"ואשמע כל נר ונר
לי קורא קום התעורר
עם חיה וקם
עם חיה וקם"
את שירו המרטיט של המשורר ראובן אבינועם, "נרותיי הזעירים" אנו שרים עשרות שנים, בכל ימות החנוכה, לאחר הדלקת הנרות. לשיר הזה שמורה פינה מיוחדת, הוא אינו קצבי, מחיאות כפיים אינם מתלוות אליו, גם לא ריקוד סוער מלא שמחה, זהו שיר הנע בין תפילה לקינה, הלחן העממי שקט ורוגע, סוער בשלוותו, מילותיו מחייבות עצירה ומחשבה עמוקה.
מילים המספרות את מסע העם היהודי מיום עמדו על בימת ההיסטוריה, מהימים של ברוך דיין האמת ועד הטוב והמטיב, מסע הצמיחה, התקומה, התחייה מסע הייסורים, מסע היהודי הנודד אשר חי וקיים, לנצח ימי החנוכה, על שיר זה, מאפשרים לנו, בני הדור הנוכחי, להתחבר אל שרשרת הדורות במסע ההיסטורי של העם היהודי, להיות חוליה נוספת, להשקות את נרות השמן בדמעות על החורבן והגבורה, הצער והתקווה, השכול והחיים.
גיבורי התהילה, לוחמינו המגינים על גבולות הארץ, בתוככי הארץ, ברחבי העולם, ביבשה, באוויר ובים, נלחמים את מלחמת הקוממיות של העם היהודי שטרם תמה, מלחמה בעמלק מדור דור.
לחנוכיית הדורות הצטרפו קנים חדשים, בקבוקי שמן טהור, אשר בלחשן יספרו את סיפור דור שבת שמחת תורה, הדור שהיה בטוח כי "לעולם לא עוד" זוהי קביעה יצוקה ביתדות פלדה, וגילה את הרוע מטייל בשבילי הקיבוץ, המושב והעיר, מטייל וקוטל, מטייל ומחלל כבוד האדם, מטייל וחוטף. הנרות ילחשו את החורבן הגדול, את ריח המוות וזעקות הפחד והאימה, את חוסר האמון, את ההפתעה, את היד האוחזת בידית הממ"ד, את השקט הנורא את ריח המוות.
הנרות יספרו את הגבורה האישית, את הגבורה הלאומית, יספרו על רוח האדם שגילה כי רוחו רוח עז, גבורת האזרחים שחירפו נפשם למען הנרצחים בשדות הקטל, שחילצו, שהסתירו, שהסתערו, שהביטו למוות בעיניים והוא לא השפיל מבטו. הנרות יספרו את גבורת האבות, האימהות, הילדים, התינוקות, הקשישים, המבוגרות, המטפלות הסיעודיות, החקלאים, הזרים, הבליינים והרוכבים.
הנרות יספרו את גבורת החטופים, את גבורת בני המשפחות, את גבורת העמידה האיתנה לשחרור אהוביהם, את ההזדהות הלאומית עם כאבם, את המשפחות של: "כולם תמורת כולם" ומשפחות: "קודם הלאומי אחר כך האישי". הנרות יספרו את גבורת הגולים בתוך ארצם, הפליטים בעל כורחם, המפונים העקורים שחייהם השתנו בין לילה, אלפי אזרחים בלי בית, בלי שגרה, עם חוסר ודאות משווע, אנשי החוסן הלאומי שאינם מתייראים מדרך ארוכה.
הנרות יספרו את גבורת העם בישראל, את הרוח הישראלית המדהימה, רוח הנתינה וההתגייסות בכל תחומי החיים, מעיסויי רגליי חיילים ששבו מהקרב ועד לרכישת ציוד צבאי נדרש, רוח מפעימה של עם שרק לפני חודשיים היו מי שחזו כי ישלחו יד באחיו.
הנרות יספרו את גבורת הפצועים הנאנקים במחלקות בתי החולים, המתייסרים במצבם והמבקשים לחזור לשדה הקרב להילחם לצד חבריהם הגיבורים, רוח העוז והאמונה. הנרות יספרו את גבורת השבים מהחזית ונפשם מצולקת, רוחם אינה הרוח עימה יצאו, המראות, הריחות, הקולות שילוו אותם עוד שנות דור ויידמו בעיניהם כאילו מתרחשים כעת.
הנרות יספרו את גבורת הלוחמים, האריות, גבורת המובילים בקריאת "אחריי", המסתערים אל מול אויב, המוסרים ומחרפים נפשם, המוכנים להיות קורבנות ניצחון העם היהודי, גיבורי האומה. הנרות יספרו את גבורת הנופלים, אלו הכתובים באותיות של קודש על כותל המזרח שחקוקות בלב האומה במכוות אש תמידית. הנרות יספרו את גבורת העם היהודי, עם חיה וקם.
