האיסלאם מצטרף למלחמת-העולם ה-3

אירוע ה- 7.10.23 הוא מודל ניסוי של האיסלאם הפונדמנטליסטי לקראת הצטרפות מסיבית יותר למלחמת העולם השלישית בהיווצרותה. במודל זה מנצל האיסלאם מספר עקרונות ישומיים להשגת מטרותיו, אותם הוא מיישם על ישראל ובמאבק נגדה תוך מזעור הסכנות לעצמו בניסוי זה¹. מלחמת העולם השלישית נבנית על רצונה של רוסיה לחזור למעמדה כמעצמה עולמית, והמאבק הראשוני הוא נגד ארה"ב במטרה לשנות את מעמדה ההגמוני העולמי ולהגיע לאיזון חדש באירופה, באסיה ובאזורים נוספים). השלב הנוסף הוא שאיפתה של סין לתפוס מקום בכיר בסדר עולמי חדש שבו היא שווה בין שווים (לפחות). את מעמדה זה תנסה לכבוש באמצעות שחרור טאיוואן מההשפעה המערבית-אמריקנית; אם נחוץ אזי באמצעות מלחמה. מעט אחריה אנו מוצאים את הודו - מדינת ענק נוספת בעלת יומרות משלה, ואחריה מגיע תור האיסלאם. אפשרויות אחרות ורחוקות יותר קיימות באמריקה, בהצטרפות אירופה לגוש מערבי דמוקרטי מובהק (שכיום הוא מפורד ומפורר) בדרום אמריקה (בראשות ברזיל) ועוד. העוצמה ההגמונית תלויה בחמישה משתנים יסודיים: שטח, מספר אוכלוסין, כלכלה, רמה טכנולוגית ואפקטיביות הממשל הלאומי המרכזי.

רק אצל האיסלאם מקור השאיפה להגמוניה הוא דתי פונדמנטליסטי ואינו מכיר בשותפים שווי זכויות. מאידך הוא מכיר בצורך להפעיל לעיתים כוח בכדי לכפות את שלטונו על מתנגדיו - דתות, אמונות או אידאות מתנגדות. האיסלאם פיתח ב-70 השנים האחרונות בקרוב את הלוחמה הא-סימטרית - מדינה נגד אירגוני כוחות בלתי סדירים - תחילה באמצעות המאבק הפלשתיני נגד ישראל ועיוורון העולם המערבי מול משמעויות מאבק זה עבורו. לאחר מכן באמצעות אירגונים נוסח אל-קאעידה, דאעש, חיזבאללה, חמאס, בוקו-חאראם ואחרים, שהמכנה המשותף להם הוא דתי פונדמנטליסטי. אירגונים אלה פועלים במדינות-יעד כזרועות תמנון מוסלמי להשתלטות מקומית. תחילה כשלוחות מינוריות שבונות במקום אחיזה אזרחית ונוכחות דתית-ארגונית וא"כ, בהדרגה, באמצעות הגברת הנוכחות וחדירה למערכים המדינתיים והפוליטיים "והשתלטות עליהם בדרכים מגוונות", לרבות הפרת הסדר הציבורי וניצול ציני של חולשות הדמוקרטיה הליברלית "הבלתי-מתגוננת".

אירן הציבה עצמה בראש המאבק בישראל ומרכזת סביבה לצורך זה אירגוני טרור מוסלמיים, אותם היא מפתחת, מציידת, קושרת כלכלית ופוליטית לעצמה ומפעילה מרחוק נגד יעדי הפגיעה אותם הגדירה לעצמם. אירועי 7.10.2023 הם ביטוי מובהק לשיטה. כנראה על-רקע אופיים של השחקנים החמאסניקים העזתיים, שמשתייכים ל"אחים המוסלמים" הסונים, הללו טרם קיבלו על עצמם במלואה את ההגמוניה האירנית, ועל כן פעלו ללא תאום עם אירן בשאלת העיתוי, ובכך אולי הצילו את ישראל מאסון לאומי גדול בהרבה. שיטה דומה נבנית באירופה המערבית, בדרום אמריקה ובעשור האחרון גם בארה"ב גופה².

כאמור אירן מתקדמת למטרותיה ההגמוניות כמעצמה אזורית בשלבים. שלב יסודי אחד הוא תוכנית הגרעין והשלב האחר הוא יצירת מערך של בני-ברית אזוריים אותם, לא מדינתיים, אותם מטפחת מפתחת מקדמת, מממנת ומפעילה אירן למימוש יעדיה האזוריים. בעוד הגרעין הוא סמל למעמד מדינתי בכיר, השליטה האזורית על הקרקע היא מהות שליטה הפוליטית אנושית ולבסוף ריבונית על טריטוריות הולכות ומתרחבות³. את מהלכיה האזוריים של אירן במסגרת תוכנית אב להשתלטות על המזרח התיכון באמצעות PROXIS ובחסות שליטה בנשק גרעיני, ניתן לאפיין בנקודות הבאות:

- שליטה במקורות הדלק הפוסילי העולמיים (במפרץ הפרסי בעיקר). זהו מקור כספי שיכול לשרת אותה היטב בתוכניות ההתפשטות שלה. היריבה העיקרית שבדרך היא סעודיה, אבל סעודיה אינה בנויה כיריב אמיתי לאירן.

- האויב הראשון והעיקרי של האיסלאם הוא המערב הנוצרי. האיסלאם והנצרות הן יריבות אידאולוגיות ותיקות שנאבקות על הגמוניה דתית עולמית. המאבק מושתת על חולשתו האידאולוגית של המערב (התרחקות מהאמונה הנוצרית ודבקות בדמוקרטיה הפוסט-מודרנית שאינה בנויה כהלכה למלחמה אידאולוגית דתית). ונסיגתו הכלכלית בעטיין של הגלובליזציה והרפיון הדמוגרפי, שפוגעת או מאיימת לפגוע ברמת החיים.

- ניצול הגישה הגלובליסטית והעמדת זכויות הפרט מעל לאינטרס המדינתי הקיבוצי, מקלה על החדירה המוסלמית לדמוקרטיות המערביות ולהשתלטות מהירה יחסית עליהן מבית. ספק אם רבים במערב מבינים שהתאסלמות איננה סימבולית כמו הנצרות דהיום, יש לה חוקי משחק נוקשים וכשתגבר במקומותיהם, הדמוקרטיה תישחק בהם עד דק ועימה יעלמו החיים הטובים להם התרגלו במחצית המאה האחרונה.

- המציאות הטכנולוגית וההגמוניה הכלכלית מעמידה את מדינות המערב העיקריות בעמדות יתרון מול האיסלאם - מדינות או אירגונים - אולם השתלטות על מקורות חומרי-גלם באמצעות מלחמה א-סימטרית, יתרון כלכלי וצבאי על-ידי ריבוי דמוגרפי עדיף, ושליטה על דרכי גישה ומעבר חיוניים למסחר עשויים לחולל שינוי במאזן זה ודומה שהמערב אינו ער לכך ואינו נערך כהלכה למאבק הצפוי.

- המעמד הבינלאומי מעוגן כיום במסגרת ארגון האו"ם. מדינה הגמונית דוגמת ארה"ב יכולה להסתדר גם מחוץ לאו"ם, אבל יקשה עליה להעביר בו החלטות ברות ערך ומשמעות ללא משמעת פנימית. מותר להניח שמאבק האיסלאם נגד ה"שטן הגדול" יגיע בעוד זמן לא רב לניצול רב יותר של היתרון המספרי באו"ם של מדינות מוסלמיות על פני אחרות. המדינות המוסלמיות ההגמוניות תשלוטנה גם בארגון זה, פעולותיו והחלטותיו. כך יהיה גם באירגונים בינלאומיים אחרים, כאלה שמסונפים לאו"ם וגם כאלה שאינם קשורים אליו פורמלית.

- ניהול מלחמות כיבוש במציאות המודרנית, הולך ונעשה קשה יותר ככל שהוא "תיקני" יותר ומאורגן - הניהול הלוגיסטי עשוי להיות סיבה לניצחון ולכישלון חרוץ גם יחד. המלחמה הא-סימטרית פותרת גם סוגיה זו, והאיסלאם למד היטב להשתמש בה על-ידי הפעלת כוחות PROXIS מקומיים או ניידים מאוד. לפי שעה שינוע אווירי איננו תחליף ליכולות אלה ושינוע ימי איננו אפשרי בכל מקום. הנשק הרקטי הפך שכיח ודיוקו הוא עניין נלמד, ובמקום שאינו משיג את רמת הדיוק הגבוהה, המלחמה הא-סימטרית מוותרת על הניסיון להשיגו ומחליפה אותו בפגיעה באזרחים ללא מצמוץ - אשמת חוקי המלחמה המערביים שכשלו עד כה בהתמודדות עם האסטרטגיה הא-סימטרית.

- באידאולוגיה אסלמיסטית ג'יהאד (מלחמת קודש) היא מצוות-על ובניגוד ליהדות או לנצרות, מקדשת את המוות. בסביבה של יתרון דמוגרפי זהו גם יתרון אסטרטגי ואנו רואים זאת בישראל ב-70 שנות המאבקים שלנו בטרור המוסלמי על גילגוליו המרובים⁴.

- במקום השתלטות צבאית פרונטלית, עוסק האיסלאם בהשתלטות על-ידי הגירה. "פליטים" אמיתיים אך בעיקר מדומים משמשים לתכלית זו מול כל מדינות המערב, ומהווים גם בישראל יסוד מוסד לאיום האסטרטגי בו היא נתונה מול מדינות המזרח התיכון. בישראל מדובר בפרשת "הפליטים הפלשתינים", והייחוד של פרשה זו ראוי לדיון מיוחד⁵. הגירת מוסלמים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה לאירופה המערבית ומדינות מערביות אחרות נחשב כיום לאיום פוטנציאלי על יסודותיהן של רוב מדינות מערב אירופה, אירופה, צפון ודרום אמריקה ואוסטרליה. יפן, מאידך אינה מתירה כניסת מוסלמים לשטחה וכמוה גם סין. הגירה מעין זו אינה מותרת ברבות מהמדינות במזרח הרחוק שאינן דמוקרטיות ונוצריות - הסכנה ברורה להן. מהגרים אלה אינם נטמעים באוכלוסייה המקומית, אינם משתלבים בחיי המדינה הם מתגוררים בקהילות נפרדות, והופכים את אזורי מגוריהם בהדרגה ל"מדינה (או אוטונומיה) בתוך מדינה". באירופה מגיע כיום מספר המהגרים המוסלמים ל-12% - 15% ובמדינות כצרפת הם מתקרבים כבר ל-20%!

אירן חותרת כאמור למנף את מהלכיה במזרח התיכון לתהליך הצבתה בראש העולם המוסלמי ומשם תוכל להפיץ ולהשליט את האיסלאם באמצעות פיתוח שיטת הלחימה באמצעות "פרוקסיס" לעולם כולו. האיסלאם מהווה כיום כ-21% מאוכלוסיית העולם וככל שתתקדם שיטת הסלמי בהשלטת מנהיגותה על העולם, כך תעצם ותלך. ישראל מהווה מבחן סף - מדינה דמוקרטית, מערבית (אמנם לא נוצרית ולא מוסלמית אבל מקורבת לתרבויות אלה - ולמעשה מקורן). המאבק בישראל הוא אימון כולל להפעלת השיטה כאשר בסופו, אם תצלח, ממתינה לאירן הגמוניה אזורית וגישה יבשתית מאירן לחוף הים התיכון דרך עירק, סוריה ולבנון. גישה יבשתית כזו פרושה המעשי הוא צבא סדיר אירני על גבולותיה הצפוני והמזרחי - איום קונבנציונאלי קיומי בעליל, משולב בהוכחת קונספט השימוש במלחמה אסימטרית בעזרת פרוקסיס להפצת האיסלאם בעולם ושליטה רוסית-אירנית בכל מרחב המזרח התיכון. האם ישראל ערה לאיום? נראה שכן, אבל אינה מפנימה את מלוא משמעותו.