גילוי נאות: בנימין נתניהו ומדיניותו המזגזגת בין ימין-שמאל-מרכז אינם כוס התה של הטור הזה. קורה. לא כולם מושלמים. אבל בנושא אחד הוא ראוי למחמאות ללא סייג מצידו של כל ישראלי ובעצם כל יהודי, שעומדות לנגד עיניו טובתה ועתידה של מדינת ישראל לדורות רבים קדימה עד בוא המשיח ומעבר לכך: התנגדותו העיקשת של נתניהו להקמת מדינה פלשתינית בין הים לנהר ונכונותו להיכנס לעימות מטריד בסוגיה קיומית זו עם ג'ו ביידן בכבודו ובעצמו.
ובמילים אחרות: ה'חזרה בתשובה' המלאה מצידו, כפי שמסתבר מעמידתו הקשיחה עכשיו, מאותה אמירה אומללה שסחט ממנו הנשיא לשעבר אובמה בנאום בר-אילן המפורסם ביוני 2009 בדבר הסכמתו החגיגית לעקרון 'שתי מדינות לשני עמים', תיזכר לו (הרעיון עצמו מעוות להפליא, מפני שבמקרה כזה, אם חלילה יקרה, יזכו הפלשתינים במדינה וחצי והיהודים רק בחצי מדינה: מדינה אחת שתהיה 'יודן ריין' והשנייה עם מיעוט פלשתיני גדל והולך).
ואל יהי הדבר קל בעינינו: נתניהו משלם מחיר עבור התעקשותו והתנגדותו למדינה פלשתינית. לא רק שהנשיא מתעב אותו בשל עמדותיו, מכנה אותו בשמות גנאי וטורח להפיץ ברבים שראש ממשלת ישראל אינו מוזמן לבית הלבן, אלא שהוא מטפח יריבים פוליטיים של נתניהו בהזמנתם אחר כבוד לוושינגטון, ע"ע ביקורו המלוקק השבוע של גנץ בבירה האמריקנית.
מאוד לא חכם להתעמת עם הנשיא ביידן, דווקא מפני שהוא שרואה עצמו כידיד אמת של ישראל ונציגה הלא רשמי בבית הלבן. ככלות הכל, היה זה ביידן ולא אחר שטרח להסתכן פוליטית במעמדו במפלגתו שלו, בהזרמה רצופה לישראל של רכבת אווירית כמעט אינסופית טעונה חימושים וציודים צבאיים מעוררי הערכה מיד כשנכפתה עלינו מלחמת עזה באוקטובר 2023. כיום מותר לגלות, שאלמלא הרכבת האווירית הזו, אפשר שצה"ל היה נאלץ לעמוד בידיים ריקות מול הרשע העזתי הצרוף, ובעיקר לאחר שמחסני הנשק האמריקני בישראל התרוקנו לטובת אוקראינה, ואילו מחסני הנשק של צה"ל היה מרוקנים למחצה ולשליש ולרביע מחמת תפיסות משיחיסטיות עקומות של קץ עידן המלחמות וש'הם מורתעים'.
חוסר הבנה
לא פחות מבשל כך ראוי ביידן לתהילה על הסיוע הדיפלומטי, בדמות אזהרת ה-Don’t, ששיגר לכל אויבי ישראל בשעתה הקשה וזו לוותה במפגן כוח אדיר בדמות הארמדה הימית העצומה ששוגרה לאזורנו ובראשה נושאת המטוסים ג'ראלד פורד, שהיא ספינת המלחמה הגדולה בעולם, שעל סיפונה 4,539 חיילים ולמעלה ממאה מטוסי קרב, תקיפה ותובלה מתקדמים. ועדיין לא אמרנו מילה על האספקה כאמריקנית השוטפת של מטוסי ה-F35, מטוס קרב חמקן מהדור החמישי שמוכיח את יכולותיו המדהימות, ההתקפיות והמודיעיניות, באזורים רוויי איומים. מה היינו עושים בלעדיו? במלים אחרות: לא היינו מגיעים לאן שהגענו בדרך להשגת היעד הקדוש של השמדת הנאציזם החדש, ללא הסיוע האמריקני בכלל והביידני בפרט.
מצד שני, אי-אפשר להתעלם מחוסר ההבנה של ביידן לגבי הסיכון הקוראלסי (קוראלס הוא נתיב הפרים שלתוכו הם נדחקים בכוח בדרכם אל השחיטה) שאליו דוחק אותנו ידידנו הדגול באמצעות לחציו לטובת הקמת מדינה פלשתינית. למרבה הצער, מה שכל כך ברור לכל ישראלי שעיניו בראשו, ובכלל זה רבים מאנשי השמאל מרכז, בוודאי לאחר שואת ה-7 באוקטובר, אינו מובן עדיין לנשיא וליועציו.
לא צריך מקורות מודיעינים עלומים כדי להבין שהפלשתינים - ולא משנה אם הם בעזה, ביו"ש או בחו"ל - חולמים ונערכים למהדורות נוספות של ה-7 באוקטובר. שפך הדמים המזוויע, האכזרי, בממדים שואתיים, של 1,200 ישראלים חפים מפשע, וחטיפת עוד כ-200, מצא חן בעיניהם. הם עצמם מצהירים על היערכותם ל-8 ול-9 ול-10 באוקטובר. מדינה פלשתינית תהווה קרש קפיצה מצויין להטפת דם ישראל בנוסח ה-7 באוקטובר, גם בתל אביב ובעוטף תל אביב. מדינה פלשתינית תהפוך את כפר סבא לכפר עזה, את רעננה לאופקים ושדרות, ואת עפולה לניר עוז. רק מי שחי במרחק 12 שעות טיסה מתל אביב אינו מבין זאת.
ועם כל זאת, מסתבר שכל הרעיון הממוחזר של מדינה פלשתינית (היל"ת) הוא פרי שליפה מן המותן של חבורת יועצי הנשיא, שחיפשו מתחת לפנס איזשהו פתרון למשבר האלים באזורנו. וכל זאת מניין? המגזין האמריקני הוותיק The Nation, שמאחוריו 159 שנות הופעה רצופה, פשוט הישווה בין טור שכתב ג'ק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, ב-2 באוקטובר 2023, חמישה ימים לפני מיתקפת החמאס, על אודות המצב באזורנו, לבין אותו טור ממש ששוכתב ביום 10 באוקטובר, 3 ימים אחריה. הטור המקורי של סאליבן הודפס על דפי כתב העת המכובד Foreign Affairs, ואילו הטור המשוכתב הופיע באתר האינטרנט של ה-.Foreign Affairs
מקסם שווא
כותב ה-The Nation: "בבסיס מאמרו המודפס של סאליבן עמדה תמיכה בגישת הסכמי אברהם למזרח התיכון, אג'נדה הנותנת עדיפות ליצירת מערכת ברית אזורית בין ארצות הברית, ישראל וערב הסעודית הבנויה על אינטגרציה כלכלית וצבאית - כאשר כל בעיית חוסר המדינה הפלשתינית והיעדר זכויות האדם של הפלשתינים נדחקת הצידה. הגרסה המודפסת אינה מזכיר כלל את הצורך בפתרון שתי המדינות... ואילו במאמר המקוון טוען סאליבן כי 'חמאס, שביצע מעשי זוועה המזכירים את ההרס הנורא ביותר של דאעש, אינו מייצג את העם הפלשתיני... אנחנו מחויבים לפתרון שתי המדינות".
וכך נמצאנו למדים כיצד נולד מקסם השווא המסוכן הקרוי מדינה פלשתינית. תוך ימים ספורים, כהרף עין, הועתק מרכז הכובד של פתרון המשבר מהכא להתם. כך זיגזג הממשל בזריזות אקרובטית מן הקצה אל הקצה. מה שהניע את הלהטוט המרהיב הזה היה כמובן ה-7 באוקטובר. הווה אומר: פְּרס לטרור, ברוח: תקפתָּ - קיבלתָּ.
ה-The Nationשידוע כמגזין 'שמאלני אינטלקטואלי', שדווקא תומך במדינה פלשתינית ובז להסכם השלום העתידי עם סעודיה כ'הסכם בין שתי מדינות משטרה', לועג מעצם עמדתו הפוליטית ליועץ סאליבן: "ג'ק סאליבן כבר תיקן את המניפסט שלו פעם אחת. אבל הוא צריך להמשיך לעבוד על השכתובים. כי יש עוד הרבה בעיות במדיניות החוץ של ביידן שעדיין זקוקות לתיקון דחוף".
מבחינתנו חשוב היה האירוע התקשורתי המפתיע הזה, על-מנת להבין כיצד פועלים מנהיגים ציניקנים בעיתות משבר, המסוגלים להפוך עורם וחברבורותיהם מהרגע להרגע והכל עניין של קוניוקטורה ציניקנית.
