האם אינתיפאדה של הדרוזים בסוריה צריכה להדאיג אותנו

מוקד ההפגנות בכיכר אל-כראמה בעיר סוידא, שהפכה למעין "כיכר תחריר" של האינתיפאדה הדרוזית. הדרוזים חשים כי אין להם כבר מה להפסיד ונשבר מחסום הפחד. חלק מהסיסמאות שהצעירים האמיצים מעיזים לקרוא נגד המשטר, הם ממש בסגנון "האביב הערבי" מלפני עשור, כגון: א-שַעְבּ יֻרִיד אִסְקַאט א-נִזַ'אם" - העם רוצה להפיל את המשטר. יש גם סיסמאות חדשות בחרוזים כמו: "בַּדְנַא אל-עִיש אל-כַּרַאמִי יא בשאר אל-חַרַאמִי" - רוצים חיים של כבוד יא בשאר הגנב!

להפגנות ההמוניות בהן משתתפים מאות צעירים, הצטרפו הסוחרים המשביתים את העסקים והפקידים שהפסיקו ללכת לעבודה. המפגינים קוראים לביצוע החלטת האו"ם 2254 (מפת דרכים לסיום המלחמה, לבחירות ולחוקה) ולהוצאת הכוחות הזרים, בראשם אירן ורוסיה, מחוץ למדינה. המוחים מתלוננים על רמיסת כבודם של הדרוזים בעקבות הרעב, העוני והאבטלה, אבדן הביטחון הכלכלי והאישי. נראה כי התפרצות המחאה האחרונה באה בעקבות ירידה דרסטית בערך הלירה הסורית, בזמן שהמוצרים כל הזמן מתייקרים. למרות ההתפייסות של מדינות הליגה הערבית עם המשטר הסורי, שיקום המדינה מתמהמה. קריסת הכלכלה הסורית מורגשת היטב בדרום העני, שם יש מחסור יומיומי בחשמל, מים וגז כי התשתיות הרוסות ואינן משוקמות.

השיח'ים, מנהיגי העדה הדתיים, התגייסו לטובת המחאה ופרסמו ביום ראשון גילוי דעת התומך במאבק העדה והטילו את האחריות למצב על המשטר. אנשי הדת שומרים בקנאות על הצעירים שלא ידרדרו לפשע, ולא יצטרפו לארגוני הטרור, בראשם חיזבאללה, המנסים לפתות את הצעירים בתשלום אטרקטיבי.

ערוץ סוידא24 הדרוזי מתאר כבר כמה שנים את המצב הבלתי נסבל בו חיה העדה הדרוזית בדרום סוריה. הייאוש של הדרוזים מובן, הם שורדים בזכות סיוע של אחיהם מהעדה הדרוזית בישראל ובלבנון. ערוץ סוידא24 מדווח כבר שנים על הזנחה מכוונת של הדרוזים ע"י המשטר הסורי, הנובעת מסירובם של הצעירים להתגייס לצבא מאז מלחמת האזרחים. בעוד שדור המבוגרים התגייס לצבא והתקדם לדרגות פיקוד, הצעירים אינם רואים עוד טעם לשרת בצבא המזניח את העדה הדרוזית שולח אותם אל מותם.

מנגד, נוקם משטר אסד בדרוזים על השתמטותם משירות צבאי ומפקיר אותם לידי טרוריסטים ועבריינים. ב-2015 נסוג הצבא הסורי מדרעא וסוידא, רוקן את מחסני הנשק והדרוזים נותרו חשופים לטרור של ארגונים איסלאמיים, הרואים בדרוזים כופרים שדמם מותר. הדרוזים הקימו מיליציה מקומית אך סבלו ממחסור בנשק. ב-2018 ערכו הרוסים המסייעים לאסד הסכם עם ארגוני אופוזיציה מתונים בדרום, לפיו יהפכו לשכירי חרב של המשטר. ההסכם לא שיפר את מצב העדה הדרוזית. נתנו לחתול לשמור על השמנת - טרוריסטים משוקמים היו לאחראים על הביטחון.

הדרוזים לא סובלים רק מהטרור אלא גם מהפשיעה הגואה, חטיפות תמורת כופר, מעשי רצח וביזה ולאחרונה גם מוצף הדרום בסוחרי סמים, המבריחים בעיקר כדורי קפטגון דרך הגבול הירדני בדרכם לסעודיה.

אין ספק כי המשטר בדמשק מודאג ובינתיים נמנע מתגובה, אולי מחשש לחזרה לנקודת האפס - להצתת מחאה חדשה בסוריה בסגנון 2011. נזכיר כי מלחמת האזרחים שפרצה במרץ אותה שנה החלה בדרום סוריה, ודוכאה באלימות. רוב המפגינים היו מוסלמים סונים והדרוזים נשארו ניטרליים. בעקבות הדיכוי האכזרי התפשטה המחאה לכל המדינה. אך הפעם, אם יחזור בשאר אל-אסד על אותה הטעות ויורה לדכא בכוח את המחאה, זו תהיה בעיה לא רק לסוריה, כי מדובר במחאה של עדה הדרוזית.

בחודש יוני 2015, כאשר נסוג הצבא הסורי מהדרום, החלו ארגונים איסלאמיים לבצע מעשי טבח בכפרים הדרוזים. בכירים דרוזים בישראל קראו אז לצה"ל להתערב בדחיפות להצלתם. באותו הקיץ החלה ההתערבות הרוסית במלחמת האזרחים לטובת משטרו של אסד, שהובילה לחיסולם של הארגונים האיסלאמיים בדרום. בכך נמנעה הסתבכות של ישראל במלחמה.

כעת המשטר בדמשק מרושש ושקוע בחובות לאירן ואין ביכולתו לשקם את הכלכלה. על כן, ספק אם יהיה מסוגל להיענות לדרישות הדרוזים ולשפר את מצבם בעתיד הנראה לעין. אם התסריט של דיכוי האינתיפאדה הדרוזית בכוח יתרחש חלילה, האם יוכלו הדרוזים בישראל לעמוד מנגד?