הכלבלב מקיבוץ מגידו

תעודה

שנת הלימודים תשפ"ג הסתיימה, ונכדיי קיבלו תעודות. פתאום נחת עליי ציוץ מדהים של אוריה קניג: "זו התעודה, שהייתי רוצה לתת לכל המורות של בנותיי: ניכרת השתדלותך לנצל היטב את המאגר של הערכות מילוליות מוכנות מראש. הנך מגלה יחס מכבד לתוצאות החיפוש בגוגל 'הערה אישית לתלמיד'. יכולתך להשתמש בפונקציית 'העתק' ו'הדבק' ראויות להערכה. עלי והצליחי".

להתראות - אם לא תנקטו ריונות, מורותיי, ותשביתו את הלימודים - בחלוקת התעודות במחצית הראשונה של תשפ"ד.

השתגעתם?! 1

"רואה בחומרה את האלימות שהפעילו בימים האחרונים גורמים קיצוניים כלפי אזרחים פלשתינים", אמר יואב גלנט, שר הביטחון לחוסין א-שייח', הממונה על עניינים אזרחיים ברשות הטרור ברמאללה. איני מתייחס לשימוש של גלנט בכינוי "פלשתינים" לערביי שומרון. כדאי, ששר הביטחון יידע, שאין עם פלשתיני, ולא היה מעולם. גם הערבים יסבירו זאת לשר גלנט.

דברי גלנט משקפים את העמדה המקוממת של מערכת הביטחון, שחודשים רבים הכחישה את העובדה, כי מתנהלת ביהודה, בשומרון ובירושלים מלחמה של ערבים ביהודים, וגם די לא טרחה להגן על היהודים (נדמה לי, אבל תקנו אותי אם אני טועה, שמערכת ביטחוננו הוקמה רק כדי להגן על המדינה ועל תושביה). כרגע, שוב הִכּוּ ערבים ביהודים, ויפי-נפש חסרי הבנה כלשהי, כולל הרמטכ"ל ושר הביטחון, מטיפים, כי המוסר היהודי קובע, שיש להגיש לתוקפים בנימוס ובעדינות את הלחי השנייה, ולהכיל את המכות.

אנחנו גרים בעוונותינו בשכונה שבה כבוד וכוח מנהלים את החיים. כדי לשרוד בשכונה איומה זו עלינו לדבר ערבית, ועוד יותר חיוני - עלינו להבין את התרבות הערבית ולא לדבר אידיש, פולנית, או שוודית. במזרח התיכון כבוד (כּראם בערבית) הנו ערך חשוב מאין-כמותו; ואם פגע מן-דהוא בכבודך, עליך להגיב בהתאם. כלומר, להכותו חזרה בכוח רב יותר למען ייראו ויידעו. וָלא - תיחשב לחלש, וכמי שראוי למכות, לבוז וליחס מזלזל.

בעקבות התנהגותנו יפת-הנפש קרא חסן נסראללה למדינת ישראל קורי עכביש, ובגליל, בשומרון, ביהודה, בירושלים ובנגב אין מתייחסים אלינו כריבון, אלא כאל ילדי כאפות. לכן, ערבים מעזים להכות חיילים, להתחצף אליהם, ולגנוב מהם נשק ואמצעי לחימה. לו ניסו לעשות זאת מול חייל/שוטר ערבי במדינה ערבית - התגובה הייתה אחת, ברורה ואלימה ביותר. התרפסות גלנט בפני הערבים משדרת חולשה - כמו מדיניות מערכת הביטחון והמשטרה; ולכן, מזמינה התקפות נוספות עלינו והנצחת אבדן המשילות.

תגובת חלק מהמתיישבים בשומרון לפיגועים מובנת מאוד לערבים, ומזהירה אותם - היזהרו, ואל תטעו: איננו בני-מוות, כפי שסבורים במדינת תל אביב, אלא הריבון. יהיה נקם קשה על אלימות, ואנחנו, ורק אנחנו, נקבע עד כמה אלימה תהיה נקמתנו. זו הייתה יכולה להיות ראשית קימום ההרתעה הישראלית שאבדה עקב התנהגותנו הנלוזה. דרך אגב, את המסר החשוב הזה לימד אורד צ'ארלס וינגייט את אנשיו עוד במאורעות 1936-1936, והוא אבד מרוב יפִי-נפש, שמובילים לאובדננו.

השתגעתם?! 2

רא"ל הרצי הלוי, הרמטכ"ל הטרי, גרר רגליים לנוכח הגילויים הראשונים של המרדה לסרבנות בצבא - יחד עם חונטת הגנרלים, שביצעה פוטש (הפיכה צבאית) ללא ירייה אחת בינתיים; והוא ממשיך לאכזב. בנאומו בשבוע שעבר בפני מסיימי קורס קצינים דיבר הלוי על הכל - חוץ מהבעיות האמיתיות של צבאנו: התפרעויות ביהודה, בשומרון ובירושלים, חידוש ההמרדה לסרבנות וכשירות הצבא.

במקביל, הוא תמך בקול גדול, שלא מאפיינו, באלוף יהודה פוקס, מפקד פיקוד המרכז, ובאל"ם אליאב אלבז, מח"ט בנימין, שהמתיישבים מאשימים אותם, אישית, את מערכת הביטחון ואת המשטרה בהתעמרות בהם. "ההשתלחות במי שמקדישים את חייהם להגן, פוגעת בביטחון האזרחים", קבע הרמטכ"ל. מן הראוי היה שרא"ל הלוי, שמדבר הרבה על "צבא העם", יבדוק מדוע רוגזים המתיישבים (לעניות דעתי גם הם חלק מהעם כנראה) על שני הקצינים הבכירים, ומדוע כיוון אל"ם אלבז את נשקו לעבר מתיישב (שוב, לעניות דעתי, בניגוד לפקודות הבטיחות, כנראה) בתקרית בעטרת. "קְשוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קשוט אֲחֵרִים". כך אמר ריש לקיש (מסכת סנהדרין י"ח, עמוד א').

הגדילו לעשות מי שיצאו נגד הביקורת על הקצינים ועל הצבא. "פגיעה במפקדי צה"ל כמוה כפגיעה בדגל ישראל...", קבע יואב גלנט, שר הביטחון בהגזמה פראית. מחר עוד יקבע שר השיכון כי ביקורת על סגן-ראש (בפועל) של תת-מדור הביוב במשרדו הנה פגיעה בדגל ישראל. זה מזכיר את את הימים הארורים אחרי מלחמת ששת הימים, שבהם שגשגה תרבות האלבומים, וקצינים בכירים בצבאנו הפכו כמעט קדושים, ומעשיהם (סליחה - הצ'יזבאטים על-אודותיהם) הפכו לאגדות, וכיכבו במדורי רכילות. כזכור, זמן קצר אחר-כך הביסו אותנו גנרלינו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

"צה"ל הוא צבא העם, כוחו ועוצמתו, טמונים באחדות השורות. גרירה של צה"ל ומפקדיו לוויכוח ומחלוקת, היא מדרון חלקלק המסכן את קיומה של מדינת ישראל. אסור לנו לאפשר לאף אחד להשתמש בצה"ל ככלי ניגוח בקמפיינים פוליטיים או כחלק מאמירות מסיתות של אנשים עלומי-שם" - הוסיף גלנט. מעניין איפה היה ולמה שתק, כשחונטת הגנרלים הסיתה לסרבנות, וכשסיכלה את החלטת ראש הממשלה לפטרו.

צה"ל, שב"כ, המוסד, המשטרה, מכבי-האש, הרבנות הראשית, הפרקליטות, מערכת החינוך ועוד ארגונים רבים אמורים להיות משרתי ציבור, למרות שאינם חושבים כך. ראו את ספרה של דינה זילבר, בוגרת תוכנית וקסנר, שהייתה המשנה-ליועץ המשפטי לממשלה, ואת התנהגותה כפקידה בכירה בשירות הממשלתי. צריך להזכיר בהתמדה למי שאמורים להיות משרתי הציבור, שזו הסיבה היחידה לקיומם. לכן, מותר ואף רצוי בדמוקרטיה לבקר את פעולתם; וגם לאזרח, שהיה חפ"ש (חייל פשוט), מותר לבקר את הצבא, את הגנרלים ואת מערכת הביטחון. מהיכרות עם הרבה מאוד בכירים בצבא ובמערכת הביטחון איני סבור שהם מלאכים ואני בטוח שאינם קדושים. אם אינם מספקים את הסחורה שלמענה גויסו לתפקידיהם - הגנה על המדינה ועל אזרחיה - הם מועלים בתפקידם, וראויים לכל מילת ביקורת וגנאי.

מערכות ביטחון ברחבי העולם וגם אצלנו נוהגות להתחבא מאחורי סלנג עמוס בראשי-תיבות, כדי למנוע ביקורת עליהן בתירוץ שרק הם מבינים בביטחון. ששת העשורים מאז מלחמת ששת הימים הפריכו לחלוטין את התירוץ הזה. גנרלינו אינם מבינים יותר מדי בביטחון (ראו, למשל, את ריבוי הערכותיהם השגויות לחלוטין), ואינם חוטאים בניקיון כפיים. כך, חסרה במדינתנו מערכת ביקורת עצמאית על צה"ל ומערכת הביטחון - מחוץ למערכת הביטחון, ולא בתקשורת, שהפכה ללהקת מעודדות (צ'יר-לידרס) של מערכת הביטחון, ולא בוועדת הכנסת לחוץ ולביטחון, שעתירה בגנרלים במיל', והפכה מזמן לחותמת גומי. באין מערכת כזו - מסתאבים צבאנו ומערכת ביטחוננו. "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ ..." (דברים ל"ב, פסוק ט"ו).

האם פריז בוערת?

כידוע, הורה אדולף היטלר לשרוף את פריז במהלך הנסיגה הנאצית ממנה בשנת 1944. אז לא בערה פריז בגלל גחמה של מטורף, וכיום היא בוערת בגלל טמטום של מנהיגי אירופה בראשות אנגלה מרקל, שששו לקלוט מיליוני מוסלמים, שפשטו על מדינות אירופה המערבית ועוסקים במרץ מאז במציצת לשדן, בהריסתן ובאסלומן. כך, מתאבדת אירופה המערבית בשמחה, והתהליך אינו הפיך. לרוצים להבין יותר - אני ממליץ על הספר "המוות המוזר של אירופה" לדאגלס מאריי (סלע מאיר, 2017), ועל הספר, "ציביליזציות גוועות" לדיוויד פ' גולדמן (סלע מאיר, 2013).

לאור העשן הסמיך, המיתמר מרחובות פריז, ומעיד על המצב הקשה בעיר, שמחייב כנראה הכרזת מצב חירום, "אין מנוס מקריאה למנהיגי צרפת המתחסדים לנהוג באיפוק, ולהימנע לחלוטין מצעדים חד-צדדיים, שעלולים רק להחריף את העימות", צייץ דרור אמיתי. אמיתי קורא לשני הצדדים - הקתולי והמתפרע, שהפרוגרס והתקינות הפוליטית מונעים את קריאת שמו המפורש - לשוב מיד לשולחן המשא-ומתן במטרה לקדם במהירות האפשרית את פתרון שתי המדינות - קתולית ומתפרעת - כשפריז תהיה עיר הבירה החצויה של שתיהן.

אפליה. נקודה

פסיקת בית המשפט העליון של ארצות-הברית, ששוללת מן היסוד את חוקיות האפליה המתקנת, הנה נוק אאוט חמור ביותר לפרצופם של הפרוגרסיווים. אין פלא, שהנשיא לשעבר ברק אובמה והנשיא ג'ו ביידן הזדעקו, ותקפו אותה בשצף-קצף.

ואני נזכר בחיוך באחד ממוריי באוניברסיטה של טקסס, שאמר לא פחות ולא יותר, עוד לפנני ארבעים שנה, כי אפליה מתקנת נותנת לגיטימציה רחבה לאפליה - כיוון שהיא עוד סוג של אפליה.

מה יעשה פלוטו?

הפגנות ערביי נחל עירון נגד שכניהם מקיבוץ מגידו בתביעה לקבל את מה שהם מכנים, אדמותיהם שנלקחו מהם בתש"ח, מסכנות מאוד, לצערי, את שלומו של פלוטו, הכלבלב מקיבוץ מגידו ואת רווחתו.

אם זה יגיע לבג"ץ הרי כמעט ברור שפסיקתו תהיה בעד הערבים - כי זו דרכו. הוא עשה זאת כבר בפסק-דין קעדאן (בג"ץ 6698/95), הידוע לשמצה. השפעת פסיקה כזו תהיה חמורה ביותר, כי מאות יישובים עבריים, כולל תל אביב, יושבים על קרקע שישבו בה ערבים (ולא תמיד היו בעליה).

אין שמחה כמו שמחה לאיד, קבעו לפניי. אני רואה לנגד עיניי את הקיבוצניקים הצדקנים ממגידו, אנשי השומר הצעיר, שע̤רים ורגישים לכל עוולה כביכול, שערבים טוענים שמעוללים להם, ופעילים בכל מאודם נגד ההתיישבות ביהודה ובשומרון, ומשער מה עובר במוחותיהם. כמותם, רבים מקיבוצי השומר הצעיר יושבים על קרקעות, שהתפנו מתושביהן הערביים בתש"ח. אני מחכה בכליון אזניים להתעמלות המילולית המבריקה של השמוצניקים, שתטהר את השרץ. הם מצטיינים בניסוחים שלא יקלקלו את המציאות הניבטת בחלומותיהם.