המוסר הסלקטיבי והאמת לשעתה

כשאנשי המוסר הסלקטיבי ואנשי האמת לשעתה חברו לאנשי השיח ההפוך הרואה בטוב רע, בחושך אור, בטהור טמא, נולדה לה עצומה נוספת בגנות הקורבן האשם תמיד.

בעוד האנטישמיות בעולם חוגגת ומרימה ראש ושנאת ישראל המזויפת שבה לשנאת היהודים באשר הם, כאשר הרחובות באירופה, בארה"ב, בדרום אפריקה ובמדינות מוסלמיות רבות בוערים באש שנאת היהודים המסורתית והמתחדשת, שבה ההתעוררות הפנימית בתוכנו של האנשים המאמינים כי רק אם נזרוק על שונאינו פרחים, היקום יהיה אוהב יותר, נעים יותר, מרגש ומכיל יותר.

אחרי שבת שמחת תורה הנוראה נדמה היה כי הפיכחון חוצה מחנות, מפלגות, סיעות. ההבנה כמו הלמה בראש כל יהודי בארץ ובעולם שאנשי התועבה, הזרוע הארוכה והמבצעת של ראש ציר הרשע באירן, גזרה דין אחד על כל היהודים בעולם, ללא הבדלי השקפה, אידאולוגיה, מין, צבע וגזע.

אז היה נדמה. חלק אכן התפכח במהירות והצהיר על חוסר אמונו בבוגדנות מי שהיטיבו עימם, השקו והאכילו אותם, הסיעו אותם לטיפולים רפואיים, אירחו אותם בביתם, ערכו עימם כנסי אהבה ושלום, והם ומשפחותיהם השיבו להם באונס, רצח, שריפה, הרג וחנק וחטופים.

השבוע שבו ציפורי האהבה והתקווה, ציפורי השלום והאמונה בבני האדם לבקר בשדותינו, גברת ואדון, סבא וסבתא ששכלו את בתם, חתנם, שלושת נכדיהם ועוד בני משפחה מהמעגל המורחב הודיעו בשידור בוקר לאומה כי לא מתה התקווה ולא התאדה החלום. בני הזוג המדהימים הללו, המלאים באהבה, בטוב, בחלומות של שלום הצהירו זאת ביום בו נפלו תשעה גיבורי האומה בסמטאות ח'אן יונס.

הקשבתי רוב קשב לאנשים הללו שאיבדו את היקר מכל בטבח הנורא. בשמיעה הראשונה, כעסתי על הדברים המנותקים מהמציאות המדממת, הפצועה, החבולה, הכל כך אכזרית. במחשבה השנייה חמלתי עליהם, עד כמה ליקוי המאורות ובוחן המציאות לקוי אצלם. במחשבה השלישית רציתי לחבקם, לנחמם ולומר להם כי אחרי החושך הגדול יש ויעלה האור, להזמינם למסע פיוס ביננו, לשלום לאומי לפני שלום עולמי ולהודות להם על שהם משמרים את התקווה גם אם היא נראית רחוקה שנות אור.

ואז הגיע ח"כ עופר כסיף והחתימה שלו עם עוד מאה תשעים ותשעה בני דמותו בעלי האבחנה הסלקטיבית שיש רע אחד והוא הקורבן, עימו הגיעו גם ארגונים ועמותות מממונות ממדינות אירופיות שונות שכל מטרתן להזיק לתדמית מדינת ישראל בעולם, להבאיש את ריחה ולהוציא דיבתה רעה בסדרת עלילות דם שיטתיות, אוסף של קומץ שמעולם לא נטש את ייעודו ושליחותו, תחת הכותרות של: "זכויות אדם", זכויות מיעוטים", "הגנת על...", "שוחרי הצדק" ושאר שמות אשר בינם לבין מעשיהם אין ולא כלום. מדובר בחלק מהארגונים שראשיהם מתפרנסים בכסף זר טבין ותקילין מהפצת בדותות וסיפורי כזב נגד מדינת ישראל, צה"ל וראשי ההנהגה.

בימים אלה המחאות על ניסיונות הכרעת אנשי התועבה וארגון הטרור החמאס אשר ביצע את אחת מהזוועות הנוראיות באזרחים חפים מפשע, עולה מדרגה. השיטה אותה שיטה, החותמים אותם חותמים, המהות אותה מהות, יו"ר "יד ושם" היכל הזיכרון הבינלאומי לחקר ולזיכרון השואה, דני דיין קיבל לידיו, יחד עם כל מערכות התקשורת בארץ ובעולם, את תביעתם של חמישים חוקרי שואה בעלי שם ממדינת ישראל, התובעים ממנו לצאת בהודעה לעולם ולהשמיע "קול מוסרי חד-משמעי נגד שיח הקורא להשמיד ולבצע פשעי מלחמה נגד האנושות ועזה".

מי צריך את בית המשפח הבינלאומי לחוסר צדק בהאג, כשבמדינת ישראל, הבית היהודי היחיד לכל יהודי העולם, חתמו חוקרי שואה ורצח עם על תביעה מיו"ר "יד ושם" להשמיע קול מוסרי.

בין החתומים על התביעה "המוסרית והצודקת" חוקרים מאוניברסיטאות תל אביב, העברית, חיפה ובן גוריון, כולם מאותו צד פוליטי ההולך ומתכווץ, ההופכים קריאות לא ראויות של אנשים שוליים אשר בינם לבין ההכרעה אין ולא כלום, לכתב האשמה נגד מדינת ישראל, המתכתב עם ההאשמות המופרכות והבזויות של "הדמוקרטים הנאורים, הליברלים, אוהבי האדם" בדרום אפריקה.

וכך יהודים מארץ ישראל שחוו את הטבח הנתעב, הנורא כמעט כמו השואה, יותר מרומזים כי יש מי ממדינת היהודים הקורא לרצח עם, לג'נוסייד והצטרפו בהבליהם לסייעני החמאס בעולם, למעלילי עלילות הדם המסורתיים, גם אם לא התכוונו לכך.

אנשי המוסר הסלקטיבי טרם הפנימו, גם אחרי האירוע הנורא - לו היו משה צימרמן, אווה אילוז, אריאל הירשפלד, יחיעם וייץ, דני בלטמן, עמר ברטוב, רבקה ברוט, משה צוקרמן וחבריהם בבארי, בכפר עזה, בניר עוז, ברעים, בשדרות ובאופקים באותה שבת שמחת תורה - היו היום חטופים במנהרה חשוכה בעומק ח'אן יונס, מצבה קרה שמתחתיה טמון איבר בודד שנדגם מהם ונותר לפליטה, או נאנסים ונפגעים מינית על-ידי מחללי ומבזי כבוד האדם.

חוקרי שואה ורצח - עם אלה, לדאבון הלב, גם אם לא זו הייתה כוונתם, הם ללא ספק מסייעים לחמאס, העם היהודי בישראל ובעולם חזק מהם, ביחד ננצח גם את המחלישים את גיבורי האומה ומנהיגה בשעה נוראה זו.