לרגע רעדה הארץ, אבל אפילו שועי התקשורת לא צפו את המובן מאליו - כי גלי הצונאמי ברי חלוף הם. יש כאלה שיודעים לכתוב, אחרים יודעים לחשוב, מעטים אפילו מתכננים, ובודדים מנסים לבצע - אלא ש...
כמו התיאורייה היפה שקודחת במוחם של הצעירים המחפשים אישה אידיאלית: יפה, חתיכה, חכמה, אופה וגם טובה במיטה... כך עשה המאמר הכתוב כאילו לשבלונה ציבורית תודעתית מוכנה - את פעולתו ההפוכה הרצויה והמקווה.
כי כותרת מאמרית ראשית כזו של עיתון יומי - אי אפשר לפספס, ואם אינך מהמאושרים המנויים לעיתון זה, עשו לך את העבודה כשהביאוהו לעיונך - כל יתר אמצעי התקשורת שלא רצו לפספס את האירוע.
אבל שום אות כתובה, תהא זו המתוכננת על-ידי מיטב בכירי העיתונאים - אינה תחליף למעשי ידי אדם בשטח. יהיו המילים מפוצצות ואהודות ככל שיהיו, יתנוססו בראשו של כלי תקשורת חזק ככל שיהיה - בסופו של יום ישארו רק התשבחות, הזכרונות, וכולם ינסו להזכיר לכולם על מה בדיוק היתה המהומה.
כי ישנם כוחות אופל נשוא המאמר, שיודעים היטב את המלחמה האמיתית אפילו נגד הממלכה השביעית. הם יודעים שכל המילים יחד וכל אחת לחוד - הופכות בסופו של יום, נייר לעטיפת דגים בשוק.
הם עשויים להתרגש מחברי מרכז מפלגתם שיודיעו להם כי מעמדם הפוליטי בסכנה. אבל להפסיק את מהלך חיי התענוגות של "השירות הציבורי", רק כי שני עיתונאים החליטו לומר: "המלך עירום"... על זה יתרגשו?!
כי גם שני העיתונאים הללו, עם כל הכבוד ליוזמה הברוכה - התלהבו יותר מהתגובות החמות והאוהדות של הקוראים שלהם ובכלל, מאשר מהתקווה שהנה בא השינוי שעליו כתבו. אבל כל המגיבים בכריזמה אדרנלינית אוהדת - רצו את התוצאה - ולא את הבשורה.
הפריטה בנימים הכואבים שלנו, בצלילים ובתווים הנכונים - הביאה את כולנו לפרוץ בשיר כבמקהלה וותיקה ומשופשפת... אבל האם בכך הגענו לסיפוק?
חד משמעית לא!!!
אז הינה לכם עוד גל עיתונאי חריף שגרד את השכבה העבה של השחיתות המנהיגותית במדינה הכל-כך אהובה שלנו - אבל מה יצא מזה? משהו בין כלום לשום דבר.
האם בוחרי הליכוד, אלה שנאנקים כל יום תחת נטל השלטון הכל-כך נורא בעיניהם - יצביעו מחר למפלגת העבודה? הצחקתם אותי, וגילגלתם אותם מצחוק...
כי ביום הדין, הם יעשו הכל שהמפלגה הזרה להם, זו שמנסה בכל דרך להביא למהפך - דווקא היא לא תצליח להרוס להם את "הבית".
ואין הכוונה דווקא לתמוך במפלגת העבודה, כמו שהליכוד אינו הדוגמה היחידה להמון שנסחף אחרי מפלגתו הבלעדית. זו רק מטאפורה. קיראו לילד בשמו - כל אחד ומפלגתו. האם ניתן בכלל בסוג מדינה כל-כך שסועה, מפורדת ומפוררת - להביא למהפך שלטוני אמיתי ערכי?!
האם שמתם לב למילת המפתח בכל המשפט הארוך הזה? ערכי?!
הרי לא קם אדם עליי מפלגה, אזרח עליי חבריו, אדם בצל גוף כלשהו - שהביא תודעה ערכית בסיסית חדשה לכדי מיצוי בהליכי הבחירות המתרחשים עלינו מידיי תקופה כרצון... הפוליטיקאים.
כל הרצינות, המאמרים, התקוות, והרעיונות שנרקמים בתקופת בין הבחירות - מתגמדים "ביום פקודה" - למערכת תעמולה עלובה ידועה ומושחתת מראש. כל המילים היפות הופכות דמגוגיה. כל המועמדים הפוטנציאליים - מתנדפים בפני העסקנים וכוחם הפנים מפלגתי אינטרסנטי.
מצעי המפלגות מתעדכנים אוטומטית בהתאם לרוח הזמן. והינה לכם ההבדל בין שחור ולבן, חושך ואור, אמת ושקר, צדק ורשע - כמו ההבדל בין מאמר אמיתי שיוצא מן הלב ונכנס ללבבות, אבל מנותק וירטואלית מדרך חיים מציאותית.
ישנה מציאות אחרת, עקומה ומנווטת על-ידי קומבינות שעד היום לא קם ממציא גלגל נוסף שיתקן את המנגינה הידועה וההרסנית שמובילה אותנו מפי פחת אל תהומות הייאוש וחוסר התקווה.
מעז יצא מתוק, טוב לפתגמים - אבל הכאב עצום כאשר ממתוק ונכון יודעים כולם שהמחסום אל ביצועו עובר דרך הסמבטיון שטרם נמצא המלח הנועז שימצא הנתיב לחצותו.
