הדרן עליך
בתורתנו הקדושה אין סיום במובן המקובל. כל סיום מהווה התחלה חדשה. כמה סמלי הדבר שבשמחת תורה כשחותמים את קריאת התורה בפרשת 'וזאת הברכה', החותמת את חומש דברים בפרט, ואת סדרת חמשת חומשי תורה בכלל, מיד מתחילים לקרוא את פרשת בראשית.
כל מסכת בגמרא חותמת אף היא בביטוי היפהפה 'הַדְרָן עליך', שמקורו בארמית ופירושו: נחזור אליך. במעגל הקריאה ולימוד המסכת עוד נתראה במתיקות ובציפייה דרוכה, כמו שרק תורתנו הקדושה יודעת לתת. כֵּף תורה!
שמתם לב, את בריאת השמים והארץ ביום הראשון בפרשת בראשית חותם הפסוק "ויהי ערב ויהי בֹקר יום אחד". זהו סיום יוצא דופן לעומת חתימת הבריאה בשאר הימים, שבהן התורה חותמת כל יום בריאה במספר סידורי של היום, ולא במספר מונה, בנוסח: "ויהי ערב ויהי בֹקר יום שני/שלישי/רביעי/חמישי/שישי".
מה פֶּשֶר השינוי ביום א'? מדוע נאמר "יום אחד", ולא "יום ראשון" כבשאר הימים? נראה לי שטמון כאן רעיון אמוני עמוק. כידוע, היום ביהדות מתחיל מהערב, ולא בכדי. אי-אפשר להתעלם מהסמליות שבדבר. בכל ערב מצפה הבוקר, ובכל חשיכה טמון גרעין האור. לכן אַל יאוש. אם אַתם חשים מצוקה, היו בטוחים שבע"ה בקצה המנהרה מחכה לכם האור, וכל מצוקה תצמיח בסופה את הישועה.
ביום שבו הִתווה הקב"ה את כלל הבריאה, וּברא את השמים והארץ, על כל מכלול הפרטים שבהם המים, הצומח, החי - וּצבא השמיים בשירות האדם - ושיצאו לאור העולם בימים הבאים, חשוב היה להדגיש את העיקרון שהלילה והיום על סמליותם מכלול אחד הם. הלילה הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהיום. החשיכה מבשרת את בוא האור שהיא נושאת בכנפיה.
יתרה מכך. ניסיתם להדליק את האור ביום? ביום האור חלש וכמעט לא ניכר. הדלקת אור על-רקע אור קיים, אינה בולטת. מתי האור בולט? דווקא על-רקע החשיכה. אז די בפתיל נר, או בהבהוב פנס, כדי להבליט אותו.
כמה סמלי: עוצמת האור גנוזה במהות האפלה. רק על-רקע החשיכה, יודעים להעריך את עוצמת האור. שימו לב, מי שהיה חולה - יודע להעריך מה זאת בריאות. אדם שהיה בסכנת מוות, יודע להעריך את קדושת החיים, ומי שחווה עוני, יודע להעריך כל תמורה כספית. ועם ישראל, שעבר כבר שלוש גלויות במהלך ההיסטוריה - מצרים, פרס ויוון, ונמצא בעיצומה של הגלות הרביעית גלות אדום - מייחל וכל כך מתגעגע לגאולה השלימה. זה נכון בחיי הפרט וּבחיי הכלל. "בערב ילין בֶכי, ולבֹקר רִינה".
הגלות היא שסוללת את הדרך לגאולה. המתכון לגאולה מהגלות הפרטית והכללית הוא להצטייד באמונה. "להגיד בבֹקר חסדך, מתי? כשאמונתך בלילות. כשמרגישים בחשיכה, גם אז להאמין שבחסדי ה' יגיע הבֹקר ויפציע האור.
יום מיוחג
במסגרת התוָיית הבריאה ביום הראשון חשוב לדעתי להדגיש רעיון נוסף הגלום במילה 'אחד'. כל יום הוא אחד וּמיוחד, ואין לו תחליף. לכן יַקֵּר אותו, התחדש איתו, ונַצל אותו כהלכה.
מסופר על רב שאמר לתלמידיו: "עוד מעט יגיע אלינו אורח יקר, וּכשיחלוף - לעולם לא יחזור. מי הוא? "היום הזה"!
פסוקו
זְכור: אתה מיוחד לְעם מיוחד ביום מיוחד!
ונחתום ברוח ימים אלה בפסוק הנפלא: "שומר ישראל שְמוֹר שארית ישראל, ואַל יֹאבד ישראל האומרים שְמע ישראל". אמן!
