התכנון אצלנו ממש לא משהו. גילויי בולדוזר של מיקי רוזנטל מצביעים על נקודת "כשל" (מה כשל טעויות, טעויות אנוש) ספציפיות בכביש מחלף או גשר.
אבל זוהי רק טיפה בים. הבעיה היא ארצית-לאומית-כוללת. הארץ מתכרסמת, ואפשרות הבחירה שניתנת לקבוצה נבחרת על חשבון
כלל העם, היא שערוריתית. ממש כמו שאר קבוצות הלחץ מהבנקים דרך חברת החשמל והנמלים, הממשלה נכנעת לקבוצה נוספת.
ב-1978 הוצע לי להתיישב בימית. הייתי אז נשוי טרי והתנאים היו יוצאים מהכלל. כאדם מפוקח היה לי ברור מה יהיה גורל המקום, ו"בני מחזור שלי" יצאו משם, אבל הם ידעו לדאוג לעצמם, מתוך הפיצוי, ובגלל ההרגשה שזוהי המציאות.
מתישבי הרצועה הגיעו לשם לא רק מתוך תחושה אידאולוגית, אלא גם מתוך חישובים כלכליים. כל מי שעיניו בראשו ידע שהוא יושב ממש בלב קן צרעות, נחשים וצרות צרורות.
על הר געש פעיל העובדה שהחלטות ממשלתיות מטופשות המשיכו לעודד התישבות שם, מקוממת, משום שאלו החלטות מוטעות מיסודן שעלו בחיי מאות ואלפים הרוגים ופצועים, ובגורל משפחות שבסך הכל רצו חיים נעימים ונוחים, שבהחלט מגיע להן אבל, אבל גדול, לא-שם!
כי היה ברור לכל מי שעיניו בראשו מה יהיה גורל המקום.
והיום, כשנותנים לציפי ליבני לסכם בחפיפניקיות הישראלית הרגילה את גורל ניצנים, בליווית קריצות תקציביות ועיגולי פינות, ברור למה זה יוביל. הרס סביבתי וסתימת אזור החוף. מה, כולם מטומטמים, השטח שינתן להם היום, יפרץ במהרה ויחבר אורבנית את אשדוד ואשקלון. ושהם יוותרו על חוף הים והפוטנציאל
הכלכלי שלו הם השתגעו אז עכשיו ניצנים, ומיד אחר-כך, כמובן מאליו, את כל הים.
ישראל תסתם בתוך 20 שנה. הפקקים בפסח הם חזרה קלילה לתרחיש האמיתי. ובמקום מדיניות פיזור, דוחסים, כי הכל מתוכנן כאן לטווח קצר ומיידי, כדי שהמתכננים והפושרים למינהם יראו
את הגמול - ומיד!
אל תאמר אלט-נוי-לנד.
אמור על - תנאי-לנד.
וציפי ליבני, שחילקה נקניקיות לחברי המרכז כדי להבחר, מוכרת את הארץ הזו בנזיד בוטנים ועדשים.
בושה וחרפה.
