בנימין נתניהו אינטליגנטי ובקיא בנתיבי המדיניות הבינלאומית. הוא מבין מה משמעות מעשיו; מה עיסוקו הכפייתי בקידום מועמדותו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית ולהמשך שלטונו המושחת בירושלים לפני כל אינטרס לאומי. בשל הבנתו אי-אפשר לומר, שהמשבר אשר גרם עם ארצות הברית מעיד על טירופו. בוודאי לא רק על טירופו. הוא קודם כל, בראש ובראשונה - נבל. כמובן, נבל בלי רשות התורה, אשר גרם לאמריקה האוהדת להכשיל בדקות אלה את ישראל במועצת הביטחון.
אך נתניהו אינו לבד. יש לו עוזרי נבל בצורת שרים. אלה המכהנים בממשלתו ומוכנים להשאירו עם כתר לראשו (ולא רק בפורים) אפילו רק עוד יום, עוד שעה, עוד דקה. כן, אתה חילי טרופר ואת מירי רגב ואת גילה גמליאל, וכולכם - אופיר אקוניס וגדי איזנקוט התמיד - "בובל'ה" ובני גנץ ואבי דיכטר ועדית סילמן מתחנת הדלק, ובצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, ומקום של כבוד שמור ליואב קיש ולניר ברקת.
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה. הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע.
אם מרב מיכאלי הלכה לקנוסה אל שרה נתניהו והציעה את עצמה כנציגת ישראל מול המפלגה הדמוקרטית כי אז יש להושיבה על ספסל הנאשמים הציבורי. נחוץ לנו בדחיפות חוק לעשיית דין בנבלים ובעוזריהם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
