יחסי הנשיא ביידן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שרויים במצב של צניחה, בדיוק כמו חבילות המזון שהצניחו מטוסי ארה"ב לתושבי רצועת עזה. כולנו ראינו את צילומי ההצנחה כפי שאותת לנו הנשיא בידן. והוא יותר מאשר מרמז לישראל בהצנחה זו: אתם, הישראלים וממשלתכם מערימים קשיים בתחום הסיוע ההומניטרי, אבל מטוסי המטען בשמי רצועת עזה מעבירים לכם בבהירות את המסר: אנו, ארה"ב, יכולים לנהל בלעדיכם, ישראל, את המדיניות כלפי רצועת עזה. ובלשון מחוספסת יותר: "אנו מצפצפים על עמדותיכם".
ייתכן כי הניסוחים הנ"ל בוטים מדי, כי בכל זאת יש לזכור: ארה"ב לא מקפיאה את הסיוע הביטחוני לישראל ועל הפרק עדיין הסיוע הכספי הענק של ארה"ב שאישורו בקונגרס מוקפא ולא בוטל. אך קיים ספק גדול אם הנשיא ביידן מייחד את מלוא תשומת הלב לעימות הישראלי-פלשתיני. עליו להתמסר למאמץ הפוליטי שנועד להעניק לו כהונה שניה, אם זה רצונו של המצביע. ברור שביידן מוטרד, כי סקרי דעת הקהל צופים כי הנשיא לשעבר דונלד טראמפ זוכה, לעת הזאת, לרוב קולות המצביעים.
וטראמפ? הוא זוכה בבחירות המקדימות במפלגתו הרפובליקנית ואין כמעט ספק שיזכה במועמדות מפלגתו להתמודדות בבחירות עצמן, בנובמבר, במרוץ לבית הלבן. יום שלישי הקרוב הוא "יום שלישי הגדול". "גדול" על שום מה? כי ביום זה יתקיימו בחירות מקדימות ביותר מעשר מדינות ולא רק בחירות מקדימות במדינה אחת או שתיים. בתוך מפלגתו אין לטראמפ מתחרים. אומנם ניקי היילי עוד לא הכריזה על פרישתה מן המרוץ הפנימי, הרפובליקני, אבל לה אין כל סיכוי לנצח את טראמפ במינוי למועמדות בבחירות עצמן בנובמבר על כיבוש הבית הלבן. היא נחלה שרשרת של הפסדים בבחירות הפנימיות במדינות שונות. מעניין: נראה שהבוחר הרפובליקני, זה הנאמן לטראמפ, כמעט ואינו מושפע מן העובדה שהמועמד שלו מסובך בהליכים משפטיים.
הוא מואשם בהעברת דמי-שתיקה לכוכבת פורנו כדי שלא תחשוף את קשריה עימו. ביידן, לעומת זאת, שרוי כרגע בעמדת נחיתות מול טראמפ: גילו המתקדם פוגע קשות בכושר המנהיגות שהוא מקרין במיוחד כאשר עליו לנקוב כסידרן, במדויק, בשמות של מדינות ומנהיגיהן. הוא גם אינו יכול להתהדר בהצלחות בתחום מדיניות החוץ. על סדר היום בתחום זה אין רושמים הצלחות: אירן והתקדמותה למעמד של מדינה גרעינית, העימות ישראלי-פלשתיני והצהרותיו האופטימיות למען שיחרור החטופים וכן סוגית הסיוע לאוקראינה. מצב הכלכלה של ארה"ב אינו מזהיר.
אבל קשיים אלה ומציאות פוליטית זו לא מבשרת מי מבין שני המועמדים ישוב לבית הלבן. שניהם כבר התגוררו בו. ייתכן כי יהיו ישראלים אשר כנהוג יתהו: מי מבין השניים יהיה "טוב לישראל". כאן יש לזכור כי ביידן וטראמפ כבר ביצעו מהפכים ביחסם לעימות הישראלי-פלשתיני ולראש הממשלה נתניהו. הם השמיעו קולות של אהבה וגם ביטאו יחס צונן לנתניהו. אנו מתקשים לחזות מהפכים נוספים כאשר אחד משני המועמדים, זה שישוב לבית הלבן, עלול להתמיד במדיניות עקלקלה אשר ספק אם תניב הסדר כלשהו לסוגיה המטרידה את ישראל ואת בני בריתה, נשיאיה של ארה"ב בעבר, החל ב-1967.
