ה"מחנה הממלכתי" מועיל בניהול משברים - רע בפתרונות

המישור הפוליטי במדינה דמוקרטית מאופיין על-ידי מפלגות שונות, שהן פוליטיות סקטוריאליות ולא ממלכתיות. זאת הפעם הראשונה שרשימה פוליטית נקראת ממלכתית-"המחנה הממלכתי" בראשות בני גנץ. לאמור שיש לה, או שהיא רוצה שיהיה לה, בסיס ציבורי רחב.אבל הלוגו של המפלגה או הסמל שלה הוא מי שעומד בראשו, בני גנץ. על-פי סקר מעריב מן ה-10.11.203 בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, מתחזק כוחו של השר גנץ, הזוכה ל-52% תמיכה לעומת 26% תמיכה בראש הממשלה נתניהו.

מסיבה זאת, לא רק על פניו, אלא למעשה, הציבור לא בוחר ב"מחנה הממלכתי" אלא בבני גנץ. בישראל כמו במדינות דמוקרטיות אחרות מי שעומד בראש המפלגה בהיותו בשלטון או באופוזיציה חייב לקבוע מדיניות. והמדיניות הברורה היחידה שמשקפת את חלקי "המחנה הממלכתי" הוא התנגדות ל"רפורמה המשפטית" שביקש להנהיג ביבי נתניהו כדי להבטיח את שרידותו הפוליטית, והשלטון בראשותו הפך להיות מושחת עד לריקבון. לכן תחת קורת גג זאת מצויה רשימה שמורכבת משעטנז פוליטי.

המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ מורכב מחברי כנסת מטעם "מפלגת כחול לבן חוסן לישראל" בראשות בני גנץ וגדי איזנקוט ומטעם מפלגת "תקווה חדשה" בראשות גדעון סער וזאב אלקין. לאמור נמצאים שם ימניים מובהקים כמו זאב אלקין וגדעון סער. מולם ישנם צנטריסטים ליברליים כמו גנץ עצמו וגדי איזנקוט, שניהם רמכ"לים לשעבר ורוב מפקדי הצבא בדימוס, שמכירים את המחיר של מלחמה, הם אישים ליברליים, ומהם אף נוטים לשמאל. גנץ היה רוצה לשמור על מעמדו בציבור כמי שמתאים להיות ראש הממשלה, כפי שמלמד סקר מעריב.

מיטת סדום של בני גנץ

זאת לא הסוגיה שנחשבת עכשיו כסוגיה קריטית. המלחמה נגד החמאס והטראומה של ה-7 באוגוסט הן שהורידו, לפי שעה, את נושא "הרפורמה המשפטית" מראש סדר היום הפוליטי. לפיכך בנושא התקציב, שהוא החמצן של המדינה, הציבור פחות מתעניין. מסיבה זאת שר האוצר בעזות מצח ובזלזול בשותפים ובצרכי המדינה מקציב כספים רבים לתנועות לאומניות וחרדיות במקום שאלה יופנו למאמץ המלחמה. בני גנץ, כידוע, החרים את ההצבעה ואף רמז שתהיינה לה מסקנות, אלא שאת המסקנות, לאמור פרישה מן הממשלה או השעיית חברותה בה, הוא לא הגשים.

העילה המקובלת היא שבני גנץ זהיר מאוד מטבעו וגם חושש שזה יפגע במעמד שלו כמועמד המועדף בבחירות הבאות. אלא שלעניות דעתי ההסבר הסביר הוא שבכך יפרק את השותפות עם "תקוה חדשה". הטיעון כלפי חוץ הוא, כפי שהיה עד כה, כי בראש וראשונה יש להתאחד במלחמה נגד החמאס ובשחרור החטופים. אך הסבר זה הולך ונחלש גם בעולם בקול רם וגם אצלנו בבית עדיין בדציבלים נמוכים. הציבור, ואני חש בזאת, מתחיל להיות מותש. והציבור הרחב בחברה כמו שלנו שמאוד רגישה ופגיעה - יש לו השלכה על המערכה. מעבר לנושא של ניצחון במלחמה לא שמענו מגנץ מה יהיה אחרי, שכן מה שיהיה אחרי גם הוא יש לו השפעה רבה על טיב המערכה. אנו יודעים מה עמדתו של ביבי גם על משך המלחמה וגם מה שיהיה אחרי. ומלבדו ושופריו בערוץ 14 וברשתות הרעל הוא שולח לשידורים הורים שכולים, חברי הליכוד שמביעים את "דעתם" בנושא תוך ציון שביבי הבטיח זאת להם בהן צדק. ניצחון מלא שבמלא כמו הממשלה הזאת.

חזרה אל העם

הדרך המקובלת על בני גנץ ועל רבים מקרב הליכוד שרוצים בהחלפת נתניהו -היא בבחירות. אלא שלא נראה שאלה בפתח גם בסיום המערכה הצבאית. מה יקרה גם לאחר התרחיש המיוחל - חיסול החמאס או חיסול מנהיגיו או שניהם ביחד. ביבי קבע כללים לא רק כיצד תסתיים המלחמה אלא מה יקרה בעתיד ברצועת עזה. הוא כבר אמר מה שלא - הרשות הפלשתינית, לא זאת ולא המשופרת על-פי התרחיש של ארה"ב והמערב. גנץ שתק בעניין הזה כמו בעניינים אחרים שמדינאי אשר שואף לראשות השלטון מן הראוי שיציג בפני העם.


במערכה הצבאית צה"ל יכול להיות יצירתי ולסיים את עיקר הלחימה תוך חודש, ומלבד השתלטות על ג'באליה ושג'איה, הוא יכול לפעול ברוח הצעת כיתור עזה שהועלתה פעם בעיתונות - לפשוט על חלקים בין הצפון לדרום ולכתר את השאר. ככה שבפועל אלה שעדיין יהיו בידי החמאס יהיו מבודדים-מכותרים. זאת בשעה שהעולם אינו קורא לצה"ל לסגת מן השטחים שכבש, אלא להפסקת אש. סילוק שארית כוחו של החמאס יהיה נתון למשא-ומתן כשהמטרה היא סילוק כולם מן הרצועה. חיסול סינואר אומנם קשור סמלית בחיסול החמאס, אך מי יערוב שאי שם בגלות העולם הערבי או בשטחי יו"ש לא יקום רוצח סוציופאט בדומה לסינואר או אף גרוע יותר כפי שנכחנו. בינתיים מה שאנו רואים מדי ערב הוא את דובר צה"ל והעולם רואה ברצועת עזה את רבבות ההרוגים והפצועים, ביניהם ילדים ופליטים במצב הומניטרי קטסטרופאלי. והוא דורש הפסקת אש.

ככה או אחרת לעניות דעתי תזוזה ממשית תבוא אם העם ישוב לחוצות ולכיכרות בקרוב, גם אם המערכה תימשך. איסור הפגנות, מטעמים של מלחמה או שעת חרום, היה יפה בראשית המערכה אבל לא לאחר שלושה חודשי לחימה. בימים אלה כל ההתנהלות האזרחית בכול מקום לרבות הפקקים בכבישים, התנועה בחנויות וכיו"ב תופעות, פחות או יותר חזרו למסלול הרגיל. יש לי תחושה כי העם לא מוכן למלחמה שתתמשך לאורך שנת 2024 ואף לא לרבעון שנה זאת. וההורים לבָּנים הלוחמים, האחים שלהם, או הילדים שלהם, או סבא כמוני שנכדו נלחם שם - לא רוצים לקבל בשורות איוב. המחאה ועצרות הן שעשויות להביא לזעזוע בתוך הממשלה הנוכחית וכפועל יוצא לקיום בחירות שבהן נתניהו יסולק מן השלטון ואנו נראה קרני אור באופק.