"רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות", התבטא הקיבוצניק, מנהיג מפא"י המחנך, יעקב חזן אשר נפטר בדיוק לפני 31 שנים. חזן המנוח לא היה קוטל קנים הוא נמנה על מייסדי השומר הצעיר, על מייסדי מפ"ם ועל מייסדי הקיבוץ הארצי, איש הגות וספר, אידאולוג ערכי. דבריו של יעקב חזן מקבלים משנה תוקף בימנו אלה אל מול גילויי הבורות והבערות בזהות היהודית השורשית והנמנה.
גידולי המים הצומחים לנגד עינינו, מטרידים מאוד, אלו גידולי מים חסרי השורשים, חסרי חוליות העומק ההיסטוריות של עם הנצח, חסרי הקשר הלאומי היסטורי של העם היהודי לארצו.
די היה לראות את הבורות של חברי התאגדות הטבחים שזכו למעמד אייקוני כמובילי תרבות בעידן הריקנות שהתרגש עלינו, המודיעי כי יום החורבן הלאומי, יום ט' באב אינו יום אבל עבורם והם מזמינים את לקוחותיהם ליהנות ממאכלי הגורמה בשמחה רבה ביום חורבן העם היהודי.
די היה להביט בצער אמיתי וגדול, על אחד ממעצבי דעת הקהל אשר לעיני כל מתבררת עומק ריקנותו בחשיבות יום החורבן הלאומי, היום בו נשרף בית הבחירה, היום בו הוגלו היהודים ממולדתם.
די להיות נבוך עד כדי התכווצות ורצון להיבלע בבטן האדמה בשומעך נבחרי ציבור שאינם יודעים, מבינים מהי חשיבותו של הר-הבית הלב הפועם בכל יהודי בכל מקום בו נמצא וסבורים ואף מצהירים על בורותם לעין כל בהצהירם באופן נחרץ כברי סמכא כי שריד מקדשנו, הכותל המערבי הוא המקום הקדוש לעם הנבחר.
שלוש דוגמאות מחורבן אחד, כדי שחלילה לא נתקף את הבורות חובה להתמודד עימה, בכל האמצעים החינוכיים העומדים לרשותנו.
כל זמן שיישאו מיעוט יהודים, עיניהם בציפייה ובגעגוע אל הר הבחירה ההר יישאר מחוץ לתודעה, יישאר כמשהו המזוהה עם חבורת הוזים, משיחיים, פונדמנטליסטים, קנאים שאין חלקו הגדול של הציבור רוצה להיות עימם.
ההר שייך ליהודי כל העולם, לכל יהודי, לזה הבוחר לעלות אליו בקדושה ובטהרה לזה הנושא ראשו ועיניו אליו בתפילתו שלוש פעמים ביום, לזה שבתודעה שלנו חקוק באותיות של זהב הר-הבית כלב האומה הפועם.
יהודי בעמדו תחת החופה נשבע את שבועת זכירת ירושלים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", יהודי הבונה בית חדש משאיר חלק ללא טיח, חשוף להראות את הגעגוע והכמיה לבניית ירושלים השלימה.
הר-הבית אינו מקום של שנאה, אינו מקום של מחלוקת, ריב ומדון, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", הר-הבית הוא המקום העושה את כל בני האל, בני האדם חברים. אם רק ירצו, אם רק נרצצה.
אל מול גלי הבורות והבערות המטרידים, חובה להגביר את תודעת הזהות היהודית, לחזק את השורשים הרופפים, לבנות את בית הבחירה בלבבות האומה, לא כשייך למגזר כזה או אחר כי אם כליבו הפועם של כל העם היהודי לגווניו. הגיעה העת שבכל בתי הספר, ללא הבדל, ילמדו שיעורי ממורשת ישראל בעמקות, ביסודיות, מתוך חדווה ותשוקה לחזק את השורשים.
כמה נורא יהיה זה אם לא נתאמץ כולנו לבסס מחדש את הקשר והברית של חלק לא מבוטל מהיושבים בציון על אדני ההיסטוריה היהודית ולא רק על היותנו מעצמה צבאית חשובה ועוצמתית. ראוי להדהד את דבריו של ראש הממשלה המנוח, מנחם הגין: "לא בזכות הכח אלא בכח הזכות אנו נמצאים בארץ-ישראל ובירושלים."
