לפני כחודש, נתבקשתי לכתוב עבודה אקדמית על השתקפות האינתיפאדה בתקשורת הישראלית והשלכותיה על מעמד ישראל בזירה הבינלאומית. לצורך העבודה סקרתי מספר מקורות ראשוניים ובין היתר עברתי על אתרי אינטרנט של ארגוני זכויות אדם, אתרי עיתונות, ואתרים רשמיים של מדינת ישראל.
מעבר למסקנות הענייניות של עבודתי, ראיתי לעצמי חובה לעלות ולשתף את הקוראים באתר זה - בסוגיה חשובה אשר הפתיעה אותי עמוקות, ואשר נוגעת לתדמיתה המוסרית והערכית של מדינת ישראל כלפי פנים - ובזירה הבינלאומית.
הסתבר לי שמדינת ישראל חוטאת, ונוהגת בסוגיית ההסברה ברשלנות פושעת. היא מפקירה חזית מרכזית בעימות מול הפלשתינים אשר מתהווה להיות יותר ויותר במה לדיון בשאלת עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינה יהודית. ועל כך אני אפרט:
כדי לפשט את הדברים, אני רוצה להפנות אתכם ראשית לאתר "בצלם" אשר נתפש בעיני רבים, וגם בעיני - בתחילת העבודה, כאתר שמאלני קיצוני, השואף לפגוע בתדמיתה של מדינת ישראל באופן אנוש. מבלי להיכנס לניתוח מניעיו של ארגון "בצלם", למדתי להכיר בעבודתי, שהארגון עצמו עושה עבודה יסודית ביותר הכוללת איסוף עובדות שיטתי אחר פעילות צה"ל בשטחים, באמצעות רשת מסועפת של תחקירנים, אוספי מידע, מתעדי מידע, צוות משפטנים מומחים, ואנשי תקשורת.
הארגון מפרסם באופן שוטף תחקירים מפורטים, הנסמכים על תשתית עובדתית ומחקר ייסודי של פעילות צה"ל בשטחים. לשם המחשה, באתר "בצלם" זמינים בשפה העברית, האנגלית והערבית, מחקרים בקשת נרחבת של נושאים רבים, החל מ"מכשול ההפרדה", "הוראות פתיחה באש", "מעצרים מנהליים", "הריסת בתים כענישה", "חופש התנועה", "מגנים אנושיים", ועוד רבים ואחרים. חלקם אגב, נוגעים גם בביקורת על הפרות זכויות אדם מצד הרשות הפלשתינית.
המידע המחקרי שמפרסם הארגון מרשים בעושר העובדתי המובא בו. לכותב מאמר זה, אין - ולא הייתה יכולת לבדוק את אמינות טענות הארגון כנגד מדינת ישראל. על כן, פניתי לעמת את הטענות של ארגון "בצלם" וכן את המחקרים המפורטים שהוא מפרסם - עם המענה הישראלי, כפי שהוא אמור להופיע באתרים הרשמיים של משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד הביטחון , ודובר צה"ל.
בעיון מדוקדק, הסתבר לי כי באתר ראש הממשלה, אשר בידיו מופקדת האחריות להסברה הלאומית - אין כמעט כל התייחסות לסוגיות המרכזיות שבהם מוטחת ביקורת כלפי ישראל, (אותה ביקורת אשר מוצאת את ביטוייה באתר "בצלם", בתקשורת הבינלאומית וכן באתרי זכויות אדם אחרים בזירה הבינלאומית). דומה המצב גם באתר משרד הביטחון המוקדש לתיאור פעילות המשרד עצמו ושלוחותיו - למעט חריג אחד העוסק בגדר ההפרדה.
באתר משרד החוץ גיליתי אך תעמולה זולה ואמירות כלליות בלבד, שאינן מסתמכות ועונות בצורה ישירה לטענות הקונקרטיות המתועדות והמובאות באתר "בצלם", ובאתרים נוספים. לא נותרה לי בררה אלא לחפש את הישועה באתר דובר צה"ל, מתוך תקווה ואמונה שדווקא בו אמצע את המענה ההסברתי של צה"ל בכל הקשור לאירועי האינתיפאדה האחרונה.
למרבה הפתעתי, אתר דובר צה"ל, כך מסתבר, הוא אתר רדוד, שפוף וברמה נמוכה שאינו נותן מענה - לחלוטין - לדרישות הבסיסיות של אתר הסברתי הניצב בפתח מדינת ישראל בתקופת האינתיפאדה. רוב האתר עוסק בתיעוד מבצעי שוטף כאילו היה מבואה של יומני המבצעים ביהודה ושומרון. מהודעות דובר צה"ל מצטיירת תמונה מוזרה לפיה המלחמה עם הפלשתינים היא מלחמה "נקייה" בה כוחות צה"ל פוגעים אך ורק "במבוקשים חמושים" ואינם מזיזים שערה מראשם של אזרחים פלשתינים חפים מפשע. ניסיון למצוא תיעוד על פעילות החישוף של צה"ל מעלה חרס. סוגיה זו כמעט ואינה נזכרת למרות שהיא מתועדת לפרטי פרטיה בתקשורת ובאתר "בצלם" עצמו.
כך גם ריכוז המידע בנושא מדיניות החיסולים, פגיעה בילדים פלשתינים, והריסת בתי פלשתינים. בסוגיה האחרונה, צד את עיני דיון שהתקיים לא מכבר בבית המשפט העליון בו נחשפה ערוותו של צה"ל ברבים.
נשיא בית המשפט העליון קבע בריש גלי כי הוא מודאג מכך, שבעולם מתבססים על דוחות בינ"ל, "שמן הסתם אינם משקפים את המציאות", ומציע למדינה למנות קצין-בודק או גוף בדיקה צבאי, כדי להתמודד עם הדוחות. הנשיא ברק אמר את הדברים במסגרת דיון שקיים בג"צ בעתירת ארגון "עדאלה", בנוגע למדיניות הריסת הבתים בשטחים.
ברק הוסיף, כי "ההיסטוריה תיכתב על-בסיס הדוחות הללו. אנחנו כן משתפים פעולה, או לא משתפים פעולה ואומרים 'או"ם-שמום' - הכל יפה, אבל מה שמתואר בדוחות האלה זה איום ונורא, ואת זה העולם קורא ואין תשובה מישראל. אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולהיסטוריה שלנו".
צודק גם צודק נשיא בית המשפט העליון. אפילו כאשר באתי לברר את הנתונים הבסיסיים ביותר כגון, כמות רקטות הקסאם שנורו עד כה לעבר יישובים ישראליים - לא נותרתי אלא עם טבלה שטחית שעדכנית במספריה לחודש השביעי לשנה זו!!! כך היה באופן דומה למדיי בשאר הקטגוריות. דוגמה נוספת ניתן לראות בטבלת הפירוט של ההרוגים מכוחות הביטחון ואזרחים ישראלים המעודכן לתאריך - (שימו לב) : 24.07.2004. אגב, יש לציין כי הטבלה סבלה משגיאות כתיב בלתי מובנות.
כאזרח ישראל, וכמי ששירת בצה"ל ולחם במשך שנים רבות, הופתעתי למצוא שהמערכת אשר אמורה להגן עלינו בזירה התקשורתית לא נותנת מענה ראוי, ולמעשה "מפקירה לחלוטין את ההגנה", כלשונם של אוהדי הכדורגל המושבעים. הבעיה, כפי שאמר השופט ברק, היא שכאשר צה"ל אינו מביא נתונים -נוצר מצב בו הופכות הטענות כלפי ישראל - לטענות היחידות הרלוונטיות. למי שלא מעורב בסכסוך, לא תהיה ברירה אלא להאמין לטיעונים של "בצלם" משום שאין גרסה ישראלית אחרת הנותנת מענה ראוי. לא משום שהם צודקים בהכרח, אלא משום שפשוט אין עמדה ישראלית המתמודדת איתה.
המסקנה שלי במאמר פשוטה: "בצלם" מביס את דובר צה"ל - בזכות עבודה יסודית, שיטתית, מקצועית, המצטיירת כאמינה. כל עוד צה"ל לא מתמודד איתה, אלא בוחר לברוח מהמערכה באלגנטיות מסתורית, אין ולא תהיה יכולת להפריך את הטענות ש"בצלם" מעלה באופן קבוע וחד משמעי. במקרה דנן, הביטוי "העט חזקה מהחרב", מקבל אף משמעות גדולה הרבה יותר. הוא משקף מציאות.
הנושא ראוי לטעמי לבחינה של וועדת חקירה ממלכתית, שכן השלכות כתיבת ההיסטוריה, כמאמר השופט ברק, עשויות לפגוע בלגיטימציה של עצם קיום המדינה היהודית בישראל. ברק הגדיר זאת היטב כשאמר: "אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולהיסטוריה שלנו". אכן כך: אנחנו התשובה.
