בשבת קודש הבא עלינו לטובה נקרא בתורה את פרשת שלח לך. בפשטות נקראת הפרשה בשם 'שלח' משום שמילה זו מופיעה בתחילת הפרשה. עם זאת ידוע, כי שם הפרשה מסמל, מורה וכולל בתוכו את מהות ותוכן הפרשה על כל חלקיה.
מתעוררת השאלה, נקודת העניין של השם שלח הינה סיפור קורותיהם של בני ישראל כשהיו במדבר ולא מצווה שנצטווינו לקיימה. לעומת זאת בפרשתנו מופיעות כמה וכמה מצוות שבני ישראל נצטווו לדורות וביניהם מצוות ציצית, מצווה כללית שמזכירה את כל תרי"ג מצוות התורה כפי שכתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם..." (במדבר ט"ו, ל"ט). איך ייתכן שהביטוי שלח יהיה חשוב יותר ממצווה זו?
ניתן להבין זאת בהקדמת ביאור על מהות חטא המרגלים. משה רבנו הטיל עליהם תפקיד להביא מידע כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר לכיבוש הארץ כפי שנאמר בפרשה "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה... ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים..." (במדבר י"ג, י"ח-י"ט). המרגלים אכן ביצעו את תפקידם באומרם "כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד..." ומדוע זה נחשב להם לחטא?
נקודת הביאור היא: המטרה שמשה רבנו שלח אותם הייתה כדי לברר מהי הדרך הטובה ביותר בדרך הטבע לכבוש את ארץ ישראל (משום שאין סומכין על הנס). חטאם של המרגלים היה שלאחר שהם הביאו את המידע שנדרשו להביא, הם הוסיפו גם מסקנה משלהם "לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו" וזו כבר מעילה בשליחותם משום שלאחר שהקב"ה הבטיח שניכנס לארץ ישראל, אין ספק כלל שזה אכן יקרה.
מכך ניתן ללמוד הוראה שסיפור המרגלים הנו אכן עניין ויסוד עיקרי בקיום כל מצוות התורה. כאשר הקב"ה מצווה אותנו לקיים מצוות, בוודאי שהוא נותן לנו את הכוח לקיימם אולם עלינו ללמוד כיצד ניתן לבצע זאת בדרך הטבע ולא לסמוך על כך שזה ייעשה בדרך נס, וצריכים לפעול בדרך הטבע "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" בכדי שהאלוקות תתגלה בתוך הטבע עצמו וייעשה לדירה לו יתברך.
מכיוון שהוראה זו שייכת לכל מצוות התורה, היא מגיעה ומודגשת דווקא בהקשר של הכניסה לארץ ישראל. מעלתה של ארץ ישראל היא "אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", היינו שבארץ ישראל רואים בגלוי את השגחתו של הקב"ה יותר משאר הארצות משום שבארץ הקודש נרגשת אלוקות בגילוי יותר והרי זה מתבטא בכל מצוות התורה שעניינם להמשיך אלוקות בחפצים גשמיים ובגשמיות העולם בדוגמת הכניסה לארץ ישראל.
בתלמוד בבלי (תענית י', א') מובא: ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על-ידי שליח שנאמר "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות" (איוב ה', י') וראה בחידושי אגדות מהרש"א 'שהשגחתו יתברך ברוך הוא, הוא בכל דבר יותר בארץ ישראל... כי הוא אלוקי הארץ ועל כן נקראת סתם ארץ כי, חפצו ורצונה בה... ושאר הארצות טפלים ולכך נקראים חוצות.
ארץ ישראל הינה פלטרין של מלך מלכי המלכים ובוודאי שהנהגתו של יהודי בארץ ישראל צריכה להיות מתאימה להנהגה של אדם שנמצא בארמון המלך, בהוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום ובלבוש צנוע כפי המתאים לפלטרין של מלך, וע"י זה, נזכה לראות בגלוי בעיני בשר את קיום היעוד "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" בהתגלות משיח צדקנו.
(מיוסד על שיחת קודש של כ"ק הרבי מליובאוויטש)
