

ווארדה בכראווי, מחבלת נוספת, אף היא בת העיר עראבה, השתחררה מבית הכלא לאחר שסייעה לאהובה, מחבל החמאס, לבצע פיגוע התאבדות בתל אביב, המחבל נתפס טרם שעלה בידו לקטול חיי בני אדם חפים מפשע. לרגל שחרור "דמות המופת", "המודל לחיקוי", מושא הערצה וחיקוי לדור העתיד של עראבה, זכתה אף ווארדה לצעדת גבורה משלה, בהובלתו של? נכון, כבוד ראש העיר.

ווארדה המשוחררת לא קיבלה במהלך צעדת הגבורה של "שוחרת השלום", "אוהבת האדם", תעודת הוקרה על מפעליה החשובים, ברם רבים ורעים אחרים בקרב שונאי יהודים ומדינת ישראל זכו לתעודות הוקרה. בין הזוכים להיכתב על כותל הבושה של ראש עיר "השלום והאחווה", אם מחבל שביצע פיגוע ירי נגד יהודים, צעירה התומכת בגדודי חללי אל-אקצה ועוד שכיות חמדה, מבקשות מות היהודים. ראש העיר עראבה השתתף אף בצעדה בה נשמעו קריאות להפציץ את תל אביב.

האירוע הפומבי האחרון בו נטל חלק היה בעת שאזרחי ישראל נהרו לממ"דים בעקבות שיגורי הרקטות של ארגוני הטרור בעזה במטרה לטבוח באזרחים חפים מפשע במדינת ישראל. אירוע זה התקיים בהשתתפות השייח ראיד סאלח ממציא תיאוריית הכזב: "אל-אקצה בסכנה". באירוע זה נשמע הטקסט הבלתי נסבל והבלתי נתפס:

"הו אסיר, תקוף שוב, חטוף חייל ושחרר אסירים".
"הו עזתי תרמוס את המשת"פ והמרגל".
"מעראבה ברכות לעזה שלנו אצילת הנפש".
"הו גוב שכולו אריות, הנה העם שלך בגלוי".
"הוצאנו צלף אחד לעיון אלחראמיה, הוא קרע אותם לגזרים בכדורים וברובה".

עד כאן הטקסטים המזעזעים מצעדת השנאה, טקסטים של ההסתה לחטוף חיילים, לרצוח יהודים.

לראש העיר עראבה יש הסברים לכל אירוע בו השתתף, נטל חלק, או היה פאסיבי, ברם נדמה כי צבר האירועים בעירו, בהם היה שותף פעיל או סביל, הגדישו את הסאה ומחייבים בירור רציני, יסודי ומעמיק. ראש העיר מבהיר בתגובותיו כי לא הוא ארגן את הצעדה בהשתתפותו בה נקראו קריאות עידוד לחטיפת חיילים, לעידוד רצח יהודים, הבהיר כי הוא מתנגד לקריאות שהושמעו בצעדה, הסביר כי העניק את אות ההוקרה לאם המחבל מטעמים הומניטריים.

אסור שתהייה הכלה מכל סוג למציאות זו, בה אזרחים ישראלים, בלב מדינת ישראל, מעודדים בהתלהבות את הטרור נגד היהודים, מדינת ישראל על זרועותיה השונים חייבת לטפל בהתבטאויות קשות אלה באופן מכריע במרחב הפרטי ועל אחת כמה וכמה במרחב הציבורי. מדינת ישראל על זרועותיה חייבת לבצע עצירה מיידית לחקירת הרוח הרעה, הרוח הלאומנית, הרוח הבזה למדינת ישראל לערכיה, לסמליה, רוח הבושה. חייבים לבחון את כל ההיבטים ולבוא חשבון עם אזרחים המעודדים תומכי טרור. ממשלת ישראל חייבת לעצור את התופעה במלא העוז, במלוא העוצמה.

ראש העיר עראבה ודומיו חייבים לקבל החלטה, הלנו אתם אם לצרינו, האם אתם מחנכים את בני עירכם לקיום משותף, לאחווה, לשלום או לשנאת יהודים וכמיהה לשגרם הימה ללא מצופים. ממשלת ישראל חייבת לקבל החלטה על אופן הטיפול במבקשי רעתה ויפה שעה אחת קודם.