המחאה האנטי דמוקרטית התחילה את דרכה בשקר, שקר הסכנה לדמוקרטיה הישראלית האיתנה, זו ששרדה את 30 שנות המהפכה המשטרית/משפטית של אהרן ברק הראשון, וזו שתשרוד גם את ההסתה הנוראה, פרי יצירתם של אהוד ברק השני ומרעיו. די מהר נחשף קלונה של המחאה והתגלה פרצופה האמתי - רק לא נתניהו - וכל השאר אינו אלא תפאורה זולה ליעד האמתי: מה שלא הושג בקלפי בדרך דמוקרטית יושג ברחוב באמצעות הפגנות עוקפות קלפי. עם כל חסרונותיה של ממשלת נתניהו הנוכחית היא נבחרה בדרך דמוקרטית, על-אף כל מה שיצעקו שקמה ברסלר והנוהים אחריה.
יותר ויותר נחשפים הקולות והדגלים התומכים במחאה האנטי דמוקרטית, הקולות הישנים המדקלמים את השקר: יש לשים סוף ל"כיבוש". ייתם "הכיבוש" - וייחתם השלום. יגורשו היהודים מלב ארצם - ויבוא לציון גואל. מכאן צץ "הפתרון", שתי מדינות לשני עמים בתוך כבשת הרש הקטנה שנותרה, ארץ ישראל המערבית, לא השלמה.
לא מיותר להזכיר כי אש"ף - הארגון לשחרור פלשתין (כולה!) - הוקם ב-1964, בטרם היות "כיבוש", "גדה", "שטחים" ושאר המושגים הפוליטיים שנועדו לנכר את עם ישראל מלב ארצו, מאותם חבלי ארץ שנכבשו - ללא מירכאות - על-ידי הצבא הירדני ב-1948, כיבוש שהחזיק מעמד 19 שנים בלבד, כמחצית האחוז מתולדות עם ישראל. יעדו של אש"ף לא היה שחרור השטחים הכבושים בידי ירדן שממילא היו בידיים ערביות, אלא שחרור השטחים "הכבושים" בידי מדינת ישראל שבתחומי "הקו הירוק".
לא מיותר להזכיר שאש"ף מעולם לא הפך את עורו, לא כשחתם על "שלום" עם יצחק רבין התמים שהופל בפח שטמנו לו האוסלואידים ולא כשביטל כביכול את אמנתו. גם מכחיש השואה "המתון" והמעונב, מחמוד עבאס, חותר ליעד זה. היעד של עבאס/חמאס היה ונשאר: שחרור השטחים "הכבושים" בידי ישראל, כלומר חיסול מדינת ישראל שבתחומי "הקו הירוק".
לעומת זאת, כאשר האוסלואידים אפשרו ליאסר ערפאת ולחבר מרעיו לבוא ארצה עם צבא המחבלים שלהם, הם החדירו לכאן במו ידיהם סוס טרויאני, צבא כיבוש. בהמשך, בחסות ההלם שבעקבות רצח רבין, הם הזדרזו להסגיר לידי הכובש את ערי יהודה ושומרון, מחדל שהנרצח כנראה לא התכוון לעשות. כך נהפכו שטחים משוחררים לשטחים כבושים ללא מירכאות. במבצע "חומת מגן" נאלץ צה"ל לשלם שוב מחיר דמים יקר כדי לשחרר את לב הארץ מהכיבוש הערבי.
רובם של ערביי ארץ ישראל היגרו לכאן בעקבות גלי העלייה ארצה, כלומר: הציונות והשגשוג שתרמה הולידו את "העם הפלשתיני". מאז הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית ובמהלך מאות שנות כיבוש מוסלמי - אף אחד מהכובשים לא ראה בארץ ישראל יותר ממחוז נידח באימפריה שלו. העם היחיד שראה בירושלים את בירתו היה עם ישראל, הן בתקופת הבית הראשון והן בתקופת הבית השני.
התביעה להעניק מדינה למהגרים הערבים לארץ ולצבאם, המוקמת בחסות העיוורון של יהודים מסוימים ושל אומות העולם - כולל ארצות הברית - אין לה בסיס. היא מהווה הכשר למציאות שנוצרה בעקבות ההיתר הנפשע שניתן לצבא כובש להיכנס ארצה. תגובות המבקרים צפויות: ומה אתה מציע, שהערבים יתאדו? בניגוד למבקרים הדוגלים בטרנספר גזעני של יהודים מיהודה ושומרון, אני שולל טרנספר כוחני של אוכלוסייה כלשהי. ייתכן שאין פתרון לבעיה ובוודאי שאין פתרון עכשיו. אבל זו אינה סיבה להתאבד או להקריב את החזון הציוני על מזבח ה"שלום".
אינני רוצה מדינה דו-לאומית. אם יש פתרון, הוא אינו יכול להימצא בתחומי ארץ ישראל המערבית בלבד. בטווח הארוך הפתרון יהיה אזורי, בשילוב דמוקרטיה, דמוגרפיה וגאוגרפיה: ערביי ארץ ישראל ימשיכו לגור במקומותיהם הנוכחיים, יהיו אזרחיהן של ירדן ומצרים (ערביי עזה), ויצביעו לפרלמנטים שלהן. בטווח הארוך, אזרחי ירדן, המהווים רוב מוחץ בעבר הירדן המזרחי, יגיעו ממילא לשלטון ברבת עמון ושם יימצא הפתרון לזכויות האזרח של אחיהם שממערב לירדן. אבל, בינתיים, יש לשים קץ לכיבוש, לכיבוש הערבי בארץ ישראל.
