כאן נשבר האתוס הציוני

האסון בהקשר ההיסטורי

שום דבר ממה שבנימין נתניהו יאמר ויעשה מהיום ועד אחרית ימיו לא ימחה את ממדי האסון שפקד את מדינת ישראל ולא יכפר על שנותיו האחרונות כראש ממשלתה שהובילו לאסון זה. הכתם הלאומי והאישי לא יהיה ניתן למחיקה גם אם סעודיה, למשל, תסכים לצאת לאור עם מדינת ישראל.

ביום אחד ב-7 באוקטובר 2023 הושמדו בדרך הזוועתית ביותר ערכי יסוד עליהם קמה והושתתה התנועה הציונית מאז שלהי המאה ה-19 וביניהם: ריבונות טריטוריאלית של העם היהודי; כוח מגן עצמאי להגנתו; גאולת אדמות הארץ ופיתוחה באמצעות יישובים עירוניים וכפריים; לאלה צריך להוסיף את ערך אחדות העם במדינתו שריסוקה החלה שנים קודם לכן והגיעה לשיאה מראשית שנה זו בניסיונות עיקשים לבצע מהפכה משפטית בשלטון.

מאז אותם ימי בראשית של התנועה הציונית נאבקו ערביי הארץ נגד היהודים שבאו אליה מארבע כנפות תבל באמצעים אלימים ומזויינים. דמים רבים נשפכו משני הצדדים אבל דרכם הכוחנית לא צלחה עד ל-7 באוקטובר. ביום זה כשלה המדינה מול נחשולי אדם רכובים על טנדרים, כלי רכב, אופנועים ואף הולכי רגל, שפשטו בבוקר שבת שמחת תורה במסע רצח מזוויע וביזה שלוחי רסן על יישובי הספר השלווים. זה היה הניצחון הצבאי הגדול ביותר של הפלשתינים מאז ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

אם נרחיב את היריעה ההיסטורית כדי להבין את משמעויות האסון בראיית תולדות היהודים בארץ זו, נציין כי ממלכת החשמונאים, המהווה מקור השראה נצחי לציונות ומדינת ישראל, הייתה הממלכה היהודית הריבונית היחידה בארץ ישראל מאז חורבן הבית הראשון ועד הקמת מדינת ישראל שהתקיימה לא תחת שלטון זר. רוצה לומר, לאורך אלפי שנים לא נרצחו יהודים כה רבים ביום אחד בארצם הריבונית!

וכמה טראגי להזכיר היום כי בנימין נתניהו נבחר בפעם הראשונה לכהונתו, ב-1996, כשהוא נישא על-כנפי הסיסמה "נתניהו טוב ליהודים" אותה שיחזר עם "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" בבחירות 2015, סיסמאות שעלו באש ועשן השמימה באותו יום מר ונמהר.

אחריות = זה מאלף עד תו

הציפייה כי ממדי האסון האיום יגרמו לנתניהו להישיר מבט לאזרחי ישראל ולהודות באחריותו הכוללת, הייתה מלכתחילה נאיבית ואף מיותרת. האם יחליף נמר חברבורותיו? שהרי מעולם לא לקח אחריות על כשלים וכישלונות. האסון הזה, שהוא כאמור הגדול, ההרסני והכואב ביותר מכל מה שידענו, הוא השלישי בכהונתו ארוכת השנים: הראשון היה בשריפת יערות הכרמל ב-2010, בה נספו 44 מכוחות הביטחון ונער אחד. השני היה אסון ההילולה בהר מירון, ב-2021, בו נספו 45 חוגגים ולמעלה ממאה נפצעו. בשניהם ביבי לא הודה באחריות. את האסון הראשון חקר מבקר המדינה והוא הטיל עליו אחריות כוללת. אז כפי שאומרים במקומותינו במקרים כאלה, זה נרשם. את האסון השני חקרה ועדת חקירה ממלכתית שמונתה על-ידי ממשלת בנט-לפיד קצרת הימים לאחר שנתניהו ושותפיו החרדים נמנעו מכך. הוועדה עדיין לא הגישה את הדוח שלה אבל במהלך עדותו נתניהו הבהיר כי אינו רואה עצמו אחראי למה שלא ידע. מכתב אזהרה שקיבל מהוועדה ודאי ימצא ביטויו בדוח הסופי. דוח זה כשיפורסם יהפוך כנראה ללבנה נוספת בחומת האחריות הרובצת על שכמו.

ואולם, בהיותו כספר הפתוח המאבד עצמו לדעת בהופעותיו והצהרותיו האין סופיות שנועדו להבטיח את תדמיתו כמאסטר-מן בקרב יושבי הארץ כמו אצל הגויים ברחבי העולם, אין הכרח בווידויים אישיים של נתניהו כדי להוכיח אותו אלא פשוט לברור את הציטוטים הרלוונטיים של אמרותיו שגם ברבות השנים לא נס לחן.

בנושא האחריות ומשמעויותיה:

לאחר פרסום דוח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה, ב-2008, ירה ביבי בליסטראות כלפי אהוד אולמרט, ראש הממשלה:

1. "מי שאחראי על הדרג הצבאי הוא הדרג המדיני והוא זה שצריך לשאול את השאלות הנכונות. הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות הנכונות והוא זה שמנחה את הצבא ולא להפך".

2. "יש משמעות למושג אחריות - כשמערכת כלשהי נכשלת כשל עמוק, שהתוצאות שלו כל כך עמוקות, ראשי המערכת שכשלו חייבים להתחלף. זה קרה אחרי כשלונות גדולים אחרים בתולדות המדינה וזה קרה במלחמה הזאת בצמרת הדרג הצבאי. היחיד שאצלו זה לא קרה ולא קורה, הוא דווקא זה שנושא באחריות עליונה לכישלון - ראש הממשלה שרוקן מתוכן את המושג אחריות. אחריות זה לא לדבר על אחריות, אלא לעשות מעשה".

3. "הטיעון שמי שעשה טעויות גורליות כל כך יתקן את עצמו, הוא מופרך מיסודו. מי בינינו היה מפקיד את עצמו בידי רופא מנתח שכשל בניתוח? מי היה עולה על אוטובוס שהנוהג בו עשה תאונה קטלנית זה מכבר? אבל הממשלה בורחת ובוחרת להתנתק מרצון העם ומכאבו. אני מרגיש שנשבר ערך האחריות הממלכתית, שקיווינו שהוא נר לרגלינו. הציניות השתלטה על הציונות".

שום אקרובטיקה מילולית שלו או של שופריו לא תצליח להשכיח או להפריך כי ההבחנות החדות שביבי הטיח בקודמו אקטואליות היום לגביו.

בעניין החמאס :

1. בנובמבר 2018, כך הסביר נתניהו את עניין העברות הכספים מקטר: "הדברים האלה נעשו כדי למנוע משבר הומניטרי. על דעת כל גורמי הביטחון וגם גורמי הקבינט, בדיונים רציניים שערכנו... מדובר בשאלה של אלטרנטיבות. יש לנו עוד נושאים לטפל בהם בחזיתות אחרות. אנחנו פועלים בצורה מושכלת ואחראית... לכל צעד יש מחיר. כשאתה נוקט צעדים של מנהיגות יש מחיר. אם אתה לא יכול לשאת במחיר - אתה לא יכול להנהיג ואני יודע לשאת את המחיר".

2. בישיבת סיעת הליכוד הממושמעת, במארס 2019, חידד נתניהו את האסטרטגיה שלו כדי להבטיח אחידות בדף המסרים: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלשתינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס... זה חלק מהאסטרטגיה שלנו, לבדל בין הפלשתינים בעזה לבין הפלשתינים ביהודה ושומרון".

3. חודשים ספורים מאוחר יותר, בראיון לשבועון טיים, ביולי 2019, הוא הבהיר את העובדות כהווייתן: "חמאס, הנו ארגון אסלמי מיליטנטי שלמעשה איננו מאפשר שום סוג של פיתוח אמיתי כיוון שהם נוטלים את כל הכסף המגיע מסיוע בינלאומי - ויש די הרבה מזה - ומשקיעים אותו בהפיכת המנהרות למכונת טרור".

4. במאי 2022, תקף את מדיניות ממשלת בנט-לפיד כלפי החמאס: "היום חמאס רואה ממשלה חלשה שתלויה בתומכי טרור ולא מסוגלת להילחם בטרור, להכות בבכירי החמאס ולהחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל. אין סיבה לחכות לפיגוע הבא. הממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה. חייבים להקים מיד ממשלה לאומית חזקה בראשות נתניהו שתחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל".

5. ביולי 2023, בעוד אחד מציוציו האין סופיים כראש הממשלה הלאומית החזקה קבע: "אני כבר אומר מזה זמן שאנחנו עוסקים בשינוי המשוואה מול הטרור, עשינו את זה לפני שנתיים וחצי במבצע 'שומר חומות' מול החמאס, החזרנו אותו עשור לאחור..."

המסקנה מהרצף הזה, הלא ממצה, היא שנתניהו הפך גם את החמאס לכדור משחק פוליטי שאותו כדרר כרצונו מותאם לצופים על המגרש ולדמיונות שלו. כל ניסיון לשכתב, לתקן או להתכחש לאמור כאן, לא רק שנועד לכשלון ידוע מראש אלא הוא גם מגחיך את נתניהו שלומד עתה שחרצובות לשונו באומר ובכתב יהפכו לבומרנג הרה אסון.