חמישים שנים למלחמת יום הכיפורים, מלחמה שהחלה בהפתעה, שגבתה אלפי קורבנות, שנחרטה בזיכרון הלאומי כמחדל ומאז הייתה למשל ושנינה. מלחמה בה ההנהגה הצבאית והמדינית שילמה את מחיר השאננות, מחיר העיוורון, מחיר היוהרה, מחיר הקיבעון, מחיר דמים מלא. מלחמה שלגנותה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שבחנה את כל ההיבטים, כדי שחלילה אירוע אסוני מסוג שכזה לא יתרגש על מדינת ישראל שוב.
חלפו עשרים שנים מהמחדל הנוראי - המלחמה שכולם רוצים לשכוח על-אף סופה המכריע והניצחון המזהיר. חלפו שני עשורים בלבד ושוב אירע אסון לאומי, רוצחים מתועבים, מליציות וחוליות טרור רצחניות הוכנסו בדרך המלך ללב מדינת היהודים היחידה, קיבלו נשקים, תחמושת ונתנו הבטחות סרק על נייר חסר ערך.
שלושים שנה לאסון אוסלו, אסון שגבה למעלה מאלף וחמש מאות "שלום". הסכם שאדריכליו לא עמדו מעולם לדין, הסכם שהכניס בעיניים פקוחות לרווחה את אויביה המרים של מדינת היהודים, הסכם שסופו פרסי נובל, מחיאות כפיים על מדשאות הבית הלבן, ואלפי משפחות שחרב עליהן עולמן.
אל מול מחדל יום הכיפורים, הפצע המסרב להגליד גם לאחר יובל, הפצע המדמם בכל שנה מחדש וזוכה לתהודה ציבורית עצומה ובצדק, הרי שמחדל אוסלו כמעט ואינו מצוין, קורבנותיו החיים והמתים אינם זוכים להתעניינות, מוספי עיתונים אינם נכתבים בכאב על עיוורון ההנהגה ושתיקת הצמרת הצבאית.
אין מחקרים אקדמאים, היסטוריונים אינם מתעמקים באסון אוסלו, בכל שנה לא נחשפים עוד ועוד מהלכים שהובילו לליקוי המאורות של ההנהגה הישראלית, אין סרטים המספרים את גודל הטרגדיה, אין מחזות, אין יצירה מתועדת, אין ועדת חקירה ממלכתית. מחדל אסון אוסלו נעטף באלם ובשתיקה. אין עצרת ממלכתית לזכר קורבנות מחדל אוסלו, המתים מתו, הפצועים נושאים צלקותיהן כאנדרטה חיה למחדל הנורא.
כשאני שומע שותפי סוד שהיו מעורבים במחדל אסון אוסלו המצדיקים את המהלכים הנוראיים, מעזים להתראיין בעזות מצח מחפירה, אינם מרכינים ראש ומבקשים סליחה על האסון שהמיטו על מדינת ישראל ואזרחיה, אסון עימו אנו מתמודדים עד ימים אלה, איני יכול שלא לדרוש גם באיחור ועדת חקירה ממלכתית, אל מול משיחי השקר של מחדל אוסלו אשר במקום להצטנף מלאי בושה וכלימה במרתפי ביתם, מרהיבים עוז ומטהרים בק"ן טעמים את השרץ.
בראותי את חדלי האישים הללו אני מתקומם, אני מבין כי מחדל מסוג נורא שכזה עלול להתרגש עלינו שוב. ראוי לתקן עוול היסטורי זה, חובה להציב את מחדל אסון אוסלו בחזית האירועים מהם יש להפיק לקחים. לא נקמה מתבקשת כאן בשם קורבנות המחדל כי אם לקיחת אחריות, הפקחת לקחים, הסקת מסקנות. ראוי שוועדת החקירה תחקור באופן יסודי את משיחי השקר של הימים ההם, את אופן קבלת ההחלטות, את חוסר התבונה והאיוולת במעשה אסוני זה.
שלושים שנה להסכמי אוסלו והציבור הישראלי משלם עד היום, יום יום, את מחיר האיוולת של מנהיגיו, את מחיר העיוורון, את מחיר ההפקרות ואת מחיר החרפה, מחיר הכנסת גדודי מחבלים וחימושם, טרוריסטים הרוצחים עד היום יהודים רק בשל היותם יהודים, את מחיר מדליות פרס הנובל.
